מחממים את הפארקט: ניו יורק ניקס

למען קדושת השגרה, נפתח בדבר המערכת:

אנחנו ממשיכים בפרוייקט פתיחת העונה המסורתי שלנו, בו נסקור בזו אחר זו, מדי יום, את 30 קבוצות הליגה. העונה, למי שפספס, נפתחת ב-2 בנובמבר.

פרק 16 מגיע ועמו הבדיחה עם הכי פאסון בליגה, הניו יורק ניקס. רונן קרני, שנגס בתפוח הגדול, עדיין לא פיענח במאה אחוז מה קורה שם, אבל יסביר למה הגארדן זה עדיין גם אולם כדורסל.

נוסדו ב-1946. פירוש השם ניקס הוא קיצור של ניקרבוקרס, שזה סוג של מכנסיים הולנדיים שמגולגלים עד ממש מתחת לברך, והפכו למעין סמל של ניו יורק בזמנו. הניקס הם אחת משתי קבוצות בלבד שמשחקות בליגה מאז היווסדה באותה עיר (השנייה היא בוסטון).

אליפויות: 1970, 1973.
אולם: המדיסון סקוור גארדן. נפתח ב-1968 ומאז הוא כנראה האולם (לא רק בענייני כדורסל) המפורסם בעולם. תכולה: 19,763.

לקבוצה היו שלושה עידני גדולה, כל אחד בהפרש של 20 שנה פחות או יותר. בתחילת שנות ה-50 הגיעו הניקס שלוש פעמים לגמר (פעם נגד הרוצ'סרט רויאלס, שכיום מוכרים כסקרמנטו קינגס, ופעמיים נגד המיניאפוליס לייקרס, כיום בקרית מלאכי). בתחילת שנות ה-70 זכו הניקס פעמיים באליפות, עם שחקני היכל התהילה וויליס ריד, וולט פרייזר, ארל מונרו, דייב דה בושר וביל בראדלי (וגם עם מרפקן בשם פיל ג'קסון). בשנות ה-90 במודל של הרס"ר ריילי, הגיעו הניקס פעמיים לגמר, עם כוכבים כמו פטריק יואינג, ג'ון סטארקס, לארי ג'ונסון, לאטרל ספריוול ואלן יוסטון.

בעונה המקוצרת (עקב השבתת מגן של בעלי הקבוצות) של 1999, בא פרק ההצלחות האחרון בינתיים בספר של הקבוצה. אחרי שסיימו במקום השמיני במזרח, הדהימו את הליגה בהגעה עד לגמר, וכניעה 4:1 לסן אנטוניו ספרס, בהנהגת טים דאנקן בעונתו השניה ב-NBA. אחרי אותו גמר, חלה נסיגה בשורות הכתומים-לבנים. כעבור שנתיים נגמר גם הרצף של 14 הופעות בפלייאוף, שלא חודש עד לעונת 2003/04 (וראו זה פלא - עונת 2000/01 היא האחרונה המסוקרת בפרק ההיסטוריה באתר הקבוצה).

במהלך השנים הללו, הניקס הפכו לבדיחה של הליגה בזכות חוזים מופרכים לגמרי שניתנו לאנשים שפשוט לא שווים אותם. אלן יוסטון הוא קלע מוכשר, יוצא דופן אפילו, אבל חוץ מלקלוע הוא הרי לא עושה כלום - לא אסיסטים, לא הגנה, לא ריבאונדים - אז 100 מיליון דולר? וזה עוד המקרה הטוב, שחקן שהוא לפחות כשרון אמיתי, למרות משכורתו המוגזמת. הבעיה האמיתית היא שספרי החשבונות של הניקס מלאים בשמות של שחקנים שקיבלו מיליוני דולרים מבלי לתרום שום דבר, אבל באמת שום דבר למערכת. שנה אחר שנה היו השגיאות הללו נעשות, וגם הבאתו של סקוט ליידן, אדריכל קבוצת הצמרת של יוטה, לא עזרה. הוא רק החמיר את התופעה, כשהחיל אותה על כל מיני נפלטים מקבוצתו הקודמת, כמו הווארד אייזלי שממנו כבר נפטרה הקבוצה, ושנדון אנדרסון, שלרוע המזל עדיין שם. לשיא זה הגיע בקיץ שעבר, כשמיסטר ליידן שלח לדרכו את הכוכב הבעייתי, אבל המאוד אהוב, לאטרל ספירוול, למינסוטה, במהלך שלא נתן לו לא מרווח כספי לתמרון ולא פתרון מקצועי לעתיד - אלא אם כן מישהו עדיין חושב שקית ואן הורן הוא שחקן שיכול לקחת קבוצת NBA לאנשהו. האוהדים פשוט לא הבינו למה זה מגיע דווקא להם. ברחבי הליגה מתענגים על השמחה לאיד.

מאזן שלילי 43:39, שהספיק למקום השלישי בבית האטלנטי ושביעי במזרח כולו. הפסידו 4:0 בסיבוב הראשון לניו ג'רזי.

בשורה גדולה על המגרש לא היתה בעונה הזאת עבור הניקס, אבל במשרדים קרו דברים, שחלק מאוהדי הניקס הגדירו כישועה ואחרים כהתאבדות. החיבור בין אלן יוסטון לקית ואן הורן לא הוליד ניצוצות מיוחדים ואחרי פתיחה חלשה (9 הפסדים ב-12 המשחקים הראשונים), היה ברור ששום דבר טוב לא קורה בניו יורק של ליידן. הקבוצה הלכה ונכבתה, כשהנסיונות של קואץ' צ'יני להשאיר את הסירה צפה נראו כמו כוסות רוח למת, והקהל בגארדן עלה לווליומים רציניים בעיקר לצעקות בוז. ואז, פחות מחודשיים בתוך העונה, התחיל המפץ הגדול. הבעלים (חליפות אלמוניות מחברת המדיה קייבלויז'ן, שמיוצגות לצורך העניין על ידי ג'יימס דולן), רגע לפני שספייק לי עובר לעודד את הנטס, קראו לסקוט ליידן למשרד ואמרו לו 'שלום ולא להתראות'. לכסא הבוס נמצא ישבן חדש - תזזיתי במיוחד, המחובר לשחקן עבר מצליח ומנהל/מאמן קצת פחות, בשם אייזיאה תומאס.

תומאס, שכג'נרל מנג'ר ניסה לבנות את הרפטורס בתחילת דרכם בליגה (מישהו אמר פל-קל?) וכמאמן הצליח לעשות מעט מדי עם סגל מוכשר באינדיאנה, קיבל מלמעלה רשיון להרוג ותוך חודשיים הפך את הקבוצה לגמרי. זה התחיל עם טרייד שקנה את הרחוב, בו הובא בן העיר ויקיר הסטריט-בול, סטפון מארברי מפיניקס, ואתו פני הארדווי הוותיק והסנטר הצעיר צ'זארי טריבנסקי. את הדרך ההפוכה עשו מקדייס, חוזהו וברכו הנגמרים, הרוקי הפולני לאמפה (ליידן הלך, לא היה צריך לדבר אליו) וכבונוס - גם הגארד הווארד אייזלי וחוזהו המנופח. לא שהחוזים של סטפון (76 מ' עד סוף 2008/09) ופני (34 מ' לשלוש שנים) הם משהו שבכל קבוצה היו מוכנים לבלוע, אבל בניו יורק בכל מקרה משלמים יותר מאשר בכל מקום אחר, אז לפחות שיהיה להם גם מישהו שיש לו קשר לכדורסל.

הצעד הבא, כצפוי, היה על הקווים. דון צ'ייני המסור נוסר, ובניגוד לתחזיות שדיברו על הבאתו של מייק פארטלו, מי שקיבל לבסוף את המשרה היה לני 'ניצחתי והפסדתי יותר משחקים מכל מאמן בליגה' ווילקנס, שקטע מנוחה קצרה אחרי שלוש עונות שזירזו את הזדקנותו בטורונטו. מבקרי תומאס קפצו מהחורים עם 'אמרנו לכם: הוא רוצה בובה שתיתן לו לנהל את העסק', אז אייזיאה שתק והמשיך לעבוד, כשהכיוון הוא ברור: לשים על המגרש חבורה מהירה ואתלטית. ואן הורן, אחד שמתקשה לעמוד בקטיגוריה, התבקש למצוא לו עוד בית חדש, הפעם במילווקי, בעוד נאזר מוחמד מאטלנטה וטים תומאס מהבאקס הצטרפו לניקס. תומאס, פורוורד מוכשר ומאכזב לא פחות מואן הורן, שגם ממלא משבצת דומה (3-4), הביא עמו חוזה שמן לא הרבה פחות מזה של ואן הורן, ומוחמד, מוגבל אבל סוג של סנטר, הגיע עם חשבונית צ'ופר של 13 מ' עד 2006. כסף, כמו שאמרנו, לא היה משהו שתומאס יכול היה להתלונן על היעדרו. בין לבין, נשלח חבר בסוללת הפורוורדים, קלארנס וויתרספון, ליוסטון, תמורת הגארד מוצ'י נוריס שהגיע (בלי האפרו) לחמם את הספסל והסנטר ג'ון אמאצ'י, שכל היודע דבר על מקום הימצאו, שיתקשר ל-NYPD, מדור הנעדרים.

ובחזרה לפארקט. סטארברי סיפק לקהל כמה רגעים שהיו שווים את מחירי הכרטיסים והמזנון המופקעים, אבל לא ביציבות מספקת, ולמרות שהמאזן של הניקס קצת התיישר, מרגע שהוא נשאר בלי אלן יוסטון (ברך שהביתה אותו לכל החלק האחרון של העונה ו-32 משחקים בסה"כ), היה ברור זה לא יספיק לכלום. זה שהכלום הזה היה שווה פלייאוף במזרח של העונה, ואפילו לא ממקום אחרון, זאת תקלה בסיפור אחר. בפלייאוף, הדבר המסעיר היחידי שקרה היה קרב אגרופים בין תומאס לקניון מרטין, שבעט את הניקס לפגרה תוך ארבעה משחקים לא ארוכים בלבד.

וביציעים, מי אמר שפראיירים לא מתחלפים? (או שבניו יורק הכדורסל יותר חשוב מהאוקייז'ן). גם בעוד עונה סתמית שכזאת, דורגה הקבוצה במקום השישי בליגה בממוצע הצופים במשחקי הבית (19,082) ו-5 באחוזי התפוסה (96.6%). בחוץ - מי לא היה ניו יורקי פעם או יש לו מה להגיד לניו יורקים - זה עבד דומה, עם תפוסה ממוצעת של 90.1% למשחקים שלהם - 9 בליגה, לפני סן אנטוניו ודטרויט.

אחרי הסערה של העונה שעברה, לא הרבה קרה הקיץ בממלכת הכתום-כחול. המטרה מספר 1 היתה הסנטר אריק דאמפייר שסיים חוזה בגולדן סטייט וחיפש כסף גדול. לפי דיווחים בעיתונות הניו-יורקית, טרייד שינחית את הבחור היה על סף סיכום, אבל אייזיאה לא הצליח לסגור את הקצוות ודאמפ התיישב בחיקו המפנק של מארק קובן בדאלאס. כברירת מחדל לאמצע, שיכנע וין בייקר שההשמנה, האלכוהול ושאר ההצקות שטפלו עליו החיים כבר מאחוריו וקיבל חוזה חדש. מטרה מספר 2 היתה נוחה יותר. ג'מאל קרופורד, הקומבו-גארד של שיקגו, לא רצה להישאר בבולס ולא רבים בליגה קפצו על האגו מניאק הצעיר. תומאס השתמש בנכס הכי סחיר שהיה לו - החוזה השמן והמתכלה של דיקמבה מוטומבו, בתוספת הפורווד ממדרשת ג'וג'טאון, אותלה הרינגטון, הגארד המתקדם פרנק וויליאמס והסנטר צ'זארי טרבינסקי שרק הגיע מפיניקס כמה חודשים קודם לכן. הבולס, שכבר פחדו שהם עומדים להתיקע עם קרופורד, הצליחו לדחוף לעסקה גם את החוזה השמנמן של הפורוורד ארוך הזרועות ג'רום וויליאמס, וכך נסגרה לה עוד עסקתומאס.

בשורה נוספת של הקיץ היא החותמת על כך שאלן יוסטון וחוזה ה-100 מיליון שלו הם כבר לא ביג-דיל בעיני אף אחד. יוסטון עדיין שחקן חשוב בניקס, אבל למרות שטרם החלים מהניתוח בברך וכנראה ישוב לשחק רק שבועות אחדים בתוך העונה, לא תראו אוהדים סופרים את הימים לקראת חזרתו. גם כשיחזור לא מתכוונים אייזיאה ולני למהר להרכיבו בחמישייה והוא יפתח את המשחקים על הספסל. בדראפט, כחלק מנגררות טריידים, לא היתה לניקס בחירת סיבוב ראשון ושני הרוקיז' שהוחתמו - הגארד אנדרה ברנט והפורוורד אריזה - יישארו באריזה.

החמישייה הצפויה:
פ.גארד: סטפון מארברי (יגבו: ג'מאל קרופורד, מוצ'י נוריס)
ש.גארד: ג'מאל קרופורד (אלן יוסטון - כשיחזור, פני הארדווי)
ס.פורוורד: טים תומאס (שנדון אנדרסון, טרייסי מוריי)
פ.פורוורד: קורט תומאס (ג'רום וויליאמס, מייק סוויטני)
סנטר: נאזר מוחמד (וין בייקר)

המאזן במשחקי קדם העונה (נכון לשעת פרסום הידיעה) - 2:2. כולל נצחון על הספרס, אבל שתי התפרקויות מול יוטה ודאלאס. בינתיים, ג'מאל קרופורד זורק יותר מכל אחד אחר.

1. מי מאמן את הקבוצה הזאת? אם זה תומאס, אז כבר באינדיאנה הוא הוכיח לנו שלקבץ הרבה כשרון ולאחד אותו זה לא אותו דבר. מצד שני, אם זה ווילקנס, מאמן שעבר הכל בכדורסל, אבל באמת נראה כבר רק ספק רלוונטי, לא בטוח שזה יותר טוב. התקווה הגדולה של אוהדי הניקס היא שהבוס יידע לעשות מסטפון משהו קצת יותר דומה למה שהוא היה על הפארקט. ותרשו לי לשאול - מתי כבר יביאו את פיל ג'קסון לניקס? אמנם, קשה לראות את זה קורה כל עוד תומאס שם, אבל זה יכול להיות המהלך המושלם. ג'קסון, שרמז כי ישקול הצעות מעניינות אחרי קצת חופש, הולך בדרכו של פט ריילי, מהלייקרס לניקס, מוכיח איך עושים את זה עוד יותר טוב, ובדרך סוגר את שאלת המאמן המצליח בכל הזמנים ומעגל אישי שלו עם הקבוצה בה לקח אליפות ראשונה, כשחקן. כסף, הרי, לא תהיה בעיה.

2. מי מנהל את הקבוצה הזאת? הסיטואציה בנאלית כמעט: שים ביחד שני שחקנים שאוהבים את הכדור אצליהם ביד, ובטוחים שהם יכולים לשים סל כמעט מתי שהם רוצים ויש לך או קו אחורי שקשה מאוד לסגור או כאוס. על פניו, גם לקרופורד ברור שסטפון ראשון בהיררכיה, אבל עם טיפוסים כמו קרופורד, וזה שיש לו משחק 50 נק' ברזומה לא עוזר, ההבדל בין על פניו לעל הפנים הוא לפעמים דק מאוד. החמישייה של הניקס היא תחביר לוזרים מיוחד במינו (מאזן קריירה משותף של 1457:1193 כפי שהציג טרי בראון במאמר ל-ESPN), ורמת ניהול המשחק והמנהיגות תהיה פקטור קריטי במיוחד.

3. יש פה נשק מנצח? מספיק מבט קצר על טבלאות הסטטיסטיקה של העונה החולפת כדי לגדול שהניקס לא היו חלשים במיוחד באף אספקט של המשחק. הבעיה היא שהם גם לא היו חזקים במיוחד בשום דבר. כדורסל, כידוע, הוא משחק של ניצול יתרונות, בטח בגירסה האמריקאית המקדשת את המיס-מץ'. הנייר אומר שהניקס, עם חמישייה אתלטית מאוד, צריכה לרוץ ולחפש את הנקודות במשחק המעבר, בטח כשאר במשחק עומד רק הגארדים שלה מסוגלים להבטיח נקודות. הבעיה: 1. הניקס הם לא היחידים עם תכנית כזאת במזרח. 2. בראן-אנד-גאן, ההפסדים נראים רע במיוחד, לא בטוח שהקהל הגאה בגארדן ייתן את הגב הדרוש.

המטרה: מקום רביעי במזרח - ולא שלב אחד פחות. לדגדג את המועמדות לאליפות, גם הניק השרוט ביותר יודע שאי אפשר בהרכב הנוכחי. מצד שני, לקבוצה שמשלמת הכי הרבה בליגה, ושעכשיו יש לה גם קצת כשרון להציג כקבלה, אסור לשאוף לפחות מראשות השועלים.

התסריט האופטימי: קרופורד מגלה שמה שהסריח בשיקגו זה רק הביצים של השור, מארברי מזכיר לפרקים את האיש שהביא אותו לקבוצה, יוסטון חוזר לצלוף ולא מפריע לריצה וטים תומאס, תאמינו או לא, מקריב את גופו למען נקודות בצבע. 48 נצחונות וקריאת תיגר על המאזן השלישי בטיבו במזרח.

התסריט הפסימי: קרופורד ומארברי גורמים לשאקיל וקובי להיראות כמו דץ ודצה. יוסטון חוזר 'אוטוטו' עד סוף העונה. לאייזיאה נמאס והוא תופס פיקוד ישיר מהקווים, משם הקהל נזכר כמה כיף היה לשנוא אותו כשהיה מלך דטרויט. בקיצור, לא טים ולא תומאס. עונה שחורה של 30 נצחונות ופתאום הדיבורים על פיל ג'קסון לא נראים כמו סתם גחמה של עיתונאי משועמם מהמזרח התיכון.

התחזית: קרופורד נראה לי בחור יותר נבון ממה שחלק מהפרשנים בארה"ב מנסים לצייר אותו. אם יוסטון חוזר לפני ינואר יש פה קו אחורי עם כוח אש שאי אפשר לזלזל בו וקו קדמי שיכול להספיק לחזור להגנה גם בפעם ה-27 ברציפות בלי שראה כדור. חוץ מזה, והכי חשוב - הניקס משחקים בבית אחד (האטלנטי) עם ניו ג'רזי, בוסטון טורונטו ופילדלפיה, כולן נראות כרגע במצב מעודד פחות. מקום ראשון בבית, על פי מבנה הליגה החדש, יבטיח לניו יורק את המקום השלישי במזרח בדירוג לפלייאוף. כך שלמרות שלמיאמי ואולי לא רק לה יהיו מאזנים טובים יותר, 42-44 הנצחונות יספיקו לניקס כדי להגיע לפלייאוף לא רק כאורחת.

מוצ'י נוריס
פ. גארד
1.85 מ', 83.9 ק"ג
נולד: 27.07.73
עונה שמינית בליגה (עונה אחת בגריזליס – ונקובר דאז, עונה אחת בסיאטל, 4 וחצי עונות ביוסטון, חצי עונה בניקס)
עונה אחרונה: 3.5 נק' ו-1.8 אסיסטים ב-12.8 דקות בממוצע למשחק. שותף ב-66 משחקים.

אנדרה ברנט
פ. גארד
1.78 מ', 78.5 ק"ג
נולד: 21.02.82
רוקי (ללא דראפט, בוגר סיטון-הול)

סטפון מארברי
פ. גארד
1.88 מ', 90.7 ק"ג
נולד:20.02.77
עונה תשיעית בליגה (שתי עונות וחצי במינסוטה, שתי עונות וחצי בנטס, שתי עונות וחצי בסאנס, חצי עונה בניקס)
עונה אחרונה: 20.2 נק', 8.9 אסיסטים ו3.2 ריב' ב-40.2 דקות בממוצע למשחק. שותף ב-81 משחקים.

ג'מאל קרופורד
גארד
1.96 מ', 86.2 ק"ג
נולד: 20.03.80
עונה חמישית בליגה (ארבע עונות בשיקאגו)
עונה אחרונה: 17.3 נק', 5.1 אסיסטים, 3.5 ריב' ב-35.1 דקות בממוצע למשחק. שותף ב-80 משחקים.

ג'יימיסון ברואר
גארד
1.93 מ', 88.5 ק"ג
נולד: 19.11.80
עונה רביעית בליגה (שלוש עונות באינדיאנה)
עונה אחרונה: 2.5 נק' ו-1.3 אסיסטים ב12.3 דקות בממוצע למשחק. שותף ב-13 משחקים.

אלן יוסטון
ש. גארד
1.98 מ', 93 ק"ג
נולד: 20.04.71
עונה 12 בליגה (שלוש עונות בדטרויט, שמונה עונות בניקס)
עונה אחרונה: 18.5 נק', 2.4 ריב' ו-2 אסיסטים ב-36 דקות בממוצע למשחק. שותף ב-50 משחקים.

פני הארדוואי
גארד-פורוורד
2.01 מ', 97.5 ק"ג
נולד:18.07.71
עונה 12 בליגה (שש עונות באורלנדו, ארבע עונות וחצי בפיניקס, חצי עונה בניקס)
עונה אחרונה: 9.2 נק', 3.8 ריב' ו-2.3 אסיסטים ב-27.6 דקות בממוצע למשחק. שותף ב-76 משחקים.

שנדון אנדרסון
גארד-פורוורד
1.98 מ', 95.3 ק"ג
נולד: 31.12.73
עונה תשיעית בליגה (שלוש עונות ביוטה, שתי עונות ביוסטון ושלוש עונות בניקס)
עונה אחרונה: 7.9 נק' ו-2.8 ריב' ב-24.7 דקות בממוצע למשחק. שותף ב-80 משחקים.

טרייסי מוריי
ס. פורוורד
2.01 מ', 104.3 ק"ג
נולד:25.07.71
עונה 13 בליגה (שלוש שנים וחצי בפורטלנד, חצי עונה ביוסטון, שתי עונות וחצי בטורונטו, שלוש עונות בוושינגטון, עונה אחת בלייקרס וחצי עונה בדנבר)
עונה אחרונה: 1.1 נק' ב5- דקות בממוצע למשחק. שותף בשבעה משחקים.

טרבור אריזה
ס. פורוורד
2.03 מ', 90.7 ק"ג
נולד: 30.06.85
רוקי (בחירה 43 בדראפט האחרון. בוגר UCLA)

טים תומאס
פורוורד
2.08 מ', 108.9 ק"ג
נולד: 26.02.77
עונה שמינית בליגה (עונה וחצי בפילי, חמש עונות במילווקי, חצי עונה בניקס)
עונה אחרונה: 14.7 נק', 4.8 ריב' ו-1.9 אסיסטים ב-31.7 דקות בממוצע למשחק. שותף ב-66 משחקים.

ג'רום וויליאמס
פורוורד
2.06 מ', 93.4 ק"ג
נולד: 10.05.73
עונה תשיעית בליגה (4 וחצי עונות בדטרויט, 3 עונות בטורונטו, חצי עונה בשיקאגו)
עונה אחרונה: 6.2 נק' ו-7 ריב' ב24.1- דקות בממוצע למשחק. שותף ב68- משחקים.

מייק סוויטני
פ. פורוורד
2.03 מ', 124.7 ק"ג
נולד: 25.10.82
עונה שנייה בליגה (נבחר ע"י יוסטון במקום השמיני בדראפט 2003)
עונה אחרונה: 4.3 נק' ו-3.7 ריב' ב-11.8 דקות בממוצע למשחק. שותף ב-42 משחקים.

וין בייקר
פורוורד-סנטר
2.11 מ', 108.9 ק"ג
נולד: 23.11.71
עונה 12 בליגה (ארבע עונות במילווקי, חמש עונות בסיאטל, עונה וחצי בבוסטון, חצי עונה בניקס)
עונה אחרונה: 9.8 נק' ו-5.2 ריב' ב-24.3 דקות בממוצע למשחק. שותף ב-54 משחקים.

קורט תומאס
פורוורד-סנטר
2.06 מטר, 106.6 ק"ג
נולד: 04.10.72
עונה עשירית בליגה (שנתיים וחצי במיאמי, עונה בדאלאס, שש עונות בניקס)
עונה אחרונה: 11.1 נק' ו-8.3 ריב' ב-31.9 דקות בממוצע למשחק. שותף ב-80 משחקים.

נאזר מוחמד
סנטר
2.08 מ', 113.4 ק"ג
נולד: 05.09.77
עונה שביעית בליגה (שתי עונות וחצי בפילדלפיה, שלוש עונות באטלנטה, וחצי עונה בניקס)
עונה אחרונה: 7.4 נק' ו-5.9 ריב' ב-20.1 דקות בממוצע למשחק. שותף ב-80 משחקים.

מנגקה באטיר (סין)
2.11 מטר, 136.1 ק"ג
נולד: 20.11.75
עונה רביעית בליגה ( דנבר,סן אנטוניו וטורונטו, עונה כל אחת)
עונה אחרונה: 1.1 נק' ו-1.1 ריב' ב5.7- דקות בממוצע למשחק. שותף ב-7 משחקים.

ברונו שונדוב (קרואטיה)
סנטר
2.18 מ', 117.9 ק"ג
נולד: 10.02.80
עונה שביעית בליגה (שיחק שנתיים בדאלאס, שנתיים באינדיאנה, ושיחק מספר משחקים בבוסטון, קליבלנד וניו יורק)
עונה אחרונה: 2.2 נק' ו-2 ריב' ב-6.6 דקות בממוצע למשחק. שותף בחמישה משחקים ובכמה משחקים נוספים ביורוליג, במדי קבוצה שבטח לא שמעתם עליה.

מאמן ראשי: לני ווילקינס, בן 66.

מתחילת עונתו ה-31 בתור מאמן ראשי בליגה. החל לאמן ב-NBA בסיאטל, ב-1969, כשבארץ עוד עבדו בלירות ובארה"ב חשבו איך לצאת מוייטנאם. בסיאטל, אותה אימן 11 שנה. מאזנו בתור מאמן עומד על כ1293 ניצחונת ו1114 הפסדים. עם הסוניקס נשאר ווילקנס 11 עונות, כולל אליפות היסטורית ב-1979. נחשב למאמן של שחקנים, ושמרן בשיטת המשחק. הרבה איזורית לא תראו אצלו, פיק-אנד-רול תראו גם תראו.

בנתוני העונה הרגילה, לווילקנס שמורים שיאים רבים: המאמן עם הכי הרבה משחקים (2,406), הכי הרבה נצחונות (1,292) וגם הכי הרבה הפסדים (1,114). מאזנו בפלייאוף עומד על 94 ניצחונות ו-80 הפסדים. ב-1988 נבחר להיכל התהילה על קריירת המשחק שלו, ולאחר 10 שנים על קריירת האימון. בנוסף, הוא הוכתר כאחד מעשרת המאמנים הגדולים בהיסטוריה, ולאחד מ-50 השחקנים הגדולים אי פעם בהיסטוריה של הליגה, על שום ימיו כפוינט גארד אלגנטי ויעיל במיוחד.

את כל השנים והמשחקים הללו הוא עבר עם שש קבוצות בלבד: סיאטל, פורטלנד (שנתיים), קליבלנד (7 עונות), ניו יורק (שנתיים), טורונטו (שלוש עונות) ואטלנטה (7 עונות).

יהיו עזר כנגדו:
דיק האלם (בן 69, היה עוזר של ווילקנס בסיאטל, קליבלנד ואטלנטה. שימש עוזר מאמן בליגה במשך כ-13 שנה)
הרב וויליאמס (בן 46, שיחק 11 עונות באינדיאנה ושימש עוזר מאמן בניקס לדון צ'ייני, מיד אחרי שפרש מהמשחק בעודו שחקן הניקס)
מייקל מלון (החל לשמש כעוזר\סקאוט בניקס ב-2003)
מארק אגוואיר (חברו של תומאס בבאד-בויז של הפיסטונס. הצטרף לצוות המקצועי של הניקס כעוזרו של אייזיאה, לאחר שליווה אותו גם באינדיאנה)
ג'ורג' גלימף (30 שנות ניסיון באימון בתיכונים, בקולג'ים וב-NBA בתור עוזר)
גרג בריטנהאם (העונה תהיה עונתו העשירית כעוזר בקבוצה)


סייעו בהכנת הכתבה: רחביה ברמן ושימי ששון.