מחממים את הפארקט: ממפיס גריזליס

נתחיל, כהרגלנו, בדבר במערכת:

אנחנו ממשיכים בפרוייקט פתיחת העונה המסורתי שלנו, בו נסקור בזו אחר זו, מדי יום, את 30 קבוצות הליגה. העונה, למי שפספס, נפתחת ב-2 בנובמבר.

בפרק מספר 19, לוקח אותנו גיל קדרון להיזכר בדרך המופלאה שעשו דובי ממפיס בעונה שעברה, ולבדוק מה הסיכוי שנראה אותם הופכים לכוח של ממש בעונה הקרובה.

העונה, כאמור, מתקרבת, ואנחנו מעלים את קצב פרסום הכתבות. הפרק על ממפיס הוא שני שפורסם היום (אחרי פילדלפיה). הפרק הבא - על יוטה - יפורסם בבוקר של יום שלישי. תיהנו.

הגריזליס החלו לפעול בעונת 1995/96 בוונקובר הקנדית, עם ההתרחבות של ה-NBA מעבר לגבול הצפוני והצטרפותן לליגה של הרפטורס מטורונטו והגריזליס - הקבוצות הלא אמריקאיות הראשונות לעשות זאת מאז 1946/47. הקנדיות, אגב, שילמו דמי הצטרפות בגובה 125 מיליון דולר, לעומת 32.5 מיליון בלבד ששילמו ארבע הקבוצות האמריקאיות האחרונות שנכנסו לליגה, רק כמה שנים קודם לכן.

מה לעשות שרק עיר קנדית אחת האירה פניה לקבוצת ה-NBA שלה. ונקובר ראתה כמה שחקנים מוכשרים (מייק ביבי, עבדור-רחים) אבל אף הרכב מנצח או כזה שיגרום לך להתאהב בו. בין השאר קבעו שם שיא של הפסדים ברצף שנעצר על המספר 23. גם השיפור הקל מהעונה השלישית לא גרם לעיר לחבק את הגריזליס ובתום ארבע שנים נגמר הניסוי. הבעלים מייקל הייזלי הבין שהוא צריך להתחיל מחדש בבית חם יותר ובקיץ 99' הקבוצה נחתה בממפיס, טנסי, עיר ששוועה לקבוצת ספורט מקצוענית ונלחמה על הזכות לחבק את הדובים.

המעבר לממפיס עשה טוב לגריזליס מכל הבחינות. מקצועית, לקח עוד שנתיים-שלוש לנקות את הבלגאן מימי ונקובר, אבל כשבסוף עונת 2001/02 הצטרף לקבוצה אחד מאנשי הכדורסל הבכירים בארה"ב - ג'רי ווסט, כנשיא ומנהל על מקצועי, היה ברור שבממפיס לוקחים את ה-NBA ברצינות. ווסט (שבדמותו עוצב הלוגו של הליגה), למי שלא מכיר, היה שחקן ומנהל אגדי בלייקרס במשך שנים רבות. הוא פרש מפעילות במהלך בניית השושלת ההוליוודית האחרונה, לאחר שעל פי דיווחים בתקשורת, לא הסתדר עם פיל ג'קסון.

באטייה וגאסול, ועוד כמה כשרונות שלא מצאו את עצמם במקומות אחרים, הגיעו במהלך תקופה זו עם טריידים ובחירות גבוהות בדראפט, ג'ייסון וויליאמס נשאר מהטרייד ששלח את ביבי לסקרמנטו, אבל עד העונה שעברה לא זכינו לראות את המועדון משיג יותר מ-28 ניצחונות בעונה. רק כשיובי בראון התמנה לתפקיד המאמן, לפני כשנה וחצי, והביא עמו את הפילוסופיות הקומונליות שלו בכל הקשור לכדורסל, אנשים התחילו להאמין שעוד תהיה בממפיס קבוצה ראויה לשמה.

חמושים באחד הסגלים הכי עמוקים בליגה ובמאמן ותיק שאוהב לשלב כמה שיותר שחקנים ברוטציה – הפתיעה ממפיס את הליגה כולה, כשאספה ניצחון אחר ניצחון בדרך לעונת שיא. מאזן של 50 ניצחונות ו-32 הפסדים הביא את הדובים למקום הרביעי בבית המיד-ווסט ולמקום השישי במערב כולו.

בראון זכה בסוף העונה בתואר מאמן העונה (הוא לא קיבל את הקול שלי, אגב), לאחר שהצליח לגרום לכל שחקניו - ללא הבדלי דת, גזע ומין - להאמין בשיטות ניהול המשחק הלא קונבנציונליות שלו. 8-10 שחקנים שותפו בכל משחק כשרק שני הגו-טו-גאייז של הקבוצה, פאו גאסול וג'יימס פוזי, משחקים מעל ל-30 דק' בממוצע (וגם זה רק 31 ו-30, בהתאמה). הגריזליס שיחקו ביחד, שיחקו נכון, ובעיקר – שיחקו חזק. כולם עזרו בריבאונד, כולם שמרו בצורה הטובה ביותר, ואף אחד לא התלונן על דקות משחק - עובדה שכשלעצמה מחייבת מועמדות לתואר מאמן העונה. פוזי נשמע אומר לאחרונה: "[בראון] הוא המנהיג שלנו. החבר'ה בקבוצה הזו יעשו הכל בשבילו".

בקומונה של קומרד בראון אמנם קשה להפריד בין תרומה של פועל אחד לזו של פועל אחר, אבל ניתן לומר שתחת השיטה, המשיך גאסול להשתפר (גם אם מבט שטחי בדף הסטטיסטיקה לא מגלה זאת), פוזי הפך לשחקן שכולם חשבו שהוא יכול להיות (ואף טוב יותר), ג'ייסון וויליאמס כבר אינו פוטנציאל לא ממומש ונראה כמו שחקן אמין ויציב (המקלדת מתקשה לכתוב את שמו של ג'יי וויל לצד שמות תואר אלו, אבל גם היא תתרגל), ובונזי וולס, שהגיע מפורטלנד במהלך העונה, לא קילל או זרק מסטיקים על המאמן שלו.

בסוף העונה ראינו אלופה עם מאמן ותיק שאוהב שמשחקים נכון, משתמש ברוטציה רחבה ומוציא מאמץ מכל שחקניו במשך 48 דק'. אבל זו לא הייתה הקבוצה של ווסט ובראון. ממפיס פגשה את סן אנטוניו ודאנקן בסיבוב הראשון של הפלייאוף ולא יכלה לה בדרך להדחה בסוויפ.

על שולחנו של ג'רי ווסט היו כמה עניינים שדרשו טיפול מיידי: קואץ' עוד לא הודיע אם ימשיך עונה נוספת, סטרומייל סוויפט היה שחקן חופשי מוגבל, וגאסול קיווה להארכת חוזה. הפרשנים התריעו בפני כולנו שהלוגו מחפש בנרות כוכב-על בתמורה לכמה פועלים משכבת הפרולטריון שלו, אבל השורה התחתונה של הקיץ היתה מינורית ביותר, כשהשחקן היחידי שהצטרף לקומונה הוא עוד פועל בשם בראיין קרדינל. האחרון הוחתם על חוזה ארוך טווח בעלות של 35 מיליון דולר, ויוסיף לקבוצה קליעה מבחוץ (44% מהשלוש בעונה שעברה), ניסיון ולחימה ללא פשרות.

מאוחר יותר הודיע בראון לווסט שהוא החליט להישאר עונה נוספת, ופרשת סוויפט הסתיימה בחוזה לעונה אחת, שבסופו יהיה הפורוורד-סנטר האתלטי שחקן חופשי לחלוטין. לפני כחודש קיבל פאו הארכת חוזה מקסימלית בשווי 86 מיליון דולר לשש שנים ועכשיו אין ספק שהוא הפרנצ'ייז פלייר.

לווסט לא הייתה בחירת סיבוב ראשון ואת שלוש הבחירות שכן היו לו, בסיבוב השני, ניצל על מנת לבחור שלושה שחקנים שפרשן ה-NBA של ESPN, צ'אד פורד, מכנה "גארדים נמוכים" עם פוטנציאל לא קטן בעתיד: אנדרה אמט, אנטוניו ברקס וסרגיי לישוק. הציון שנתן פורד לבחירות הללו הוא B+.

1. זהו זה? נראה כי בעונה שעברה, הסגל של ממפיס סחב אותה הכי רחוק שהיה מסוגל, ולכן כולם ציפו לפעילות אקטיבית ביותר של ווסט באוף-סיזן. אבל זה לא קרה וישנו החשש שחוסר הרענון יפגע בקבוצה. בנוסף, שתי החולשות העיקריות של הקבוצה, המחסור בסופרסטאר ובסנטר לגיטימי (שאק היה הורג שתי ציפורים במכה אחת, אבל כידוע זה לא קרה), לא טופלו, והגריזליס פותחים את העונה עם לורנזן רייט, צקאלידיס וסוויפט כמפלצת תלת-ראשית בעמדה מספר חמש, וגאסול כיחידי שיכול לתפוס את משבצת הכוכב. הצמרת הגבוהה של המערב אמנם נחלשה, אבל ישנן המון קבוצות שמחפשות מקום טוב באמצע וחוסר התקדמות עלול לבסוף להסתיים בנסיגה (כפי שקורה במזה''ת לעיתים קרובות). שמועות, כאמור, עדיין מדברות על טרייד אפשרי עבור כוכב-על (אולי קיד?), עובדה שתשנה את כל התמונה. המועמדים הראשיים לעזוב בתסריט כזה הם, בין היתר: ג'יי-וויל, בונזי, סוויפט ולורנזן רייט.

2. לא אחת אנחנו שואלים שאלות הנוגעות לבריאות שחקנים כאלו או אחרים, אבל כשמגיעים לממפיס צריך לשאול שאלות בנוגע לבריאותו של המאמן דווקא. נכון, הרופאים של יוברט נתנו לו אור ירוק לאמן העונה, אבל כולם זוכרים איך הקשיש בן ה-71 החסיר בשנה הקודמת לראשי הקבוצה (וגם לו עצמו) כמה פעימות לב, עם בעיות בריאות שנובעות מהלחץ והעומס שבא עם התפקיד. זו לא תהיה סנסציה אם מתישהו במהלך העונה הקרובה ייכנס יובי מסיבת עיתונאים ויודיע על פרישה מאימון. האם המשטר הקומוניסטי שבנה בראון יוכל להחזיק מעמד גם בלי המנהיג שלו? האם ישנו עוד מאמן בליגה שמסוגל להוביל את הסגל הרחב שנבנה במיוחד עבור בראון?

3. לגאסול היה קיץ מעולה במדי נבחרת ספרד באולימפיאדה, והשנה – לאחר שקיבל את החוזה לו קיווה - מצפים ממנו להפוך לשחקן של 20+ נק' ו-10+ ריב'. כמובן שכדי שזה יקרה, בראון חייב להשאיר את הקטאלני הצעיר על הפרקט במשך כ-35 דק' לערב. לפחות. בעיה נוספת היא המחסור בסנטר דומיננטי לצידו של שלום (פאו בקטאלנית), עובדה שתכריח את קואץ' (כפי שכבר אמר בעצמו) להעמיד אותו לא אחת – ובעיקר בדקות המאני טיים – כסנטר של הקבוצה. ייתכן שמהלך שכזה יפתור את בעיית דקות המשחק של פאו, אבל אז יצוצו שלל בעיות חדשות: האם הוא מוכן להתמודד עם השאקים, יאו מינגים, דאנקנים, בראד מילרים ודאמפיירים של הליגה? למחנה האימונים של טרום העונה הופיע גאסול עם מסת שרירים גדולה יותר מהשנה שעברה, אבל חובת ההוכחה, כמאמר הקלישאה, מוטלת עליו.

4. הימור מסוכן? סטרומייל סוופט קיווה להשיג הקיץ חוזה ארוך טווח, אולם האיומים של ווסט להשוות כל הצעה עבור השחקן טירפדה את העניין, וסוויפט נאלץ לחתום על חוזה לעונה אחת בלבד. הבעיה היא שבמהלך זה של ווסט טמון גם סיכון לא מבוטל, מכיוון שבמידה והסופר-אתלט הזה יציג העונה יכולת מצויינת, החשבון שיקבל הלוגו מסוכנו של סטרומייל יהיה גבוה ביותר. ואסור לשכוח שאז למועדון לא תהיה האפשרות להשוות את ההצעות שתגענה מקבוצות אחרות. מה גם שקבוצות כמו שארלוט או אטלנטה יוכלו להבטיח לסוויפט לא רק כסף, אלא גם דקות משחק לרוב ומעמד מוביל בקבוצה.

המטרה: להתקדם מהעונה שעברה, כלומר להגיע לפלייאוף ממקום החמישי ומעלה ולנסות להעפיל לסיבוב השני. לא שבמציאות של המערב, דריכה במקום תהיה כשלון, אולם ווסט נמצא בביזנס הזה על מנת לנצח.

התסריט האופטימי: גאסול הופך לכוח אימתני באיזור הצבע ועולה למעמד הבורגנות של כוכבי העל. הפרולטריון מסביב מסייע לו וליו"ר המפלגה בראון להגיע עד למקומות 4-5 ולסיבוב השני. במקרה של טרייד מוצלח במיוחד של מזכ"ל המפלגה, ניתן לשדרג את התסריט למקום 3, מאחורי הוולבס והספרס.

התסריט הפסימי: בראון פורש, גאסול אינו מתקדם, הרוטציה נתקעת, והפועלים כבר אינם מוכנים לוותר על רכוש ומותרות למען מטרה משותפת. האינדיבידואליזם מוציא את הקבוצה מהמרוץ לפלייאוף ומחזיר את ווסט לחפש סטאר בשוק.

תחזית: קשה לנחש איך תראה הקבוצה במקרה שיהיה טרייד כזה או אחר, אז לצורך העניין נתעלם מאפשרות שכזו. קלפי הטארוט שלי מגלים שהגריזליס יגיעו לפליאוף באפריל, אולם יהיה זה ממקומות 6-8. סיבוב שני לא נראה.

ג'ייסון וויליאמס
פ.גארד
1.85 מ', 86 ק"ג
נולד: 18/11/1975
עונה שביעית בליגה (שלוש בסקרמנטו, שלוש בממפיס)
עונה אחרונה: 10.9 נק', 6.8 אס', 1.28 חט' ב-29.4 דקות למשחק. שותף ב-72 משחקים.

ארל ווטסון
פ.גארד
1.85 מ', 12/06/1979
עונה רביעית בליגה (אחת בסיאטל, שתיים בממפיס)
עונה אחרונה: 5.7 נק', 5 אס' ו- 1.12 חט' ב-20.6 דקות למשחק. שותף ב-81 משחקים.

אנטוניו בורקס
גארד
1.83 מ', 85 ק''ג
נולד: 25/2/80
רוקי ממכללת ממפיס

אנדרה אמט
גארד
1.96 מ', 104 ק''ג
נולד: 27/8/82
רוקי ממכללת טקסס טק

דנטיי ג'ונס
גארד -פורוורד
1.98 מ', 95 ק"ג
נולד: 27/12/1980
שנה שנייה בליגה
בעונה שעברה (במדי הגריזליס): 1.8 נק' ב-7.7 דק' למשחק. שותף ב-20 משחקים.

ג'ימס פוזי
גארד-פורוורד
2.03 מ', 98 ק"ג
נולד: 13/01/1977
עונה חמישית בליגה (שלוש וחצי בדנבר, חצי עונה ביוסטון ובעונה שעברה בממפיס)
עונה אחרונה: 13.7 נק', 4.9 ריב' ו-1.67 חט' ב-30 דק' למשחק. שותף ב-82 משחקים.

מייק מילר
גארד-פורוורד
2.03 מ', 99 ק"ג
נולד: 19/02/1980
עונה חמישית בליגה (שתיים וחצי באורלנדו, עונה וחצי בממפיס)
עונה אחרונה: 11.5 נק', 3.3 ריב', 3.6 אס' ב-27 דקות למשחק. שותף ב-65 משחקים.

שיין באטייה
גארד-פורוורד
2.03 מ', 100 ק"ג
נולד: 09/09/1978
עונה רביעית בליגה (כולן בגריזליס)
עונה אחרונה: 8.5 נק', 3.8 ריב', 1.3 אס', 1.31 חט', 1.28 חט' ב-24.6 דקות למשחק. שותף ב-79 משחקים.

בונזי וולס
גארד-פורוורד
נולד: 20/9/1976
1.96 מ', 95.3 ק"ג
עונה שביעית בליגה (חמש וחצי בפורטלנד וחצי עונה בממפיס)
בעונה שעברה (13 משחקים בפורטלנד ו-59 בממפיס): 12.3 נק', -3.6 ריב' ו-1.26 חט' ב-26 דק' למשחק.

בריאן קרדינל
פורוורד
2.03 מ', 111 ק''ג
נולד: 2/5/77
עונה חמישית בליגה (שתיים בדטרויט, אחת בוושינגטון ואחת בגולדן סטייט)
עונה אחרונה (בגולדן סטייט): 9.6 נק' ו-4.2 ריב' ב-21 דק' למשחק. שותף ב-76 משחקים.

פאו גאסול
פ.פורוורד
2.13 מ', 109 ק"ג
נולד: 06/07/1980
עונה רביעית בליגה (כולן בגריזליס)
עונה אחרונה: 17.7 נק', 7.7 ריב', 2.5 אס', 1.69 חס' ב-31.5 דקות למשחק. שותף ב-78 משחקים.

בו אאוטלו
פ.פורוורד
2.03 מ', 100 ק"ג
נולד: 13/04/1971
עונה 12 בליגה (ארבע בקליפרס, ארבע וחצי באורלנדו, עונה וחצי בפיניקס ובעונה האחרונה בממפיס)
עונה אחרונה: 4.6 נק', 4.2 ריב' ב-19.6דקות למשחק. שותף ב-82 משחקים.

סטורמייל סוויפט
פורווד-סנטר
2.06 מ', 104 ק"ג
נולד: 21/11/1979
עונה חמישית בליגה (כולן בגריזליס)
עונה אחרונה: 9.4 נק', 4.9 ריב', 1.53 חס' ב-20 דקות למשחק. שותף ב-77 משחקים.

לורנזן רייט
סנטר
2.11מ', 109 ק"ג
נולד: 04/11/1975
עונה תשיעית בליגה (שלוש בקליפרס, שתיים באטלנטה, שלוש בממפיס)
עונה אחרונה: 9.4 נק' ו-6.8 ריב' ב-26 דקות למשחק. שותף ב-65 משחקים.


ג'ייק צקלידיס (יוון)
סנטר
2.18 מ', 132 ק"ג
נולד: 10/06/1979
עונה חמישית בליגה (שלוש הראשונות בפיניקס והאחרונה בממפיס)
עונה אחרונה: 4.3 נק' ו-3.2 ריב' ב-13.3 דקות למשחק. שותף ב-40 משחקים.

מאמן ראשי: יוברט (יובי) בראון
עונה שלישית בתפקיד, שנייה מלאה. המאמן השישי בהיסטוריה של הגריזליס.

בגיל 71, אחרי 15 שנים בהן העביר סדנאות אימון ושימש כפרשן כדורסל ב-TNT ו-CBS, חזר ה'אולדסקול' לקווים שלושה והרשים מאוד בעבודה שהוא עושה בממפיס. הגיע עם רקורד של 30 שנות כדורסל, בהן 12 עונות כמאמן ראשי ב-NBA בשנות ה-70' וה-80' וחמש הופעות פלייאוף, שלוש עם אטלנטה ושתיים עם הניקס.

אחרי כמה שנים בתיכונים ובמכללות (דיוק) ושנתיים כעוזר בבאקס, התמנה כמאמן ראשי של הקנטאקי קולונלז, אותם הוביל לאליפות ה-ABA ב-1975. עם מיזוג הליגות עבר לאמן את ההוקס ונבחר כמאמן השנה ב-NBA ב-1977. את הניקס הוביל לפלייאוף בשתי עונותיו הראשונות בניו יורק, אבל אחרי עוד שלוש עונות מוצלחות פחות, עזב והחליט שמספיק לו. עד שקביל טלפון מווסט.

יהיו עזר כנגדו:
האל וויסל (הגיע עם בראון לקבוצה, 25 שנים בליגה כעוזר וסקאוט)
ברנדן בראון (בנו בן ה-32 של יובי. עונה חמישית בצוות האימון של הגריזליס)
טוני בארון (עונה חמישית בצוות. אימן בעבר במכללות)
ליונל הולינס (היה מאמן ראשי של הגריזליס ב-60 המשחקים האחרונים של 1999/00, אחרי ששימש כעוזר בקבוצה ובעוד כמה תחנות בליגה. אימן גם במכללות)