מחממים את הפארקט: קליבלנד קאבלירס

לפני הכל, דבר המערכת:

אנחנו ממשיכים בפרוייקט פתיחת העונה המסורתי שלנו, בו נסקור בזו אחר זו, מדי יום, את 30 קבוצות הליגה. העונה, למי שפספס, נפתחת ב-2 בנובמבר.

האורחת ה-14 שלנו היא קליבלנד קאבלירס, קבוצה בה לאף אחד אין ספק מיהו ההווה והעתיד. מה שעומד בספק, יסביר לנו גיל קדרון, זה אם לילד בן ה-19 הזה נתנו מספיק כלים כדי ללכת עד הפלייאוף.

פעילים מאז עונת 1970/71 בקליבלנד.

הישגים: 0 אליפויות. בעונת 1991/92 השוו שיא מועדון (מ-89') של 57 ניצחונות בעונה הרגילה והגיעו עד לגמר המזרח, שם הפסידו לשיקגו (עניין אותו הפכו להרגל עם השנים).

תוך שנים אחדות, עם פרישתם של בראד דוהרטי ומארק פרייס, שקעה הקבוצה למצולות הליגה. שקעה ולא מיהרה לצוף. כמובן שזה קרה בעזרתו האדיבה של ה-GM הכושל, ג'ים פקסון. אבל, לכל אחד יש מזל פה ושם, ועונה מחפירה של 17 ניצחונות בלבד (ועוד במזרח) נתנה לפרשים הזדמנות פז (שאצל הרבה אנשים עדיין מקפיצה מחשבות קונספירציה) להשתקם בבת אחת: הקבוצה קיבלה את הבחירה הראשונה בדראפט בדיוק בשנה שבה הגיע לו לליגה ילדון צעיר בשם לברון ג'יימס.

סיימו במאזן של 35 ניצחונות ו-47 הפסדים, משחק אחד מאחורי המקום השמיני והפליאוף. הגיעו למקום החמישי בבית המזרח.

את העונה הקודמת ניתן לסכם במילה אחת: לברון. כל השאר היה לא יותר מתפאורה.

כולנו כבר שמענו על התיכוניסט הצעיר שהגיע לליגה בהייפ שלא נראה מעולם (עם כל הכבוד לשאק ומג'יק, התקשורת של היום היא משהו אחר לגמרי). הג'ורדן הבא, המג'יק הבא, הבחור שיציל את הליגה – אלו רק כמה מהתארים שהדביקו לילד כשעוד למד בתיכון. בנייקי התלהבו ושילמו 100 מיליון דולר לפני שמישהו ראה את ג'יימס מקפיץ כדור על פארקט NBA.

ואז העונה התחילה וברון-ברון פתח אותה בסערה, המשיך אותה בטייפון וסיים אותה בציקלון (עם ממוצעים של 21 נק', 6 אס', 5.5 ריב' ו-1.65 חט'). לפני תחילת העונה כולם דיברו על האדם הראשון בהיסטוריה שהציפיות ממנו כל כך גבוהות עד שהוא לא יהיה מסוגל להפתיע וכנראה רק יאכזב, ולא משנה כמה טוב הוא יהיה. אז כולם טעו (כולל הח"מ).

ג'יימס נבחר לרוקי העונה והוסיף (כמעט בכוחות עצמו) עוד 18 ניצחונות לקאבס, לעומת העונה הקודמת. אבל זה לא הכל, הקבוצה זינקה לפתע בדירוגי כמויות הצופים למשחק והקאבלירס ממוקמים במקום ה-14 באחוזי תפוסה (89%) ובמקום השמיני בממוצעי צופים (18,287). כנראה שהעיר קליבלנד לא ממש בנויה לארח קבוצת כדורסל, כי המופע הנודד של לברון הכניס לבעלי הליגה מיליוני דולרים בכל פעם שהגיע העירה למשחקי חוץ (מקום שני, אחרי הלייקרס, בממוצעי צופים ובאחוזי תפוסה – 96%). מצד שני, גם בשנה הראשונה של ג'ורדן היו מושבים ריקים בשיקגו סטיידיום ז''ל.

קליבלנד, שהבינה כי אפשר להתחיל, כאן ועכשיו, לבנות את הקבוצה לגמרי סביב הכשרון של לברון, ביצעה שני טריידים, ששלחו את הסקורר והאגו ריקי דייויס לבוסטון והביאו את מנהל המשחק ג'ף מקיניס מפורטלנד.

אז בואו נתמקד לרגע בתפאורה שהקיפה את ילד הפלא, כי בסופו של דבר, רק בתיאטרון מסוג אחר אפשר להופיע בכבוד בלי תפאורה: הפאואר פורוורד קרלוס בוזר פרץ והשיג ממוצע של דאבל-דאבל בנק' וריב', זי-סנטר אילגאוסקאס נשאר בריא במשך עונה שלמה והפך לכוח דומיננטי במזרח (גם אם בעיקר בצד אחד), ומקיניס הפך לרכז אמין ואחראי. הבמאי היה פול סילאס, שרבים ראו בו עוד לפני העונה הראשונה שלו עם הקאבס את המאמן המושלם עבור ג'יימס הצעיר. העיר קליבלנד מודה למנהלי ההורנטס שפיטרו את האיש בקיץ שעבר.

הקיץ האחרון ייזכר בעיקר בגלל שם אחד: בוזר.

את הפיאסקו שידוע יותר בשם "מבצע קרלוס" כבר טחנו עד דק מכל הכיוונים, ולכל אחד יש את הגרסא שלו. בקיצור נמרץ נספר שבוזר שוחרר מהעונה האחרונה של החוזה שלו, ובקבוצה קיוו/בנו/האמינו שיחתום על חוזה ארוך טווח (במחיר נמוך בהרבה מערכו בשוק), אבל אז התברר שהשחקן העדיף לעזוב לערבות מדינת יוטה, שם יקבל 68$ מיליון בשש השנים הבאות.

המועדון טען שקיבל הבטחה מפורשת מהשחקן על כך שיחתום (אסור היה להם לחתום על חוזה מקדים) והוא עצמו טען שלא היה כך מעולם ושהצוות המקצועי לא מאמין בו מספיק. מה שבטוח הוא שבקליבלנד ניסו לקבל בזיל הזול את הכוכב העולה, בעוד שהוא בחר ללכת אחר הכסף ולשכוח את אלו שהאמינו בו ונתנו לו את הצ'אנס. היה פה הימור שנכשל והתרגיל של פקסון השאיר את עיר הרוק נ' רול ללא אף שחקן בעמדת הפאוור פורוורד ולא הסייד-קיק של הסטאר הצעיר (שאף הצהיר במהלך העונה שהוא מעוניין לראות לידו את קרלוס "עד סוף הקריירה שלי"). עוד כשלון מבית "אח של".

לפתע, התקשורת האמריקאית נזכרה שפקסון ביצע בחירות דראפט נוראיות (דיופ ו-ואגנר) והחתים שחקנים בינוניים לחוזים מגוחכים (ניובל ואולי), והג'נרל מנג'ר התחיל להבין שהג'וב שלו בסכנה. איכשהו ממצב הלחץ הזה ומהבור הנוראי אליו הפיל את הקבוצה, הוא הצליח לעשות כמה מהלכים מהירים שהשאירו את הקאבס קבוצה טובה (ואותו עם משכורת חודשית בעלת חמש-שש ספרות).

הבעלים גורדון גאנד יודע שהוא חייב לשמור את ג'יימס מרוצה, כי אחרת הוא יברח להם בהזדמנות הראשונה שתהיה לו. אז גאנד בחר לתת ל-GM שלו עוד צ'אנס, וזה ניגש לעבודה והתחיל לעשות טלפונים לכל חבריו למקצוע. ומה שיצא היה דווקא לו רע: דרו גודן הגיע מאורלנדו כדי לאייש את עמדה מספר 4 בתמורה לטוני באטי (שהגיע מבוסטון באמצע העונה); אריק סנואו, הרכז ההגנתי היציב (ובעל החוזה השערורייתי), הגיע מפילי בתמורה לקווין אולי (גם לו חוזה תמוה) וקדריק בראון; לושיוס האריס הצלף חתם כשחקן חופשי במטרה לפתוח קצת את ההגנות; ובצבע הוסיפו קצת מסה וניסיון בדמות טרקטור טיילור וסקוט וויליאמס.

מגיעה לפקסון מילה טובה על בקרת הנזקים שלו, זה בטוח. קשה לראות איך יכול היה לעשות עבודה טובה ביותר לאחר שבוזר השאיר לו את השוקת שבורה. אבל כשלון עם גודן שיפיל את העונה, והכתם יידבק בו לזמן רב.

לברון עצמו העביר חלק גדול מהקיץ על הספסל של לארי בראון בנבחרת האולימפית לאתונה. בפתיחת מחנה האימונים הוא נשאל על החוויה וענה בציניות שהוא קצת חלוד, לאחר קיץ שבו נח יותר מדי.

1. רק לצורך הפרוטוקול מוטל עלינו לשאול "האם לברון ימשיך את ההתקדמות שלו העונה"? התשובה: כן.

2. גודן במקום בוזר? התוספת החדשה לקאבס כבר הספיק לשחק בממפיס ואורלנדו, והשנה תהיה רק השנה השלישית שלו בליגה. הבעיה היא לא הכישרון, כי אם מה שיש לבחור בתוך הקופסה – ולא נראה שיש שם יותר מדי. בוזר הוא פורוורד אינטיליגנטי החי מעבודת מרפקים בלתי מתפשרת, שמסדרת לו אספקה שוטפת של כדורים חוזרים בשני הצדדים, וממהלכי hustle שמביאים לנקודות קלות. מר גודן, לעומת זאת, למרות כשרון טבעי גדול יותר, הוא שחקן שחי בעיקר על פרצי אנרגיה, ולא הצליח עד היום להתמסר לעבודה השחורה ברמה שתבטיח תפוקה יציבה. גם מארק שטיין מ-ESPN, שביקר במחנה האימונים של הפרשים, תיאר את השילוב של גודן ואילגאוסקאס כ-"מוטל בספק", מכיוון שלהבדיל מקודמו, שהסתפק בשאריות וכדורים תועים, גודן אוהב לקבל את הכדורים גם בתחילת ההתקפה ולעשות איתם מה בראש שלו.

3. מה שמוביל אותנו לשאלה הבאה: הביג זי מתחיל שנת חוזה, וזה אף פעם לא רע, אבל האם הוא מסוגל/מוכן/רוצה לחלוק את הצבע עם פרחח כמו גודן? יש חששות מפקקי תנועה באיזור, ואל לנו לשכוח שמלבד למשאית ולסמי טריילר הללו, יש גם את כוכב הקבוצה שאוהב להגיע לשם לעיתים קרובות במכונית מרוץ. לגבי אילגאוסקאס גם תמיד קיימת שאלת הבריאות לאחר שעבר שלוש עונות בהן לא ראה כמעט פארקט (אבל קיבל את הצ'קים בזמן).

4. מי ירכז, סנואו או מקיניס? האחרון הוא שחקן עצבני ובעייתי שבכל מקום בו שיחק כבר כינו אותו "סרטן בחדר ההלבשה". בחצי השני של העונה האחרונה זה דווקא עבד ומקיניס הראה סימני התבגרות, אבל צריך לזכור שלא היה מי שיערער על מעמדו. אה, היה גם עוד עניין פעוט – מקיניס רצה שהקאבס יממשו את האופציה על החוזה שלו וישלמו לו סכום של חמש מיליון דולר. אגב, מלבדו יש עוד משוגע יוצא פורטלנד שנזכר להתנהג כמו בנאדם בדיוק לפני שהוא מסיין חוזה וחותם על אחד חדש (רמז: יש לו טבעת אליפות טרייה). אבל עכשיו הגיע העירה רכז מוכח ומוכר שכבר הספיק לשחק בגמר ה-NBA. לא בטוח שחלוקה שווה בדקות תיטיב עם הקבוצה, על הפארקט ומחוצה לו. לסנואו יש יתרון בהגנה, בניסיון ובניהול ההתקפה העומדת, בעוד למקיניס יש יתרון בכניסה לסל ובמתפרצות. הבעיה היחידה היא ששני הפוינטים הללו לא ממש ידועים כשארפ-שוטרים (אם אתם אוהבים אנדרסטייטמנטס) ושניהם ייצרו בעיה בקליעה מבחוץ (לסנואו ממוצע קריירה של 20% מהשלוש, ולמקיניס 33%).

5. והנה, כאמור, השאלה הבאה – מי יקלע מבחוץ? זו הייתה החולשה העיקרית של הקבוצה בעונה שעברה, כשלברון קלע רק ב-41.7% מהשדה וב-29% מהשלוש. צפו לשיפור ניכר בנתון הזה אצלו, אבל מלבדו ישנו רק קלע אחד בדמות לושיוס האריס, וגם הוא לא הראה הרבה עקביות בעונה הקודמת. הרוקי לוק ג'קסון עשוי להיות עוד אופציה לצליפה מבחוץ, אבל כשמדברים על רוקיז קשה לדעת.

6. שאלה קטנה לסיום – מה קורה עם דחואן ואגנר? הבן של מילטון הוא ילד בעייתי שמסרב לשחק כרכז (ובכך מגביל את השימוש בו על הפארקט), לא נשמע להוראות המאמן, שומר בפאסיביות, מרבה להיפצע, וזורק כאוות נפשו. אז מה השאלה, אתם שואלים? לא ברור, אבל שחקן עם כל כך הרבה כישרון (שקלע פעם 100 נק' במשחק תיכונים) תמיד יכול להחליף הילוך ולהצליח, בייחוד כשמדובר בשנת חוזה. צפו להתפתחויות בנושא זה, בין אם בצורת שיפור ביכולת ובין אם בצורת טרייד.

המטרה: פלייאוף. סילאס ינסה לקבע רוטציה מסודרת ושלד לעתיד. מי יודע, אולי פקסון ייצא גאון כשסנואו, ג'קסון, לברון, גודן ואילגאוסקאס יהוו את הבסיס של קבוצה מנצחת לשנים הבאות.

התסריט האופטימי: במזרח החלוש יש הרבה קבוצות שמכוונות למקום הרביעי וליתרון הביתיות בסיבוב הראשון (שדוחה מפגש עם אחת משלושת הגדולות). לברון מגיע ל-25, 7 ו-7, הביג זי וגודן מסתדרים ומשכיחים את בוזר, ג'קסון והאריס צולפים, בעוד הרמוניה וחברות אמיצה שוררת בין סנואו למקיניס. סיבוב ראשון גדול של לברון והפסד "מכובד", עם כמה רגעים בסיבוב השני שייכנסו לסרט על הגבר הצעיר (יהיה כבר קשיש בן 20).

התסריט הרע: לברון עושה את שלו, אבל שום דבר לא עובד עם גודן-אילגאוסקאס וסנואו-מקיניס והקבוצה מידרדרת למקומות 9-11 ושוב מפספסת את הפליאוף. ג'יימס מתחיל לרמוז בעדינות שאם לא קורה פה משהו, הוא מתחיל לעשות סידורים אחרונים בקליבלנד ומתכונן לסוף החוזה ב-2007.

התחזית: על לברון לא צריך להרחיב, ולי נראה שהשילוב גודן את ביג זי יסתדר במהלך העונה, בעיקר כי שניהם חייבים שהכל יעבוד - בקיץ הם יחפשו חוזה חדש. סנואו ישתלט על עמדת הפוינט ולוק ג'קסון יתקדם יפה. הקאבס יסיימו במקומות 5-7 ויעופו בסיבוב הראשון (מיותר לציין מי ייתן פלייאוף מרשים במיוחד).

אריק סנואו
פ.גארד
1.91 מ', 93 ק"ג
נולד: 24/04/1973
עונה עשירית בליגה (שתיים וחצי בסיאטל, שש וחצי בפילי)
עונה אחרונה: 10.3 נק', 6.9 אס' ו-1.18 חט' ב-36 דק' בממוצע למשחק. שותף ב-81 משחקים.

ג'ף מקיניס
פ.גארד
נולד: 22/10/1974
1.93 מ', 81.2 ק"ג
עונה שמינית בליגה (1 בדנבר, 1 בוושינגטון, 3 בקליפרס, 1.5 בפורטלנד וחצי עונה בקליבלנד)
בעונה שעברה: 5.8 נק' ו-2.3 אס' למשחק ב-75 משחקים. בפליאוף: 3 נק' ו-2.7 אס' למשחק.

לושיוס האריס
ש.גארד
1.96 מ', 93 ק"ג
נולד: 18/12/1970
עונה 12 בליגה (שלוש בדאלאס, אחת בפילי, שבע בניו ג'רזי)
עונה אחרונה (ב-31 משחקים במדי הקאבס): 11.7 נק' ו-7.5 אס' ב-35 דק' למשחק.

דחואן ואגנר
ש.גארד
1.88 מ', 90.7 ק"ג
נולד: 04/02/1983
עונה שלישית בליגה (כולן בקאבס)
עונה אחרונה: 6.5 נק' ב-16 דק' בממוצע. שותף ב-44 משחקים בלבד.

לוק ג'קסון
גארד-פורוורד
2.01 מ', 97 ק''ג
נולד: 6/11/81
רוקי ממכללת אורגון (ממוצעים של 16 נק' עם 36% מהשלוש, 7 ריב' ו-3.6 אס' בעונתו האחרונה בקולג'ים)

איירה ניובל
גארד-פורוורד
2.01 מ', 99.8 ק"ג
נולד: 20/-1/1975
עונה חמישית בליגה (1 סן אנטוניו, 2 אטלנטה והאחרונה בקליבלנד)
עונה אחרונה: 4 נק' ב-19.5 דק' משחק. שותף ב-64 משחקים.

לברון ג'יימס
גארד-פורוורד
2.03 מ', 108.4 ק"ג
נולד: 30/12/1984
עונה שנייה בליגה (גם הראשונה, כידוע, בקאבס)
עונה שעברה: 20.9 נק', 5.9 אס', 5.5 ריב' ו-1.65 חט' ב-39.5 דק' למשחק. שותף ב-79 משחקים. נבחר לרוקי העונה.

אנדרסון ורחאו (ברזיל)
פורוורד
2.08 מ', 104 ק''ג
נולד: 28/9/82
רוקי

דרו גודן
פורוורד
2.08 מ', 115 ק"ג
נולד: 24/09/1981
עונה שלישית בליגה (שיחק בממפיס ואורלנדו)
עונה אחרונה (באורלנדו): 11.6 נק' ו6.5 ריב' ב-27 דקות למשחק. שותף ב-79 משחקים.

רוברט טריילור
פורוורד-סנטר
2.03 מ', 129 ק"ג
נולד: 01/02/1977
עונה שביעית בליגה (שתיים במילווקי, אחת בקליבלנד, שלוש בהורנטס)
עונה אחרונה:
5.1 נק' ו-3.7 ריב' ב-13 דק' למשחק. שותף ב-71 משחקים.

דסאגאנה דיופ
סנטר
2.13 מ', 136.1 ק"ג
נולד: 30/01/1982
עונה רביעית בליגה (כולן בקליבלנד)
עונה אחרונה: 2.3 נק', 3.6 ריב' ב-13 דק' למשחק. שותף ב-56 משחקים.

זידרונאס אילגאוסקאס (ליטא)
סנטר
2.21 מ', 117.9 ק"ג
נולד: 05/06/1975
עונה שביעית בליגה (כולן בקליבלנד)
עונה אחרונה: 15.3 נק', 8.1 ריב' ו-2.48 חס' ב-31 דק' למשחק. שותף ב-81 משחקים.

סקוט וויליאמס
סנטר
2.08 מ', 118 ק"ג
נולד: 21/03/1968
עונה 16 בליגה (ארבע בשיקגו, ארבע וחצי בפילי, שתיים וחצי במילווקי, אחת בדנבר, אחת וחצי בפיניקס וחצי בדאלאס)
עונה אחרונה: 4.5 נק' ו-3.1 ריב' ב-12 דק' למשחק. שותף ב-43 משחקים.

מאמן ראשי: פול סילאס

השלים 4 וחצי עונות כמאמן ראשי של ההורנטס עם הופעה רביעית ברציפות בפלייאוף ופוטר. ב-2001 היה רחוק רק משחק אחד מגמר המזרח. מאזן קריירה - 323:286.

פיטוריו לפני העונה שעברה היו צעד מפתיע מבחינה מקצועית, לאחר שלמרות עונה רצופה בפציעות של שני כוכביו - ג'.משבורן וב.דייויס, הצליח להוביל את הקבוצה לפלייאוף ולהופעה של כדורסל אמיץ וחכם מול פילי בסיבוב הראשון (2:4 לפילי). בעונות שלפני כן הצליח לשקם את הקבוצה לאחר מותו הטראגי של מנהיג הקבוצה, בובי פילס, בתאונת דרכים.

סילאס גדל בכדורסל המקצועני ונחשב למאמן של שחקנים, שמצליח בדרך כלל למצוא את הדרך ולאפשר להם לשחק במיטבם. מורים טובים ממנו לריבאונד ולמשחק הגנה בצבע קשה למצוא.

לפני שמונה לתפקיד המאמן ראשי בהורנטס, שימש עוזר מאמן בקבוצה, אליה הגיע עם ניסיון מתפקידי אימון (לא ראשי) בפיניקס, ניו ג'רזי וניו יורק, בהם עבד, בין השאר, תחת צ'אק דיילי ופט ריילי. בתחילת שנות ה-80 בילה 3 עונות לא מוצלחות כמאמן ראשי ביוסטון ועשה קדנציה קצרה כמאמן ראשי בסן דייגו קליפרס, כשהוא המינוי מספר 9 לתפקיד תוך פחות מארבע שנים.

כשחקן זכה סילאס בשלוש אליפויות, 2 עם בוסטון ואחת עם סיאטל. מי שהיה פ.פורוורד נמוך (2.01 מ'), פיצה על כך עם הרבה קשיחות והבנת משחק ונחשב למגן מצוין וריבאונדר בחסד. כשפרש ב-1980, דורג תשיעי ברשימת אוספי הריבאונדים של כל הזמנים.

יהיו עזר כנגדו:
סטפן סילאס (הבן של, בן 31, עונה שנייה בקבוצה)
קני נאט (שימש במשך 9 העונות האחרונות כסקאוט, עוזר מאמן ואחראי על שחקנים מטעם ההנלה ביוטה ג'אז)