כך מכחידים ענף

גבי גולן הוא בחור טוב. נכון שבחור טוב זה לא מקצוע, אבל זה לא מונע מגולן להימנות על צוות מקצועי לכאורה ומצומצם שיבחר את המאמן הלאומי בכדורסל. בערימת העסקונה שלנו מינויים שקולים למחוות, אז מגיעה אחת גם לגבי, בזכות נאמנות למפלגה/סיעה/חברים/רעיון (אפשר למחוק את המיותר, לא חובה).

מוטי אמסלם הוא מודל להישרדות. מכלום הוא מחזיק קבוצה גאה בליגת העל. הוא חלם להיות תואם שמעון מזרחי, אבל הוא מציאותי ויודע שבגילו מושא החלום כבר היה שפיץ באירופה ובפיב"א. אמסלם התמקצע בעסקנות והכללתו בשלישייה היא מחווה להתקדמותו בתחום. הוא לא כל כך מבין בכדורסל בינלאומי, אבל הוא חבר טוב ומוערך על כך.

איתן רוב הוא עסקן קלאסי. כגזבר הוא היה תול"ר, בשנים האחרונות הוא אימץ לעצמו תחביב של ניהול מקצועי ועכשיו הוא ימנה לנו מאמן. אגב, לשועלים הוותיקים מבין המאמנים מומלץ להציע את חביבו, רן אשר, כעוזרם המיועד. אשר גם מועסק אצל אמסלם, אז זו תחילת הדרך לעסקת חבילה. רוב תותח בעסקים ובעסקות.

מה מכשיר את שלושת האדונים האלו לבחור מאמן? מה הקטע הזה עם שני מועמדים סופיים? מדוע לא אחד שראוי? איזה נתון יהיה שובר שוויון: נאמנות לפאנל הבוחר? יכולת ביטוי נאותה? יכולת לקשור עניבה? קשרים טובים בתקשורת? לובי נכון?

מאחר וההליך נראה כמו כוכב נולד 3, אולי כדאי לשקול שהציבור יאמר את דברו בהודעות טקסט וצביקה הדר יכריז על הזוכה בערוץ 2. אפשר להשיג לזה חסויות היסטריות. אפשר ואף רצוי לרחם על המועמדים, על הוויה דולורוזה שהם חייבים לעבור כדי להוכיח שהם אנשי מקצוע ראויים. כך מכחידים את ענף הספורט המצליח ביותר בישראל.