אז מה רוצים מהנבחרת של אברהם גרנט? אחרי 3 משחקים, מתוכם אחד בסטאד דה פראנס, ישראל ניצבת עם 5 נקודות, כמו יריביותיה על שני המקומות הראשונים, וללא הפסד. לכאורה, יופי של מאזן. במיוחד אם לוקחים בחשבון את העובדה שגרנט שינה שיטה, שבסגל הישראלי רמת הכשרון באמת מינימלית, ושאתמול אחרי הכל, מי שבא לרמת גן נהנה סוף סוף שוב מאוורית כדורגל ומשערים רבים. התקשורת, מסתבר, לא חושבת ככה.
"שוב יוסי בניון. לו רק היו עוד שחקנים בנבחרת" - זו הכותרת של ידיעת המשחק איתה בחר עיתון 'הארץ' לרוץ בסיקור המשחק, וזו האווירה המשקפת את טורי הדיעה גם בשאר היומונים הגדולים. "ישנו יוסי בניון, ומסביבו האדמה מקולקלת" פותח אלון עידן את טורו, "הקלקול ובניון", שמתפרסם גם אצלנו, בו הוא מתאר את בניון כמוטציה חריגה בלב נבחרת חסרת כשרון ומקולקלת מהיסוד: "ופיני בלילי בחוד - מקולקל", ממשיך עידן, "לא רק מקולקל, גם מסורבל, מבולבל, מטומבל, מטורלל. ולאן שלא מביטים מקולקל. חסר כשרון, שחקנים לא מספיק טובים".
אבי רצון, מ'מעריב' מממשיך את הקו : "ישראל שיחקה אתמול חלש. זה לא היה כדורגל מאורגן ומתוכנן אלא ספונטני ומבולגן". אייל לוי בציניות אופיינית מפנה את רוב חיצי האשמה לכיוונו של גרנט, והכותרת הגאונית לכשעצמה "שפן הוציא קוסם מהכובע" מלמדת על אופי הטור. "אז יש לנו מאמן פחדן. אני מחדש למישהו? נגד צרפת זה הספיק לנקודה, נגד קפריסין לקחנו בשיניים ואתמול טוב שהיה את בניון, אחרת כולם יודעים היכן זה היה נגמר".
בקיצור, אם לא היינו כולנו רואים את המשחק ושומעים כמה הוא נגמר, סביר להניח שעל פי עיתוני הבוקר הרושם שהיינו מקבלים הוא תבוסה ביתית לישראל. התחושה היא, ובואו נסתכל שניה על כל התמונה, היא שהתקשורת לא כל כך יודעת איך לאכול את הנבחרת המוזרה הזאת שצמחה לנו פתאום, ועקב כך פשוט הולכת על הקצה - כסאח ביקורתי על כל הרע והנורא בחבורה של גרנט, שאתמול באמת רצתה לנצח.
גרנט והתקשורת
גרנט כמאמן, דוגל בסבלנות ובתהליכים מסודרים. על כך אין ויכוח. על השיטה שלו - יש לכולם מה לאמר, רק שיש לעשות הפרדה בין בקורת על שיטה לבין השתלחות בו ובשחקנים. גרנט, יודע וגם אוהב להפוך את הכוס על כל שאלה הנוגעת בשלילי שבעבודתו, כדי להבליט את הדברים הטובים. בסופו של דבר, כך נראה, ההתחמקות שלו מלהתעסק בדברים הבעיתיים ולשתף בכך את התקשורת, מתנקמת בו ויותר גרוע, בשחקנים, שקמים היום אחרי משחק לא רע לדעת רבים, לכותרות כואבות בעיתון.
גם אמיר אפרת מ'ידיעות' וגם שלמה שרף חושבים שבבית, ישראל צריכה להראות אחרת - ליזום ולהחזיק יותר בכדור. "העובדה שגם ככה הצלחנו להבקיע שני שערים, מדגישה עד כמה המשחק הזה הוא החמצה גדולה. שני שערים במשחק בית צריכים להספיק לנצחון. אבל לא כשאתה נפטר מהכדור כאילו הוא פחם לוהט. שני שערים יספיקו כשנתחיל לשחק כדורגל, נוסיף שחקן לקישור על חשבון בלם, ולא נסמוך רק על מספר 15" מסכם אפרת.
הלינץ' הברור של התקשורת בעקבות תיקו מול נבחרת עדיפה אחרי הכל, בטח לא מפתיע אף אחד במדינה בה כל משחק הוא מלחמה וכל קרב הוא האחרון, אבל בהחלט מעלה סימני שאלה על התקשורת כנגזרת וראי של הספורט בישראל. הרי ההשתלחויות האלה בכל שחקני הנבחרת בדגש על 'חוץ מבניון' (כמו בכותרת של 'הארץ') לא נעלמת בסופו של דבר גם מעיניהם של עמרי אפק, גרשון ובנאדו שנתנו את התחת אתמול ברמת גן, ואמורים עוד להתגבר על משוכות כמו אירלנד וקפריסין בחוץ. זה באמת מתסכל לראות נבחרת שמשחקת בבית מול קהל מצוין ולא מנצלת מומנטומים בדקות אידיאליות של כיבוש שערים מבחינתה, כדי לדרוס את היריב. אבל יכול מאוד להיות שזה באמת מה שיש לנו כרגע (כל עוד ברקוביץ' בחוץ), וזה גם מה שיהיה לנו בהמשך הקמפיין ובתחילתו של הבא.
"החמצה אדירה של נבחרת ישראל לפרוץ קדימה בגלל פחדנות. גרנט רצה בסך הכל כמה שבועות של שקט אחרי ולפני קפריסין", מסכם שלמה שרף, הקטגור הגדול ביותר של גרנט, שבינתיים ימשיך בשיטה שאף אחד לא אוהב, יענה על שאלות התקשורת בלי לאמר דבר, אבל גם יגיע לקפריסין ב- 17 בנובמבר ללא הפסד, בחיוך מלא בטחון.