מחממים את הפארקט: ניו אורלינס הורנטס

ואיך אפשר בלי דבר המערכת:

אנחנו ממשיכים בפרוייקט פתיחת העונה המסורתי שלנו, בו נסקור בזו אחר זו, מדי יום, את 30 קבוצות הליגה. הסקירה מתבצעת בסדר עולה, מהנמושות עד למועמדות, ולא בסדר מתימטי מדוייק. העונה, אם פספסתם, נפתחת ב-2 בנובמבר.

פרק 12 מגיע ועמו הקבוצה שקיבלה את העוקץ של הקיץ ונאלצה לנדוד למערב. במזרח היינו מדברים על עוד עונת פלייאוף, עם גאנרט ודאנקן באיזור, מסביר לנו גיל קדרון, זה הולך להיות נעים פחות.

ההורנטס (צרעות) נוסדו ב-1988 ופעלו משנה זו עד 2002 בשרלוט. בקיץ שלפני עונת 2002/03 עברו לניו אורלינס והעונה הועברו למערב, שם נחתו בבית המערב-התיכון, יחד עם שלוש קבוצות טקסס וזו של ממפיס.

העפילו לפלייאוף בחמש העונות האחרונות ושמונה פעמים בסה"כ. לא עברו מעולם את חצי גמר המזרח.

בעל הקבוצה, ג'ורג' שין, ידוע ברחבי הליגה כקמצן שלא מסוגל לנווט את קבוצתו בכיוון הנכון ולאחר שניכר את תושבי צפון קרוליינה, הוא כבר הספיק לעצבן את תושבי ניו אורלינס תוך שתי עונות בלבד. שמועות גורסות שבמידה ולא יצליח להעלות את הכנסות הקבוצה, הליגה תאלץ למכור את המועדון.

ואיך מכניסים יותר כסף למועדון? קודם כל צריך למלא את ה-New Orleans Arena, וההורנטס מדורגים רק לפני אטלנטה בכל הקשור בכמות צופים בממוצע למשחק על פי נתוני העונה האחרונה (14,332). במשחקי הבית האולם התמלא ב-83% ובמשחקי החוץ ב-84% (שניהם ממקמים את הקבוצה במקום ה-22).

המספרים הללו נותנים את התמונה הטובה ביותר על הצרעות של השנה שעברה - אף אחד פשוט לא התעניין בהם. העונה הסתיימה עם מאזן של 41:41, שהספיק למקום שלישי בבית המרכז וחמישי במזרח. בפליאוף (בסדרה היחידה שהלכה לגמרי עם הביתיות) הקבוצה שרדה שבעה משחקים נגד ההיט והודחה.

אם בקבוצה לא יכולים לשמור על רמת עניין מינימלית על הפארקט, כשהעניינים מגיעים להתרחשויות שלא קשורות לכדורסל, פירנס המועדון את המקומון "קול ניו אורלינס".

לאחר פיטוריו המבישים של פול סילאס בקיץ הקודם, הצהיר ג'ורג' שין שהוא מעוניין במאמן בעל שיעור קומה על מנת לקחת את הקבוצה הכי רחוק שאפשר. הוא חיפש וחיפש והמאמן שענה לכל הקריטריונים שציינו קודם היה לא אחר מאשר בעל מאזן הניצחונות הגרוע ביותר בהיסטוריה של הכדורסל המקצועני - טים "זרקו אותי משיקגו לכל הרוחות" פלויד. סם סמית', הפרשן הבכיר של עיתון השיקגו טריביון (ומי שכתב את הספר "חוקי ג'ורדן"), הרחיק לכת וטען שכל הסיפור מסריח מגזענות. לדידו של סמית', במועדון חיפשו לקנות את לב תושבי מדינת לואיזיאנה (שרבים מהם רד-נקס אסלים) על ידי מינוי מאמן לבן לתפקיד. לי זה נראה כמו הסבר לא פחות טוב מכל הסבר אחר, מכיוון שאין כל ספק שפלויד פחות טוב מסילאס באימון קבוצת כדורסל.

גם לשחקני ההורנטס לא היה ספק ומהר מאוד הגיעו ציטוטים ושמועות מחדר ההלבשה על אובדן אמון וחוסר רצון להתאמץ עבור הקואץ'. מספר שחקנים, כנשאלו (לציטוט) אם הם תומכים בהישארותו של מאמנם, הסתפקו ב"אין תגובה" שאומר הכל. בארון דייויס פתח חזק מבחינה אישית (נבחר ל-MVP של שליש העונה על ידי מארק שטיין, הכתב הבכיר של ESPN) והוביל את חבריו למאזן 3:9, אבל הירבה להיפצע; ג'מאל מאשבורן חזר רק לאחר כמה חודשים, תקע את הכימיה הקבוצתית הרעועה גם כך - ושוב נפצע. גם הקלע דייויד ווסלי בילה יותר מדי זמן ברשימת הפצועים. אז מי בכל זאת נתן עונה טובה ויציבה? הסנטר ג'מאל מגלור נבחר לאולסטאר והיה מהבודדים להציג ממוצע של דאבל דאבל לאורך העונה כולה.

פלויד פוטר ימים ספורים לאחר ההפסד במשחק השביעי ובמקומו מונה ביירון סקוט. כולם ציפו מסקוט, מנטור של קובי בעבר, לחכות למינוי בלה-לה לאנד, אבל הוא בחר משום מה ללכת על מועדון תקוע שאינו זז לשומקום. ואם המועדון הזה כבר זז, אז זה רק מערבה, וזה אף פעם לא חדשות טובות.

קבלת הפנים של ביירון הייתה מסוג קבלות הפנים שכל מאמן מייחל להן: כוכב אחד הודיע שלא ישחק בעונה הבאה בגלל פציעה ושני הכוכבים האחרים הודיעו שהם רוצים לעזוב. הפצוע הוא כמובן 'מאש' ושני המבואסים הם דייויס ומגלור. אלו הודיעו לתקשורת שאינם מרוצים מהניהול (או חוסר הניהול) של הצרעות וישמחו לראות את עצמם בקבוצה אחרת. בארון מעדיף קבוצה שרצה לאליפות, אבל למגלור זה ממש לא משנה, והוא מעדיף אפילו את טורונטו, קבוצה שבה אין מחסור בכוכבים ממורמרים.

אבל ככה זה עם ההורנטס, כשהמהלכים הכי גדולים בשוק השחקנים החופשים הם ניסיון כושל להביא את מוריס פיטרסון וניסיון מוצלח להחתים את רודני רוג'רס, כולם מדברים על כך שהפרונט אופיס אוסר מעתה על שחקנים להשתמש במאמנים אישיים (מה שגרם לדייויס לערוך את המתיחות והחימומים לפני האימונים שלו מחוץ ברחוב מחוץ לאולם. מאוד בוגר).

ה-חדשות המקצועיות של הקיץ הן בחירת הדראפט בשחקן התיכונים ג'יי אר סמית'. בליגה כבר מדברים על שחקן שיוכל להשתלב לצידו של BD בעמדת השוטינג גארד (בעיקר במשחקים שווסלי יהיה פצוע, ויהיו הרבה כאלו) ולאפשר לו לשחק בסגנון המשחק המועדף עליו - ריצה למתפרצת בכל הזדמנות שרק אפשר (בשנה שעברה הוא נאלץ להסתפק באצנים כגון מגלור ופי ג'יי בראון). מומחה הדראפט צ'אד פורד מ-ESPN הוא בין אלו שחושבים שאין שום סיבה שהרוקי של ההורנטס לא יתחיל לתרום כבר בעונה הקרובה. מאחורי דייויס יש להורנטס את דרל ארמסטרונג הוותיק, שהציג יכולת נפלאה בעונה שעברה כשקיבל הזדמנויות. רוג'רס יהיה האופציה השנייה בהתקפה, עכשיו שמאשבורן מחוץ לתמונה, כשמאחוריו שוכנים להם ג'ורג' לינץ' ההגנתי ולי ניילון הלא יציב. כריס אנדרסון הגיע מדנבר וייתן דקות מאחורי בראון ב-4 ומגלור ב-5.

1. האם מאמן יכול להצליח בקבוצה שבה שני הסטארים רוצים לעזוב? אחת הסיבות שביירון סקוט הגיע לניו אורלינס היא המלצתו החמה של BD באוזני מקבלי ההחלטות, אבל עכשיו נותר לראות איזו מערכת יחסים תירקם בין השניים. בניו ג'רזי, קואץ' ביירון לא ממש הצליח לגייס את הכוכבים לצידו, וזאת בלשון המעטה, והעבודה עכשיו נראית קשה פי כמה. מעניין מה סקוט חושב עכשיו על ויתורו להתמודד על הג'וב בלייקרס.

2. בשנה שעברה דייויס לא הצליח להימנע מפציעות, וכל העיניים מופנות לגבו הכואב והדואב. 75 משחקים שלו בעונה ייתנו להורנטס עוד כמה ניצחונות, אבל אם בארון ישחק רק 55 משחקים לא יהיה מי שיקלע והבלאגן יחגוג. ואם אנחנו מדברים על בלאגן, בעונה שעברה עקבנו לא מעט אחר היחס בין מטרי השלשות של BD לעומת קצב הליכתו לקו העונשין. המספרים מגלים שקצב השלכת השלשות היה 8.7 למשחק, לעומת 5.3 זריקות עונשין למשחק. סטטיסטיקות הראו שמאזן הניצחונות של הצרעות עולה באופן מדהים ממש כשדייויס מעדיף ללכת לסל במקום לשחק אותה אנטואן ווקר.

3. אף אחד לא יהיה מופתע באמת אם הסגל שיסיים את העונה יהיה שונה בתכלית מזה שמתחיל אותה. במצב שכזה, אלא אם כן יונחתו כוכבים מושכי קהל (קרטר?), יעלו במשרד של שטרן סימני שאלה רציניים בכל הקשור ליכולת של שין להרים את קבוצתו, מכיוון שלא נראה שיוכל לזכות בלב התושבים כשההורנטס נכנסים (שוב) למצב בנייה מחדש.

4. השאלה שהכי מסקרנת אותי היא איך שחקנים שחיים בעיר סופר-מגניבה כמו ניו אורלינס רוצים בכלל לעזוב? עם חגיגות האלכוהול (גם אלכוהול) ב"ביג איזי" כל יום, הג'אז המשובח בעולם, והמארדי גרא שתמיד מגיע בזמן, למי אכפת מנצחונות, הפסדים וסטטיסטיקות אישיות?

המטרה: כל קבוצה שהגיעה לפליאוף בחמש השנים האחרונות ולא פירקה את הסגל שלה מסמנת את הפוסט-סיזן כמטרה. אבל במערב המשימה קשה בהרבה, ולדעתי המטרה של המועדון היא קודם כל לשכנע את דיויויס ומגלור להישאר, לגדל את סמית' הצעיר ולהתחיל לגרום לתושבי העיר להזיז את התחת שלהם ולהגיע לארינה. פלייאוף? יש כרגע במערב לפחות 10 קבוצות טובות מהם: הוולבס, ספרס, רוקטס, נאגטס, מאבס, קינגס, לייקרס, גרזיליס, סאנס, ג'אז ובלייזרס.

התסריט האופטימי: כל מה שכתוב תחת "מטרה" מתגשם והקבוצה משתחלת איכשהו למקום האחרון בפליאוף, לאחר שמספר קבוצות טובות ממנה לא מקבלות אישור מהבקרה התקציבית ולאחרות יורדות נקודות בגלל התפרעויות אוהדים.

התסריט הפסימי: פציעות, כעסים, ריבים וטריידים הופכים את הצרעות לנמושה אמיתית.

התחזית: פליאוף לא תקבלו השנה מניו אורלינס, על זה אני מוכן לשים כסף. האמת, קשה לי לראות את הסגל הזה מחזיק מעמד ובקיץ הבא בטח נדבר פה על קבוצה אחרת.

דארל ארמסטרונג
פ.גארד
1.85 מ', 82 ק"ג
נולד: 22/06/1968
עונה 11 בליגה (תשע באורלנדו ואחת בניו אורלינס)
עונה אחרונה: 10.6 נק', 3.9 אס', 1.68 חט' ב-28.4 דקות למשחק. שותף ב-79 משחקים.

בארון דייויס
פ.גארד
1.91 מ', 101 ק"ג
נולד: 13/04/1979
עונה שישית בליגה (כולן בהורנטס)
עונה אחרונה: 22.9 נק' , 7.5 אס', 4.5 ריב' ו-2,36 חט' ב-40 דקות למשחק. שותף ב-67 משחקים.

ג'וניור הרינגטון
גארד
1.93 מ', 86 ק"ג
נולד: 02/10/1980
עונה שניה בליגה
עונה שעברה (בדנבר): 5.1 נק', 3 ריב' ו-3.4 אס' ב-24.4 דקות למשחק. שותף ב-82 משחקים.

דייויד ווסלי
ש.גארד
1.85 מ', 92 ק"ג
נולד: 14/11/1970
עונה 12 בליגה (אחת בניו ג'רזי, שלוש בבוסטון, שבע בהורנטס)
עונה אחרונה: 14 נק', 2.9 אס', 1.16 חט' ב-33 דקות למשחק. שותף ב-61 משחקים.

ג'יי אר סמית'
גארד
1.98 מ', 100 ק"ג
נולד: 9/9/85
רוקי (הגיע מתיכון פרטי בניו ארק, בשם סיינט בנדיקט)

ג'מאל משבורן
ס.פורוורד
2.03 מ', 112 ק"ג
נולד: 29/11/1972
עונה 11 בליגה (שלוש וחצי בדאלאס, שלוש וחצי במיאמי, שלוש בהורנטס)
עונה אחרונה: 20.6 נק', 6.2 ריב', 2.5 אס' ב-38 דקות למשחק. שותף ב-19 משחקים בלבד.

ג'ורג' לינץ'
ס.פורוורד
2.03 מ', 107 ק"ג
נולד: 03/09/1970
עונה 12 בליגה (שלוש בלייקרס, שתיים בונקובר, שלוש בפילי, שלוש בהורנטס)
עונה אחרונה: 4.8 נק' ו-4 ריב' ב-21.8 דקות למשחק. שותף ב-78 משחקים.

רודני רוג'רס
פורוורד
2.01 מ', 116 ק"ג
נולד: 20/06/1971
עונה 12 בליגה (שתיים בדנבר, ארבע בקליפרס, שתיים וחצי בפיניקס, חצי עונה בבוסטון, שתיים בניו ג'רזי)
עונה אחרונה: 7.8 נק', 4.4 ריב', 2 אס' ב-20 דקות למשחק. שותף ב-69 משחקים.

לי ניילון
פורוורד
2.06 מ', 108 ק"ג
נולד: 22/02/1975
עונה חמישית בליגה (שתיים בשרלוט, אחת בניו יורק ובעונה האחרונה שיחק באטלנטה, אורלנדו וקליבלנד)
עונה אחרונה: 6 נק' ו-2.5 ריב' ב-13.7 דקות למשחק. שותף ב-57 משחקים.

פי.ג'יי בראון
פ.פורוורד
נולד: 14/10/1969
2.11 מ', 108 ק"ג
עונה 12 בליגה (שלוש בניו ג'רזי, ארבע במיאמי, ארבע בהורנטס)
עונה אחרונה: 10.5 נק', 8.6 ריב' ב-34 דקות למשחק. שותף ב-80 משחקים.

דייויד ווסט
פ.פורוורד
2.06 מ', 109 ק"ג
נולד: 29/08/1980
שנה שנייה בליגה (גם בשנה בקודמת שיחק בניו אורלינס)
עונה אחרונה: 3.8 נק' ו-4.2 ריב' ב-13 דק' למשחק. שותף ב-71 משחקים.

כריס אנדרסן
פורוורד-סנטר
2.08 מ', 100 ק"ג
נולד: 07/07/1978
עונה רביעית בליגה (שלוש בדנבר)
עונה אחרונה: 3.4 נק', 4.2 ריב', 1.61 חס' ב-145.4 דקות למשחק. שותף ב-71 משחקים.

ג'מאל מגלור (קנדה)
סנטר
2.11 מ', 118 ק"ג
נולד: 21/05/1978
עונה חמישית בליגה (כולן בהורנטס)
עונה אחרונה: 13.6 נק', 10.3 ריב', 1.23 חס' ב-33.9 דקות למשחק. שותף ב-82 משחקים.

מאמן ראשי: בייירון סקוט

עונה ראשונה בתפקיד, לפני כן אימן במשך שלוש עונות וחצי את ניו ג'רזי נטס והוליך אותם לשתי הופעות רצופות בסדרת הגמר.

השוטינג גארד, שלקח שלוש אליפויות עם ההרכב המופלא של הלייקרס בשנות ה-80', צבר רק שנתיים של נסיון על הקווים, כעוזר בסקרמנטו, לפני שקיבל את התפקיד בניו ג'רזי. כשחקן, אחרי 10 שנים מוצלחות בלייקרס, נדד בין כמה תחנות בליגה וסיים את דרכו על הפארקט בפנאתינייקוס היוונית.

סקוט, שמעיד על עצמו כחניכו של פט ריילי, דוגל בהגנה לוחצת וקצב משחק גבוה. בצד ההתקפי מנסה סקוט ליישם את פילוסופיית המשחק של פיט קריל, מאמן פרינסטון בעבר, המדגישה תנועה והעברת כדור תוך שיתוף כל שחקני החמישייה, בניגוד ללחם ולחמאה של ה-NBA, הפיק-אנד-רול. מי שאיפשר לו לעשות זאת עם הנטס ביתר קלות היה עוזרו דאז ומאמן וושינגטון היום, אדי ג'ורדן. כידוע, ג'ורדן היה זה שקיד וחבריו כיבדו, ושמועות מחדר ההלבשה טענו שסקוט הוא רק בובה של ג'ורדן, הלא הוא "המאמן האמיתי". במשחק השישי בגמר של 2003 איבד סקוט לחלוטין את אמון חניכיו עם חילופים תמוהים וניהול משחק מהוסס, ובאמצע העונה שעברה הוא פוטר (והפלא ופלא, בשנייה שלורנס פרנק החליף אותו החלו קיד-מרטין-ג'פרסון לשחק ולהתאמץ). פתאום החלו אנשים להיזכר שגם כשחקן הוא היה ידוע כ-chocker לא קטן. לפחות בניו אורלינס אין לקבוצה קהל מלחיץ.

יהיו עזר כנגדו:
דארל ווקר (שימש, בין השאר, כמאמן ראשי בוושינגטון וטורונטו לתקופות לא ארוכות)
ג'ים קלמנס (עוזרו הבכיר של פיל ג'קסון בשושלת הלייקרס שפורקה לא מזמן)
קני גטיסון (שיחק בקבוצה בין 1989 ל-1995. בעל עבר כעוזר בנטס ובמכללות)