כשביציע מריחים דם

זה היה רק עניין של זמן. מוצצי הדם ביציעים מזהים את זה הכי טוב. ובמקרה של גוטמן זה כבר נראה כמו מורשת קרב, מין מסורת חולנית שמעבירות החיות ביציעים אחת לרעותה. הוא פצוע, הוא מדמם, עוד תקיפה אחת וזהו.

בקרית אליעזר, בטדי, בפתח תקוה ובבאר שבע הוציאו על האיש הזה חוזה. ללא שום רחמים, בלי שום הצדקה. לא בגלל שהוא מאמן מופלא, אלא פשוט כי כך לא מתייחסים לבן אדם. אלי זינו נתן לגוטמן גב, כמו גד זאבי, כמו מאיר שמיר, אבל ביציע דרשו גופה. גם כאשר היה ברור בשבת בטדי כי מדובר באדם מת מהלך, אוכלי הנבלות לא הרפו. הם רק ביקשו להשפיל, לבזות, להרחיק, לרמוס, להשמיד.

מזל שגוטמן בחר אתמול להתחיל לחיות ולא להפוך מנוכר לעצמו. מה זה אם לא 0-1 קטן.