אוחנה, ברקו והקמפיין התקשורתי

המסע הציבורי שמתנהל בימים אלה להחזרת איל ברקוביץ' לנבחרת ישראל, מזכיר לא מעט קמפיין דומה שהתנהל כאן במוקדמות גביע העולם 1998. אז המאמן הסרבן היה שלמה שרף (היום מהמצדדים הגדולים בהחזרת ברקוביץ' לסגל) והכוכב התורן היה אלי אוחנה. כרגיל, במאבקים מהסוג הזה, שלושה צירים היו משמעותיים: המאמן, השחקן והתקשורת.

אוחנה, כמו בכל הקריירה, נהנה מתקשורת אוהדת, שכמעט שמחה להתגייס למטרה. את הקו המיליטנטי ביותר בעד אוחנה ונגד שרף הוביל אז - בערוץ הראשון, "שירים ושערים" וב"הארץ" - אבי רצון, היום מנחה התוכנית "בטריבונה" לצדו של שרף. רצון היה נחרץ אז והיום: "לנבחרת זה היה טוב, ללא קשר לגיל של אוחנה או למצב של שרף. שרף הלך אז עם הראש בקיר, ואלה היו אותם נימוקים של אגו שמאפיינים כרגע את אברהם גרנט. כל אחד רוצה להגיד אני בניתי, אני עשיתי, וכל אחד ידע שאוחנה יציל אותו. והוא אכן הציל את שרף מול לוקסמבורג (ישראל ניצחה 0-1 משער של אוחנה, ש"ב), השאיר אותו בתמונה ומשך את האשליה. אוחנה היה מצוין, ערמומי ואני זוכר שאפילו החמאתי לשרף על הזימון".

ועדיין, רצון רואה הבדל גדול בין המקרה של אוחנה לזה של ברקוביץ'. "יש הבדל, כי אוחנה עזר לנבחרת אבל אני לא בטוח שהיא לא היתה מסתדרת בלעדיו. לא ייתכן שגרנט יגיד שהוא יעקוב אחרי ברקוביץ' ובסוף לא יזמן אותו, בעוד שאבי נמני שלא פוגע ולא שיחק יקבל את ההזדמנות. ברקוביץ' חשוב יותר מנמני. אני גם לא מסכים עם האמירה של ברקוביץ' שהוא מוכן ויכול להיכנס מהספסל. במצב הנוכחי של ישראל, היא חייבת את ברקוביץ'."

רצון לא מדבר על קמפיין מתוכנן, אבל אין לו ספק כי ללחץ הכבד של התקשורת יש השפעה על מאמן הנבחרת, אם כי הפעם הוא פועל באופן הפוך. "כמה שחושבים ששרף היה חזק, היתה לו רגישות לתקשורת. לגרנט יש רגישות אחרת לתקשורת, לצערי. הוא כביכול מתחשב בה, אבל הוא נורא רוצה להראות שאינו עושה מה שאומרים לו".

אוחנה מתעקש שאין יותר מדי קווים מקבילים בין הסיפור שלו לזה של ברקוביץ'. "איל לא רצה להיות בחוץ, אני רציתי להיות בחוץ. ממש לא רציתי לחזור, אבל היה קונסנזוס מדהים ובסופו של דבר החזרה שלי היתה כדאית. אני בדעה שכל שחקן שכוחו במותניו צריך להיות בנבחרת ואיל הוא עדיין אחד הטובים. גרנט החליט ללכת על שיטה אחרת ולעשות שינוי, שדי מצליח. להגיד שעם איל היינו מנצחים את שווייץ זה מאוד היפותטי. זה לא מדיד ועדיין אני חושב שיש לו מקום בנבחרת".

את הדמיון בין המקרים מוצא אוחנה ביכולת ובפה הגדול. "בכל זמן נתון היה לי מקום בנבחרת. אמרתי אז שגם בליגה הארצית יש לי מקום בנבחרת. ייתכן ששלמה רצה להראות שאף אחד לא יקבע לו. אולי הוא לא רצה להתמודד עם שחקן דעתן ועם עוצמה. הרגשתי לא פעם שאני בנבחרת בגלל הלחצים מסביב, לא בגלל שהוא רצה. גם איל מאוד דעתן, אבל לי היו גבולות. בראיונות האחרונים של איל יש דברים שגם אם הם נכונים עדיף לא לומר אותם".

דבר מפתיע נוסף הוא הסגנון הדומה שנקטו אוחנה וברקוביץ' כאשר סוגיית הזימון עמדה על הפרק. "זה מדהים מה שקורה. יש אווירה אחידה בתקשורת וסביבי. לכל מקום שאני הולך, כמעט כל אחד שואל אותי למה אני לא בנבחרת. אני יכול להגיד שזה מאוד מחמיא לי. אני לא מכיר תקדים כזה. נראה לי כאילו יש קונסנזוס סביב החזרה שלי וזה נותן לי הרגשה מצוינת".

מיותר לנחש, את הדברים אמר אוחנה בראיון ל"הארץ" ב-18 בנובמבר 1997, תשעה ימים לפני שהוחזר רשמית על ידי שרף. ברקוביץ' כבר ידע לדבר השבוע על מספרים: "אם 99% מהאוהדים חושבים שאני צריך להיות בנבחרת, כשגרנט נמנה עם האחוז הבודד שחושב אחרת - אז אני צריך או לא צריך להיות בה?" ב"מעריב" הוא היה עוד יותר נחרץ: "אני יודע שכל המדינה, כולל העיתונאים, רוצים אותי בנבחרת".

אוחנה וברקוביץ' נדרשו גם לעניין הגיל. אוחנה היה אז בן 33 ומיהר לבטל ספקות: "את הטאץ' תמיד יהיה לי, גם בגיל 40. אני לא מרגיש הבדל פיסי או מנטלי בהשוואה לגיל 23". בסיום אותה עונה, אגב, זכה אוחנה בתואר שחקן העונה. גם ברקוביץ' לא נשאר חייב: "להגיד שאני בשיא זה יהיה שקר. לעומת זאת, יש לי לפחות עוד שנתיים לתרום ואני שומר על מקצוענות ב-100% ולאחרונה הייתי בכושר מצוין".

שניהם גם מיהרו להבהיר שאין להם שום דרישות מיוחדות. אוחנה אמר אז: "נוצר רושם שפרשתי מהנבחרת בגלל שלא הובטח לי מקום בהרכב. זה לא נכון. זה יהיה בלי תנאים מוקדמים". גם ברקוביץ' נשמע גמיש ב"מעריב": "יש עשרה משחקים, לא היה קורה כלום אם שניים שלושה הייתי פותח על הספסל. היום בכדורגל העולמי זו לא פחיתות כבוד לשבת על הספסל".

שלמה שרף מרוצה גם היום מההחלטה לזמן בסופו של דבר את אוחנה ומספר על ההשפעה שהיתה ללחץ התקשורתי. "אוחנה הודיע על פרישה, אבל הוא בלט מאוד במשחקי הליגה ואני מצאתי לנכון להיפגש אתו ולנסות להחזיר אותו. שמחתי אז, כמו היום, שהוא נענה. אלי היה שחקן אהוד על כולם וברור שהיתה לו תמיכה של הקהל, שגם היא חשובה, אני לא מבטל את זה. זה בהחלט משהו שנלקח בחשבון על ידי, למרות שההחלטה היתה מקצועית בעיקרה. הוא היה הכי בולט ולא היתה סיבה שלא יהיה בנבחרת. זה רק מראה עד כמה אי הזמנתו של איל לנבחרת היא אבסורד. איל יותר טוב היום מאוחנה אז, כי יש פער בין הליגה הישראלית לפרמייר ליג".

אוחנה צורף לקמפיין כאשר לנבחרת היו ארבע נקודות: ניצחון בבית על בולגריה (1-2), תיקו עם רוסיה (1-1) ונפילה גדולה בלימסול מול קפריסין (2-0). הנבחרת סיימה את הקמפיין עם אוחנה, שהבקיע שלושה שערים, במקום השלישי עם 13 נקודות.

כרגע, ישראל נמצאת אחרי שלושה משחקים, בלי ברקוביץ', עם חמש נקודות. שרף לא לוקח סיכונים מיותרים, אבל מבהיר: "אני לא נביא, אני רק אומר שהנבחרת עם איל היתה נראית פי 100 יותר טוב".