מחממים את הפארקט: פורטלנד טריילבלייזרס

נפתח, שוב, בדבר המערכת:

אנחנו ממשיכים בפרוייקט פתיחת העונה המסורתי שלנו, בו נסקור בזו אחר זו, מדי יום, את 30 קבוצות הליגה. העונה, למי שפספס, נפתחת ב-2 בנובמבר.

הקרבן ה-17 שלנו הם הבלייזרס מפורטלנד, שסבלו מקיצוץ דרסטי בכמות הסמים העונה שעברה, ושיכנעו את ההנהלה שלהם שמה שיש זה מספיק טוב כדי לחזור לפלייאוף. ירון חיימסון מזמין אתכם לתהות אתו בעניין.

הצטרפו לליגה כקבוצת אקספנשן בשנת 1970. מאז, פעילים בפורטלנד (אורגון) שבצפון מערב ארה"ב, תחת אותו שם. השם - "טרייל בלייזרס", שמשמעותו "פורצי הדרכים", הוא מחווה למתיישבים האמיצים שהגיעו למערב הפרוע של ארה"ב במאה ה-19 על מנת להפריח את השממה.

ארון התארים: אליפות אחת מ-1977. לא הגיעו לגמר הליגה מאז 92', כשבדרך רשמו כמה הדחות כואבות בסיבוב הראשון של הפליאוף למרות מאזנים מרשימים בעונה הסדירה.

כמו רוב הקבוצות החדשות, בתחילת שנות ה-70' שילמה פורטלנד שכר לימוד וקיבלה חדר עם חצי כיוון אוויר במרתפי הליגה. אז איך זה שתוך 7 שנים בלבד היא כבר חגגה אליפות? זה קרה (בעיקר ולא רק) בזכות החיבור הנדיר בין צעירים ו-ותיקים באותה עונה, ובזכות שני הכוכבים הגדולים שלה – הסנטר הענק ביל וולטון (שלימים הפך למחליף של פאריש בבוסטון ולקח חלק באליפות שלה ב-86' - אביו של לוק וולטון מהלייקרס) והפורוורד מוריס לוקס, שהיו שניהם שחקנים גדולים שטובים בעיקר בלעשות את אלה שלידם עוד יותר טובים.

הקבוצה המשיכה להעמיד מאזנים יפים ולשחק טוב מספר עונות ברצף, אבל כשלה, שנה אחרי שנה, בסיבוב הראשון של הפלייאוף. לאחר הדשדוש של שנות ה-80 פרחו הבלייזרס שוב, בכיכובו של קלייד "דה גלייד" דרקסלר (השחקן הכי מזוהה עם פורטלנד של שנות ה-90), שיחד עם טרי פורטר וג'רום קרסי הוליכו את הקבוצה לשני גמרים ב-3 עונות – בשניהם נוצחה הקבוצה, על ידי דטרויט ושיקגו (90' ו-92').

מאז עברו הרבה מים בנהרות אורגון ללא חדשות מרעישות – פורטלנד מעמידה מאזנים יפים בעונה הסדירה (55-70 אחוזי הצלחה), אבל קורסת בפלייאוף. בסוף שנות ה-90 (98-99), עם הקבוצה העמוקה והמוכשרת בליגה, הגיעו הבלייזרס פעמיים ברציפות לגמר המערב, ואפילו היו שותפים לסדרות קלאסיות, רק כדי לסיימן בצד הלא נכון של סן אנטוניו ולוס אנג'לס. מאז, לא עברה פורטלנד סיבוב הראשון.

לבלייזרס תמיד היתה תדמית קשוחה ואגרסיבית, שהתחזקה גם באופנים שליליים בשנים האחרונות – הרקורד המשמעתי של השחקנים בקבוצה וה-”rep sheet" שלהם נראה ככזה של כנופית אופנוענים ולא כשל קבוצת כדורסל. די אם נזכיר אגרופים באימונים, עבירות על חוקי הסמים והאלכוהול של הליגה (והמדינה), עבירות תנועה, פרשיות אונס (רובן פטרסון הגיע לקבוצה מסיאטל, היות ושם הוא היה אמור להרשם כעבריין מין עקב הטרדה של המטפלת בביתו) ועוד רבים וטובים.

מאזן 41:41, מקום שלישי בבית הפסיפי ועשירי במערב כולו.

איזה נאחס אני. בשנה שעברה, בפרוייקט "מחממים" הראשון, נתנו לי לבחור קבוצה (חוץ מבוסטון). לקחתי על עצמי את תיק פורטלנד. למה פורטלנד? לא יודע. קבוצה שחביבה עלי. קבוצה טובה, שבאופן מסורתי נמצאה בצמרת ושיחקה תמיד כדורסל אגרסיבי אבל אטרקטיבי (להבדיל למשל מה-"מוטור סיטי באד בויז" (הילדים הרעים מדטרויט)). אושיות כמו קלייד "דה גלייד", ביל וולטון, ג'רום קרסי, הרפר ואחרים.

21 שנים ברציפות ביקרה פורטלנד בפלייאוף המערבי. 21 שנים בהן שרדה מהפכות בסגל, בחוקים, במבנה הליגה ובמה שלא תרצו. עד שאני התיישבתי לכתוב עליהם. ולא שהבלייזרס היו מנמושות הליגה. מאזן של 50% היה מעלה אותם בקלות לפלייאוף מהאיזור המזרחי, וזה עוד עם לוח משחקים קשה בהרבה, אבל הציפיות היו גבוהות בהרבה. לאורך העונה כולה היתה הרגשה של "חלביות" מצד פורטלנד, ובדיעבד אפשר לסכם אותה כעונת מעבר - או ניקוי אורוות אם תעדיפו.

העונה התחילה עם בעיות פרסונליות מגזרת בונזי וולס, שכבר בשנה שעברה הפך לשנוא האוהדים המסורים, אחרי שלעג לאובססיה שלהם לקבוצה). לבלייזרס נמאס לשחק משחקים והכשרון מצא את עצמו בממפיס. אמצע העונה הגיע ועם מאזן שלילי (24:17), הבעלים פול אלן, בשילוב עם המאמן מוריס צ'יקס, החליטו על פירוק החבילה.

הצעד המרכזי היה טרייד גדול, משמעותי ומתבקש – ראשיד וולאס, הפאואר האימתני, האגרסיבי והבעייתי מאוד של פורטלנד, נשלח הלאה - לאטלנטה ואחרי זה לדטרויט, שם היה החתיכה החסרה בפאזל האליפות. בתמורה קיבלו הבלייזרס את תיאו ראטליף ואת שריף עבדור רחים – אחד פאואר-סנטר מבוגר, שכאשר הוא בריא מהווה משאבת ריבאונדים והחוסם הטוב בליגה (בשנה שעברה חסם כ-60 זריקות יותר מהחוסם השני בטיבו), והשני פורוורד מגוון בעל איכויות של סקורר, שעד היום, מאז שנבחר 3 בדראפט, בעיקר העמיד מספרים יפים בקבוצות קטנות ומפסידות (ונקובר, אטלנטה).

הכוח העולה והכוכב המתבסס של פורטלנד בעונה החולפת היה זאק 'המרסק' רנדולף (ריסק לחברו לקבוצה רובן פטרסון את ארובת העין באגרוף אימתני באימון לפני שנתיים). הוא זכה בפרס "השחקן המשתפר של הליגה", כאשר יותר מהכפיל את מאזניו בנקודות (מ-8.4 ל-20) ובריבאונדים (מ-4.5 ל-10). היו לו 43 דאבל-דאבל ומעבר להתפוצצות על המגרש, הוא רשם, כמו יתר חבריו, עונה רגועה, שהובילה לקיצוצים במשטרת אורגון. מעצר על נהיגה תחת השפעת מריחואנה? זה לא עבירה במושגים אליהם התרגלנו מהבלייזרס.

בחצי השני של העונה, הפכה פורטלנד את הקערה והעמידה מאזן "ראי" חיובי. ראטליף המשיך את העונה היפה שלו מאטלנטה, וב-32 משחקיו בפורטלנד חסם בממוצע 4.41 (!) פעמים למשחק. לאחר הגמגום בתחילת העונה והדיבורים הבלתי פוסקים על טרייד מתבשל, לקח דיימון סטודאמייר את ההגה לידיים ולא הסתכל אחורה. היתה זו כנראה העונה הטובה ביותר של הפוינט גארד החמקן מאז הפריצה בטורונטו, והוא היה היחיד שפתח בכל 82 המשחקים של העונה.

היכולת הטובה של הגמד שיכנעה את קברניטי הקבוצה לשלוח לקליבלנד את ג'ף מקיניס (שהגיע לאחר עונה טובה בקליפרס והיה בינוני להחריד) תמורת דריוס מיילס, מהטוענים לתואר "השחקן הכי מבטיח שלא מקיים". מיילס - וירטואוז, אתלט בחסד, מטביע מהשורה הראשונה שאין לו קליעה עקבית לא מהקו ולא מחצי מרחק - לקח את הזמן בהתחלה, אבל בחודשיים האחרונים היה לערך המוסף של הקבוצה, שכמעט גנבה מקום בפלייאוף.

סיום העונה נתן הרבה תקוות בפורטלנד ומן הסתם עשה טוב על הלב לכמה וכמה אנשים בפילדלפיה, ששמרה על שיא ההופעות הרצופות בפלייאוף - 22 פעמים אל תוך שנות ה-60.

שקט היה הקיץ בפורטלנד, כמעט משעמם. הקבוצה לא היתה פעילה במיוחד בשוק ההעברות (למרות ששמו של עבדור-רחים נקשר לחצי מקבוצות הליגה) ורשמה רק עסקה אחת: שליחת הסנטר הותיק דייל דייויס והגארד הצעיר דן דיקאו (שהגיע באמצע העונה בטרייד) לגולדן סטייט, בתמורה לפוינט גארד הותיק ניק "the quick" ואן-אקסל. הצעד היה מפתיע, לאור העונה הקודמת של סטודמאייר, אבל ואן-אקסל רושם עוד תחנה בקריירה הארוכה והפתלתלה שלו.

האירוע הצבעוני של הקיץ - אי אפשר הרי בלי כלום - היה השעייתו המתוקשרת של קינטל וודס, שחקן השנה השניה, עקב פתיחת תיק על התעללות בכלביו. התעללות בבעלי חיים היא עבירה פלילית באורגון, והקבוצה מחכה בציפייה להתפתחויות. לוודס יש רקורד משמעתי עשיר וגם במהלך העונה שעברה הושעה ע"י הקבוצה לתקופה מסוימת (לאחר שבקולג' נרשמו לחובתו עבירות אלה ואחרות, בעיקר ערב השקעת יתר בספורט העישון).

הליכתו של דייויס מעידה כי בפורטלנד סומכים על בריאותו של תיאו רטליף הוותיק, שימשיך לחבוט בכל כדור שמגיע לסביבתו. כגיבוי החתימו את ג'ואל פריזבילה הלא מרשים, שייתן דקות מהספסל, לצד הגרוזיני סטפניה והרוקי הקוריאני מגודל הגוף סיונג-ז'ן (סיבוב שני בדראפט, 2.21 מ', כמעט 140 ק"ג).

עבדור-רחים, שלא מתלהב ממעמדו הלא ברור בקבוצה, והיה שותף פעיל בנסיון להרים איזה טרייד, מסתמן כמחליף בעמדות הפורוורד, בעוד מיילס (3), שחידש חוזה, ורנדולף (4), יתפסו את המקום בחמישייה. רובן פטרסון ייתן דקות לא מעטות של זרועות תמנון מתנופפות בעמדת הסמול פורוורד (ולעתים גם הגארד ההשני), ובנוסף גויסו בדראפט שניים ממיודעינו מצסק"א מוסקבה, סרגיי מוניה וויקטור חריאפה (שנפצע ויעדר למשך כל העונה), שיוכלו לתת עומק לעמדות הפורוורד, בעיקר במקרה והשריף יילך.

בסך הכל, למרות השבירות בעמדת הסנטר, פורטלנד היא אחת הקבוצות הגבוהות בליגה, עם 8 שחקנים בגובה של 2.04 מ' לפחות והרבה אתלטיות, שתשמיע קולה בקרבות הענקים של המערב.

בקו האחורי, לצד סטודמאייר וואן אקסל אשר בפוניט, יש את דרק אנדרסון היציב ואת ריצ'י פרהאם שנתן עונת רוקי מפתיעה לטובה בסיאטל וברח. מיילס עשוי לשחק לעתים גם בשוטינג, כשפטרון או עבדור-רחים ישחקו בסמול. כל זה טוב ויפה, אבל השם הכי מסקרן העונה בקו האחורי של פורטלנד יהיה הרוקי סבסטיאן טלפייר. הניו-יורקר, בן דודו של סטפון מארברי, נכנס לדראפט היישר מהתיכון ועורר הייפ מטורף למדי בערב הבחירות. לברון הוא לא, אבל הגארד הקצר (1.83 מ'), שנבחר 13 בדרפאט, צפוי לעשות הרבה שמייח בדקות שיקבל.

1. מי ירכז? בשנה שעברה שאלנו את אותה שאלה. אז היו אלה דיימון סטודמאייר וג'ף מקיניס. סטודמאייר נתן עונה שאמורה היתה להסיר מעליו את הספק, אבל בכל זאת הוא מוצא את עצמו בעמדה דומה, הפעם מול/לצד ניק ואן-אקסל. דה-קוויק כבר בהחלט מעבר לשיאו, אבל בכל זאת ינגוס בדקות ובדומיננטיות של דיימון (מי מוביל התקפה אחרונה?) ובוודאי בהזדמנויות שירשה לעצמו צ'יקס להעניק לטלפייר המבריק והבוסרי.

2. כמה ביצים אפשר לשים בסל הבריאות של דוד תיאו? ראטליף אמנם בריא לחלוטין כבר שתי עונות ברציפות, אבל יש שחקנים - וראטליף ביניהם - שאצלם זה כמו רולטה, שנה עסל ושנה בסל (מקדייס הוא מייסד המועדון הזה, אילגאוקאס הוא המזכיר ו-וינס קרטר קיבל חברות כבוד). ספק אם הוא יוכל לסחוב עונה שלמה של בומבות במערב, ולהעביר את רנדולף לסנטר, מה שבטח יקרה אם ראטליף ייפצע, יהיה הפסד כפול לבלייזרס. על המחליפים בסנטר דיברנו - לא מהם תבוא הישועה.

3. שריף, יודע לשבת על ספסל? עבדור-רחים לא רצה להגיע לפורטלנד. חוסר החשק שלו בלט מאוד בשלהי העונה הקודמת, וכאמור, גם בקיץ. 8 שנים אחרי שנבחרת שלישי בדראפט וסומנת ככוכב, כשאתה עדיין צעיר ומשחק טוב, קשה להפוך למחליף. אמנם, כשלון של מיילס הלא צפוי או פציעה של הבחור מהסעיף הקודם יכולות להחזיר אותו לחמישייה, אבל גם בתסריט כזה, השאלה היא מה יקרה עד אז.

4. יש עוד, מיילס? 4 שנים בליגה ועדיין יש פה סימן שאלה - ולא מדובר פה בשחקן פנים. עד אמצע העונה שעברה, נראה היה כבר שאנשי המקצוע בליגה תייגו אותו כבלוף והוא הוזכר תדירות בטיעונים נגד גיוס שחקנים היישר מהתיכון, אבל ההתאוששות בפורטלנד החזירה את התקוות לגביו. מדובר באתלט אדיר, עם צעד ראשון ויכולת חסימה מרשימים מאוד, שיכול להעיר משחק עם דאנק מעולם אחר. אבל, בלי דריבל ועם יד שמשגרת לבנים אתם אפשר לבנות עוד אולם בפורטלנד, זה עדיין לא זה - לפחות ביחס לציפיות שדיברו על סופרסטאר. ובכל זאת, יש תחושה שהוא על הסף - עוד רגע כל זה זה מתפרץ החוצה ונראה שחקן אדיר, Swingman בחסד. המקום בחמישייה, בקבוצה שלא מוכנה להתפשר על פחות מפלייאוף, יכול להכניס אותו ללחץ חיובי, אבל יכול גם לעבוד הפוך.

המטרה: פלייאוף. בפורטלנד רוצים להתחיל לספור מחדש. המקום השלישי בבית הפסיפי נראה די מובטח, אבל השאיפה היא להגיע למקומות 4-5 במערב, ולבוא לפלייאוף כדי לעשות משהו.

התסריט האופטימי: תיאו ראטליף, מפתח מספר 1, חוסם 80 משחקים. דריוס מיילס, מפתח מספר 2, מייצב את הקליעה מחצי מרחק ומגיע לעבוד כל ערב. רנדולף דופק 20 ו-10 כמו שעון, סטודמאייר וואן אקסל יושבים ביחד בטיסות, ועבדור רחים מועמד לתואר השחקן השישי של העונה. 48 נצחונות ומקום ורביעי במערב.

התסריט הפסימי: שריף נעלם, רנדולף מתעצבן, אין היררכיה בפוינט, ואין חדש בגזרת מיילס. ראטליף צולע לחדרי הטיפולים והבלייזרס לעונה של 35 נצחונות.

התחזית: משהו באמצע. עונה של סביבות ה-50% (41-43 נצחונות). בשנה שעברה היו דרושים לפחות 43 נצחונות כדי להגיע לפליאוף במערב, שנראה לא פחות תחרותי השנה, וזה בערך מה שצפוי לפורטלנד העונה: גבול הפלייאוף.

ניק ואן אקסל
פ. גארד
נולד: 27/11/1971
1.85 מ', 88.5 ק"ג
עונה 13 בליגה (5 לייקרס, 3.5 דנבר, 1.5 דאלאס ועונה בגולדן סטייט)
בעונה שעברה: 12.6 נק', 5.3 אס' ו-2.7 ריב' למשחק ב-32.2 דק' למשחק (39 משחקים).

דיימון סטודמאייר
פ. גארד
נולד: 3/9/1973
1.78 מ', 77.6 ק"ג
עונה 11 בליגה (3 טורונטו, 7 פורטלנד)
בעונה שעברה: 13.4 נק', 6.1 אס', 3.8 ריב', ו-1.2 חטיפות למשחק ב-38 דק' למשחק (82 משחקים).

סבסטיאן טלפייר
גארד
נולד: 9/6/1985
1.83 מ', 74.8 ק"ג
עונת רוקי – תיכון לינקולן מניו יורק (33 נק' למשחק ו-9 אס').

דרק אנדרסון
ש. גארד
נולד: 18/7/1974
1.96 מ', 88.5 ק"ג
עונה 8 בליגה (2 קליבלנד, 1 קליפרס, 1 סן אנטוניו, 3 פורטלנד)
בעונה שעברה: 13.6 נק', 4.5 אס', 3.6 ריב' ו-1.3 חטיפות למשחק ב-35.5 דק' למשחק (51 משחקים).

ריצי' פרהאם
ש. גארד
נולד: 14/7/1977
1.96 מ', 95.3 ק"ג
עונה שניה בליגה (1 סיאטל).
בעונה שעברה: 3.4 נק' למשחק ב-8.7 דק' למשחק (54 משחקים).

רובן פטרסון
גארד-פורוורד
נולד: 31/7/1975
1.96 מ', 101.6 ק"ג
עונה שביעית בליגה (1 לייקרס, 2 סיאטל, 3 פורטלנד)
בעונה שעברה: 6.9 נק', 3.7 ריב', 1.9אס' ו-1.15 חטיפות למשחק ב-22.6 דק' למשחק (73 משחקים).

דריוס מיילס
גארד-פורוורד
נולד: 9/10/1981
2.06 מ', 95.3 ק"ג
עונה חמישית בליגה (2 קליפרס, 1.5 קליבלנד וחצי בפורטלנד)
בעונה שעברה: 12.6 נק', 4.6 ריב', 2.0 אס', חטיפה וכחסימה למשחק ב-28.4 דק' למשחק (42 משחקים).

קינטל וודס
ס. פורוורד
נולד: 16/2/1981
2.03 מ', 100.2 ק"ג
עונה שלישית בליגה (כולן בפורטלנד)
בעונה שעברה: 3.6 נק' ו-2.2 ריב' למשחק ב-10.9 דק' למשחק (62 משחקים).

טראויס אאוטלו
פורוורד
נולד: 18/9/1984
2.06 מ', 95.3 ק"ג
עונה שנייה בליגה (בפורטלנד)
בעונה שעברה: 1.0 נק' למשחק ב-2.4 דק' (8 משחקים).

סרגיי מוניה (רוסיה)
פורוורד
נולד: 15/4/1983
2.03 מ', 99.8 ק"ג
רוקי (הגיע מצסק"א מוסקבה)

שריף עבדור רחים
פורוורד
נולד: 11/12/1976
2.06 מ', 111.1 ק"ג
עונה תשיעית בליגה (5 ונקובר, 2.5 אטלנטה וחצי עונה בפורטלנד)
בעונה שעברה: 10 נק', 4.5 ריב', 1.5 אס' למשחק ב-22.8 דק' למשחק (32 משחקים).

זאק רנדולף
פ. פורוורד
נולד: 16/7/1981
2.06 מ', 122.5 ק"ג
עונה רביעית בליגה (כולן בפורטלנד)
בעונה שעברה: 20.1 נק', 10.5 ריב', 2 אס' ב-37.9 דק' למשחק ב-81 משחקים

ויקטור חריאפה (רוסיה)
פ. פורוורד
נולד: 3/8/1982
2.06 מ', 95.3 ק"ג
רוקי (מצסק"א מוסקבה. לא ישחק העונה עקב פציעה)

תיאו ראטליף
פאואר-סנטר
נולד: 17/4/1973
2.08 מ', 106.6 ק"ג
עונה 11 בליגה (3 דטרויט, 4 פילי, 2.5 אטלנטה וחצי פורטלנד)
בעונה שעברה: 7.3 נק', 7.3 ריב' ו-4.4 חסימות למשחק ב-31.8 דק' למשחק (32 משחקים).

ולדימיר סטפניה (גרוזיה)
סנטר
נולד: 8/5/1976
2.16 מ', 115.7 ק"ג
עונה שביעית בליגה (2 סיאטל, 1 ניו ג'רזי, 2 מיאמי, 1 פורטלנד)
בעונה שעברה: 2.6 נק' ו-3 ריב' למשחק ב-10.8 דק' למשחק (42 משחקים).

ג'ואל פריזבילה
סנטר
נולד: 10/10/1979
2.16 מ', 115.7 ק"ג
עונה חמישית בליגה (3.5 במילווקי וחצי עונה באטלנטה)
בעונה שעברה: 2.9 נק', חסימה ו-6.5 ריב' למשחק ב-20.4 דק' למשחק (17 משחקים).

הא סיונג-ג'ן (קוריאה)
סנטר
נולד: 4/8/1985
2.21 מ', 138.3 ק"ג
רוקי

מאמן ראשי: מוריס צ'יקס

המאמן הראשי ה-10 בהיסטוריה של המועדון. צ'יקס מתחיל את עונתו הרביעית בתפקיד. היה עוזר מאמן שנה ב-CBA מאז פרש ב-93' ולאחר מכן מילא את תפקיד העוזר במשך 7 שנים בפילי, חלקן האחרון תחת לארי בראון. גארד ענק בזמנו, מנהל משחק אמיתי שהיה שותף שווה זכויות באליפות של פילי ב-1983 וממלכי החטיפות של הליגה.

למרות החילופים הרבים בסגל והחיים בצל שמועות טרייד בלתי פוסקות, הצליח צ'יקס בעונה שעברה להחזיר את פורטלנד מהמתים, כשהוא מדגים מיומנויות הדבקה גבוהות במיוחד. כבר בתור שחקן הוא ידע לעשות זאת עם הכדור ביד, ולא רק בגלל הקטע ההוא בהמנון, נראה כי מדובר באחד ממאמני העתיד של הליגה.

יהיו עזר כנגדו (ימשיכו להיות, ליתר דיוק):
ג'ים לינם (מאמן ותיק ומנוסה, שברזומה שלו מעל 20 שנות עבודה כעוזר מאמן ומאמן בליגה. התחיל כעוזר מאמן בפורטלנד ב-81' ועבד גם בקליפרס, בוושינגטון, נוי ג'רזי ופילדלפיה)
דן פנאג'יו (היה המאמן תחתיו עבד מוריס צ'יקס ב-CBA. עבד בליגה החצי מקצוענית 9 שנים בהצלחה מרובה. לאחרונה אימן בקולג'ים וכעת הצטרף לסגל של פורטלנד)
ג'יי ג'נסן (מאמן הכושר של הקבוצה מזה שמונה שנים. בסה"כ, 14 שנים בליגה)