מחממים את הפארקט: ל.א קליפרס

טוב, אחרי שכולםם מן הסתם קלטו על מה מדובר, נוותר על ברברת פתיחה ארוכה. למי שיש ספק - אנחנו ממשיכים בפרוייקט פתיחת העונה המסורתי שלנו, בו נסקור בזו אחר זו, מדי יום, את 30 קבוצות הליגה. הסקירה מתבצעת בסדר עולה, מהנמושות עד למועמדות, ולא בסדר מתימטי מדוייק. העונה, אגב, נפתחת ב-2 בנובמבר.

אז יאללה, לכוכבי הפרק הרביעי - הדרדדריבלים מלוס אנגל'ס.

התחילו את דרכם בליגה בתור הבאפלו ברייבס בשנת 1970. הברייברס היו אחת משלוש קבוצות אקספנשן באותה שנה (פורטלנד וקליבלנד היו השתיים האחרות), בתקופה בה ה-NBA נאבקה על הבכורה והיוקרה מול ליגת ה-ABA. אחרי מספר עונות כושלות בהדרכת המאמן האגדי ג'ק ראמזי, ובכיכובו של מיודענו מיד אליהו, בוב מקאדו, הקבוצה עברה לסן דייגו ערב עונת 77/78 כחלק מעסקה סיבובית מסובכת, בה החליפו בעלי הבוסטון סלטיקס והבאפלו ברייבס בעלויות. ארוו לוין, הבעלים של הסלטיקס דאז ואיש עסקים קליפורני במקור, שלא היה מאושר בבוסטון, קפץ על ההזדמנות ולקח בעלות על הקבוצה. את הסלטיקס הוא השאיר לג'ון בראון, הבעלים הקודם של באפלו. המהלך הראשון של לוין בתפקיד היה שינוי שם הקבוצה לקליפרס, על שם המפרשיות במפרץ המפורסם של סן דייגו.

אחרי שלוש עונות בהן שיחקה הקבוצה היטב (43 נצחונות במערב, שהיה חזק גם אז), אבל לא הצליחה להגיע לפלייאוף, הקליפרס שוב החליפו ידיים. דונלד סטרלינג, איל הנדל"ן מבברלי הילס, הפך לבעלים החדשים של הקבוצה בשנת 1981. למרות הבאתם של טום צ'יימברס (שהיה פעם כוכב אמיתי) וטרי קאמינגס, הקבוצה לא הצליחה לרשום הישגים יוצאי דופן. שלוש שנים לאחר שרכש את הקבוצה, החליט סטרלינג (ששמו הולך פניו כ'חסכן' ביותר, אם נהיה עדינים, מבין כל בעלי קבוצות הליגה) שנמאס לו מממוצע של 4,500 צופים למשחק, והקליפרס יצאו שוב לטייל ועלו צפונה במדינת קליפורניה.

אולמה החדש של הקבוצה בלוס אנג'לס היה הספורטס ארינה, ששימש כבית לקליפרס במשך 15 שנה. גם שם המשיכו הקליפרס במסורת ההישגים השליליים, למרות שבמהלך עשר השנים הבאות ינחתו בלוס אנג'לס שתי בחירות ראשונות בדראפט (דני מאנינג ב-1988 ומייקל אולוואקנדי ב-98') ועוד שחקנים שהפכו לכוכבים כמו אנטוניו מקדייס (שהועבר לדנבר). אף אחד מכשרונות הדראפט הגדולים שהחתימה הקבוצה לא מצא לנכון להישאר במועדון, שהפך בחלוף הזמן לבדיחת הליגה (ג'יי לנו לא מפספס הזדמנות לעשות מטעמים מהחלטות הניהול הגרועות במועדון).

עונת 98'-99' הייתה האחרונה של הקליפרס בספורטס ארינה, בסופה עברו למשכנם החדש והמודרני במעלה הרחוב - הסטייפלס סנטר, אותו הם חולקים עם הלייקרס. מאז המעבר לאולם החדש הקליפרס שברו את שיאי המועדון במכירת כרטיסים מדי עונה ועד השנה שעברה הציגו כדורסל מלהיב לעתים, שעורר חיים באוהדי הקליפרס, ביניהם תוכלו למצוא את בילי קריסטל ואל ינקוביץ'. נצחונות ופלייאוף? אל תגזימו.

מאזן של 28 ניצחונות ו-54 הפסדים. מקום אחרון בבית הפסיפי ובמערב בכלל.

העונה שעברה הציגה את שני השחקנים עם החוזה הגדול ביותר בתולדות הקליפרס, אלטון ברנד וקורי מאגטי, ובתולדותיו של סטרלינג, כשאליהם מצטרפת צלע שלישית בדמות קוונטין Q ריצארדסון בעמדת השוטינג גארד, וצלע רביעית בדמות המאמן הקפדן (ובעל השכר הגבוה), מייק דאנליבי. לראשונה מאז שלארי בראון היה בעיר, בראש הקבוצה המגוכחת בליגה עמד מאמן שיודע לעשות את העבודה ויש לו תעודות שמוכיחות שהצלחה וניצחונות אינם זרים לו (על כך בהמשך). המשחק הפרוע, המלהיב וההתקפי הוחלף בסגנון יותר הגנתי ומסודר, במטרה לחפות על הספסל הקצר והסגל הבעייתי. אבל לצערו של דאנליבי סיניור, התוצאות היו זהות. קשה לזקוף זאת לחובתו של קואץ', מכיוון שהוא אימן עם כל הלב. אולי הוא פשוט צריך היה לדעת שהים הוא אותו ים והקליפרס הם אותם קליפרס.

ברנד פתח את העונה עם פציעה והשאיר את הבמה למאגטי (עונת שיא של 21 נק', 6 ריב' ואינספור טיולים מוצלחים לקו העונשין) וקוונטין (17 נק' ו-6.5 ריב'), שבהחלט עשו את העבודה, אבל מסביבם לא היה הרבה. הרכז מרקו יאריץ' שיחק לעיתים כמו השחקן שכולם חשבו שהוא יכול להיות, ובפעמים אחרות הציג שורות סטטיסטיות עלובות ביותר - עובדה שסימנה את עמדת הפוינט כבעייתית ביותר בקליפרלאנד לקראת האוף-סיזן. הרוקי כריס קיימן נתן בסך הכל עונה טובה, אבל עוד רחוק עונה-שתיים מתרומה רצינית ועקבית. בחלק השני של העונה, ברנד חזר בסערה, אבל בכוס מים. מלבד להפוך את מי שבחר אותו בדראפט של הפנטזיליג שלו (אני, למשל) למאושר באדם – שומדבר לא השתנה והפליאוף לא נראה מעולם על הרדאר. לקראת סוף העונה גם לאלטון הנחמד נמאס ושורה של 13 הפסדים רצופים דידררה את הקבוצה למקום האחרון במערב. לסטרלינג זה לא ממש הזיז, משתי סיבות עיקריות: קודם כל מה שחשוב מבחינתו הוא להרוויח כסף, מה שעבד בסך הכל לא רע, ושנית - כל מבטו היה מכוון כל העת לקיץ – אז תיכנן מהלך אמיץ ונועז, שלא נראה כמותו בליגה - לגנוב את קובי בריאנט ממכבי ל.א., ולשכנע לו לחצות את הכביש להפועל ל.א.

טוב, כדי לחסוך מכם התרגשות מיותרת ומתח מורט עצבים, אקדים ואומר שקובי החליט בסופו של דבר להישאר אצל שימון באס ולוותר על מה שיכול היה להיות ההרפתקה הגדולה בחייו שלו ובחיי הליגה כולה. הפתעה גדולה זה לא היה. אולם, לרגע קט נראה היה שייתכן ונחזה ברעידת אדמה רבתי ושאחד הפרי אייג'נטים הנחשקים ביותר מאז ומעולם עשוי (או עלול, תלוי באיזה צד של הכביש אתם עומדים) לנטוש את הפרנצ'ייז המפואר ביותר בליגה לטובת העלוב, הנכשל והנחשל ביותר. אבל אז הסדר חזר על כנו וההיסטוריה לא נכתבה מחדש. לו קובי היה עובר לחדר הלבשה השני של הסטייפלס סנטר, לרשות דאנליבי היה עומדת חמישייה של יאריץ', קובי, מגטי, בראנד וקיימן. חבורה ששווה בשקט גמר מערב.

תקופת ההמתנה עד ההחלטה של 'הר בריאנט' רק העצימה את הכאב. סטרלינג יצא, כרגיל, קירח מכאן ומכאן ונאלץ לוותר על החלום להרוויח כסף בזמן שיש לך קבוצה מנצחת. בינו, הוא בכל מקרה לא בנוי לדברים כאלו ועדיף שיתמקד בעניינים בהם הוא מבין יותר (כמו לאפשר לשחקנים החופשיים שלו לחתום במקומות אחרים ללא כל תמורה).

בעקבות אותה סאגה בלתי נגמרת, ויתר הג'נרל מנג'ר הכושל, אלג'ין ביילור, על שירותיו של Q - וזה נחת חופשי ומאושר בפיניקס. כך שבמקום החלום של שוטינג גארד שקוראים לו קובי, ובמקום אופציה להשוות את ההצעה של פיניקס ולהשאיר את הגארד ריצ'ארדסון, מקבל דאנליבי לחמישייה שלו סחורה סוג ב' בשם קרי קיטלס, שכאילו בשביל להרגיז, נקנתה כמה מקומות מעל בראיינט בדרפאט 96'. קשה לחשוב על downgrade גדול מזה (לפחות עד שמסתכלים מי הגיע אל השכנים ממול במקום שאקיל). מה שקיטלס כן נותן זה – כמה מפתיע – הקלה כספית, מכיוון שחוזה ה-10$ מיליון שלו יורד מהספרים בקיץ.

לפני שהתחיל הסיפור של קובי, התקיים לו הדראפט וביילור החליט שאין לו ממש מה לעשות עם הבחירה השנייה בדראפט (כי מי צריך סנטר הגנתי יציב שיכול לעשות את העבודה כבר עכשיו אם אפשר לחכות לפעם אחרת?) וביצע עסקה עם הבובקאטס בה קיבל את הבחירה הרביעית ובחירת סיבוב שני בתמורה לשחרור פיננסי (מפתיע כבר אמרנו?) בדמות שליחת חוזהו של דרובניאק לשרלוט. מה שכן, הבחירה הרביעית נוצלה על מנת לקחת את השחקן הטוב ביותר שעדיין לא נבחר – התיכוניסט שון ליבינגסטון. מדובר ברכז בגובה 2.01, שמן הסתם סוחב על גבו השוואות לפני הארדווי ושאר פוינטים גבוהים, בטח כשאתה מגיע ללוס אנג'לס. סקאוטים מספרים על מנהל משחק טהור בעל ראיית משחק אבסולוטית ופוטנציאל בלתי נגמר. הבעיות היחידות במשחקו הם כוחו הפיזי (84 ק"ג הרבע עוף) והנטייה שלו להיות אובר מפרגן ולא מספיק אנוכי לתנאי הסביבה של ה-NBA. כן כן, קראתם נכון - מדובר בשחקן אמריקאי צעיר, שמגיע לליגה הישר מהתיכונים ומעדיף לעתים מסירה על פני הופעה בהיילייט רילס. טוב, זה בטח לא יימשך יותר מדי זמן. גם החיוכים שלו עם פתיחת האימונים.

אחרי כל הבלגאן הזה, ולפני שנחזור להשמיץ את את הזיג-זגים האסטרטגיים של סטרלינג, נציין כי סימנים קלים של שינוי ניכרו בהחלטה להחתים את הפורוורד הצעיר והדי מבטיח, כריס ווילקוקס, כבר עכשיו, ערב עונת סיום חוזה, על השארתו לשנה נוספת, מה שמעמיד את הקליפרס עם שמונה שחקנים מרכזיים שחתומים לשנתיים הקרובות. במושגי הסטרלינג-לנד זה כמעט בלתי נתפש.

1. אלטון ברנד החל להיעלם לקראת סוף העונה הקודמת ונראה כי קריירה מקצוענית מלאה בהפסדים (שיחק שנתיים בשיקגו), לאחר קריירת מכללות תובענית בדיוק, מתחילה אט אט לשחוק את הבחור הצעיר והנחמד. ברנד התקשה להסתיר את המרמור שלו הקיץ ואל תופתעו לראותו מסיים את העונה במקום אחר - בתמורה לכמה בחירות דראפט עתידיות והקלה כספית, כמובן. במידה ויישאר, האם יהיו לו הכוחות הנפשיים למשוך עונה שלמה כשברור לו שהקבוצה אינה הולכת לשומקום?

2. מרקו יאריץ' מסומן זו השנה השנייה ברציפות כשחקן שאמור לעשות את הפריצה קדימה ולשדרג את קבוצתו, אבל מדוע שזה יקרה העונה אם זה לא קרה בעונה שעברה? יאריץ' הוא שחקן חכם, זריז ומגוון (סיים את העונה עם ממוצע של 1.6 חטיפות למשחק), אבל חוסר היציבות הורג אותו ואת קואץ' דאנליבי. יש ביכולתו לעלות מדרגה לאיזור ה-12 נק', 6-7 אס' ו-2 חט', ועכשיו זה בהחלט הזמן לכך. אבל למה שאנחנו נאמין שזה יכול לקרות אם ראשי הקליפרס הראו את חוסר האמון שלהם ברכז הסרבי כשבחרו שני פוינט גארדים בדראפט האחרון, ליבינגסטון וליונל צ'אלמרס המנוסה.

3. אז האם ליבינגסטון יתחיל להראות ניצוצות כבר השנה? מומחי דראפט טוענים שייתכן ובעוד חמש שנים יתברר שהוא השחקן הכי טוב מהשנתון של 2004 (אם זה יקרה, סביר להניח שזה יהיה בקבוצה אחרת), אבל הקליפרס לא ממש צריכים עוד פרוייקט עתידי שזקוק לזמן על מנת להתפתח. ובכלל, האם לדאנליבי תהיה הסבלנות?

4. בהמשך לנקודה שהועלתה לגבי אלטון ברנד ועתידו בקבוצה - אף אחד אינו יודע מה מתכנן סטרלינג לעשות בנכסים שלו. האם הוא יפרק את הקבוצה לגורמים ויחכה לפריחה של ליבינגסטון? האם הוא ינצל את המקום מתחת לתקרת השכר בקיץ הבא על מנת לנסות ולחזק את הקבוצה לשם שינוי? ולמה בעצם אני ממשיך ושואל שאלות רטוריות?

המטרה: קשה לסמן מטרה ברורה לקבוצה שהולכת בכל כך הרבה כיוונים שונים בו זמנית, אז נתמקד במטרה המקצועית של דאנליבי וחניכיו - עונה מכובדת הכוללת מלחמה בכאילו על מקום בפליאוף, ובעיקר טיפוח הסטאר-רוקי הצעיר. כרגיל, מחכים לשנה הבאה.

התסריט האופטימי: יאריץ' תופס מנהיגות, ליבינגסטון מגלה יותר מניצוצות של כשרון ובגרות, קיטלס קולע כשהוא פנוי ומאגטי את בראנד נשארים בריאים וסוחבים את הקבוצה על גבם בדרך למאבקי פליאוף במערב העמוס. תסריט סופר-אופטימי ישים אותם במקום השמיני. אל תבנו על זה.

התסריט הרע: ברנד שוב נפצע ושוקל התאבדות, דאנליבי מורט את מעט השערות שנותרו לו (בגבות), יאריץ' משחק יום כן יום לא, וליבינגסטון נראה כמו רכז בן 18 שהכל גדול עליו. הקליפרס צוללים למקום האחרון במערב ומפרקים את החבילה.

התחזית: מור אוף ד'ה סיים. העונה תיפתח בצורה סבירה והקליפרס יישארו במרחק סביר של 3-5 משחקים מהפליאוף עד אמצע העונה בערך, אז הספסל הקצר שלהם יתחיל לתת אותותיו ורצפי ההפסדים יתחילו לבאס ת'אוהדים. הקבוצה היחידה שתסיים מאחוריהם תהיה סיאטל.

מרקו יאריץ' (סרביה-מונטנגרו)
גארד
1.96 מ', 98.4 ק"ג
נולד: 12/10/1978
עונה שלישית בליגה (כולן בקליפרס)
עונה אחרונה: 8.5 נק', 4.8 אס' ו-1.6 חט' ב-30 דק' משחק בממוצע. שותף ב-58 משחקים.

שון ליבינגסטון
גארד
2.01 מ', 84 ק''ג
נולד: 11/9/85
רוקי (תיכון פיאוריה סנטרל)

ליונל צ'אלמרס
גארד
1.83 מ', 81 ק''ג
נולד: 10/11/80
רוקי (ממכללת קסאבייר)

קרי קיטלס
ש.גארד
1.96 מ', 82 ק"ג
נולד: 12/06/1974
עונה שמינית בליגה (שבע הראשונות בניו ג'רזי)
עונה אחרונה: 13.1 נק', 4 ריב', 2.5 אס', 1.52 חט' ב-35 דקות למשחק. שותף בכל 82 המשחקים.

דאג אוברטון
גארד
1.91 מ', 86 ק''ג
נולד: 3/8/69
עונה 12 בליגה (שיחק בוושינגטון, דנבר, פילדלפיה, אורלנדו, ניו ג'רזי, בוסטון והקליפרס)
עונה אחרונה (במדי הנטס והקליפרס): 3.7 נק' ו-2.3 אס' ב-17 דק' למשחק. שותף ב-61 משחקים.

בובי סימונס
גארד-פורוורד
1.98 מ', 106.6 ק"ג
נולד: 02/06/1980
עונה רביעית בליגה (שתיים בוושינגטון והאחרונה בקליפרס)
עונה אחרונה: 7.8 נק' ו-4.7 ריב' ב-24 דק' משחק בממוצע. שותף ב-56 משחקים.

קורי מאגטי
גארד-פורוורד
1.98 מ', 103.4 ק"ג
נולד: 12/11/1979
עונה שישית בליגה (אחת באורלנדו וארבע בקליפרס)
עונה אחרונה: 20.9 נק' ו-5.7 ריב' ב-36 דק' בממוצע. שותף ב-73 משחקים.

אלטון ברנד
פ.פורוורד
2.03 מ', 120.2 ק"ג
נולד: 11/03/1979
עונה שישית בליגה (שתיים בשיקגו ושלוש בקליפרס)
עונה אחרונה: 20 נק' ב-49% מהשדה, 10.3 ריב', 3.3 אס' ו-2.2 חס' ב-39 דק' משחק. היה פצוע בתחילת העונה ושיחק רק ב-69 משחקים.

כריס ווילקוקס
פ.פורוורד
2.08 מ', 104 ק"ג
עונה שלישית בליגה (שתי הראשונות גם הן בקליפרס)
עונה אחרונה (בקליפרס): 8.6 נק' ו-4.7 ריב' ב-20 דק' משחק. שותף ב-65 משחקים.

כריס קיימן
סנטר
2.13 מ', 121.6 ק"ג
נולד: 28/04/1982
עונה שנייה בליגה (גם הראשונה בקליפרס)
עונה אחרונה: 6 נק' ו-5.6 ריב' למשחק ב-22 דק' למשחק. שותף בכל 82 המשחקים.

זליקו רבראצ'ה (סרביה-מונטנגרו)
סנטר
2.13 מ', 120 ק''ג
נולד: 9/4/72
עונה רביעית בליגה (שתי וחצי עונות בדטרויט וחצי עונה באטלנטה)
עונה אחרונה (במדי דטרויט ואטלנטה): 3.8 נק' ו-2.4 ריב' ב-11 דק' בממוצע. שותף רק ב-24 משחקים.

מיקי מור
סנטר
2.13 מ', 101 ק''ג
נולד: 4/11/75
עונה שביעית בליגה (ארבע ראשונות בדטרויט, הבאה חולקה בין בוסטון לאטלנטה, והאחרונה בין הנטס לג'אז)
עונה אחרונה: 4.1 נק' ו-2.6 ריב' ב-12 דק' בממוצע. שותף ב-32 משחקים.

מאמן ראשי: מייק דאנליבי (האב)
עונה שנייה בקבוצה

הוחתם בקיץ שעבר על חוזה של 10 מיליון דולר לארבע עונות, שהפך אותו למאמן היקר בתולדות הקליפרס. בוגר מכללת דרום קרוליינה ובאמתחתו 11 עונות כמאמן ראשי בליגה.

הג'וב הראשון שלו בליגה היה דווקא בלייקרס, בעונת 90-91, אז הוביל אותה למאזן של 24:58 ולהופעה מפתיעה ביחס להערכות בגמר ה-NBA, שם הפסידו 4:1 לחבורה של ג'ורדן באליפות הראשונה שלהם. אחרי עוד עונה עם הלייקרס, שהסתיימה כבר בסיבוב הראשון בפלייאוף, הגיע דאנליבי ב-1992 למילווקי, שם העביר ארבע עונות אומללות שלא הוסיפו לו ולאוהדים בריאות. ב-1997 דאנליבי חזר לאמן בקבוצת פלייאוף, כשהוא מוביל את פורטלנד לשם במשך ארבע עונות רצופות, זוכה בתואר מאמן השנה ב-1999 ונוחל הפסד כואב במשחק 7 מול הלייקרס (בדרך לאליפות הראשונה שלהם משלוש) בגמר המערב.

דאנליבי היה שחקן בליגה במשך 11 עונות ושיחק בפילדלפיה, יוסטון, סן אנטוניו ומילווקי, אבל מעולם לא היה כוכב גדול. בנו של דאנליבי, מייק ג'וניור, משחק זו העונה השלישית במדי גולדן סטייט, ואמור להיות כשרון שיעלה על אביו.

יהיו עזר כנגדו:
ג'ים איין (12 שנות אימון בליגה)
קים יוז (5 שנות אימון בליגה)
רורי ווייט (עונת אימון ראשונה בליגה אחרי קריירת אימון ב- CBA)
ניל מייר (עונת אימון ראשונה בליגה)