מחממים את הפארקט: טורונטו רפטורס

ראשית, ומי שקרא את הכתבה על אטלנטה יכול לוותר, דבר המערכת:

הקיץ עבר לו, בבקרים מתחילים להריח מרחוק את החורף ובמה שהופך למסורת, אנחנו פותחים בפרוייקט חימום הפארקטים והנשמות של עכברי ה-NBA אשר בציון (וכן, גם שלכם, אחינו הגולים).

גם הפעם יגישו לכם כתבינו פרופילים מקיפים של כל קבוצות הליגה (מהשנה, 30 במספר), שיפורסמו בזה אחר זה עד לכדרור הראשון ב-2 בנובמבר. סקירת הקבוצות תיעשה בסדר עולה - מהנמושות עד למועמדות לאליפות (הסדר המדוייק לא מחייב), כשבהמשך נשתדל לפנק אתכם בהפתעות נוספות. אתם מוזמנים לשפוך את ליבכם בתגובות לכתבות ומי שרוצה לשתף את ההמונים בהגות משובחת, נשמח לקבל מכם טקסטים אלטרנטיביים (שלא ייראו כמו הכתבות שלנו) לתיבת הדואר שלנו (ב"כתבו לנו" פה למטה).

כפרק שני, קבלו את טורונטו רפטורס.

חג שמח, ושתהיה לכם עונה ושנה של סלאם-דאנק.

פועלים מאז 1995 תחת אותו שם ובאותה עיר (Raptor הוא עוף דורס קדום, או ציפור טרף למי שמסתייג מעופות).

חידשו את מסורת ה-NBA בטורונטו, בה התקיים משחק הבכורה של ה-NBA המחודשת ב-1946, בין הטורונטו האסקיז לניו יורק ניקרבוקרס (הניקס של היום).

תארים: אין. היו מרחק כדור אחד שטייל על הטבעת מהעפלה לגמר המזרח ב-2001. מאז, הברכיים של וינס נוקשות בערך כמו הטבעת ההיא, והם מטיילים במקומות נעימים פחות.

מאזן כל הזמנים, עונה רגילה: 279 נצחונות, 427 הפסדים
מאזן כל הזמנים, פלייאוף: 12:8
אולם: אייר קנדה סנטר. תכולה: 19,800 מקומות

מאזן 49:33, מקום 6 בבית המרכז ו-10 במזרח כולו.

בשורה התחתונה - עוד עונה של תקיעות באמצע שומקום, מהסוג שמוביל לאנשים - בעלי תפקידים ואוהדים - ללכת הביתה. אחרי התקוות שנסכו ההחלמה של קרטר והאנרגיות שהביא עמו המאמן החדש קווין אוניל, הרפטורס דווקא פתחו לא רע, כשוינסניטי מקבל בטחון ומתחיל להמריא לגבהים המצופים. בדצמבר, עם מאזן של 8:8, הג'נרל מנג'ר גלן גרנוולד החליט שעוד ניתוח קטן יעניק לו את רפואת הפלייאוף ולחץ על כפתור הטרייד: אנטוניו דייויס, ג'רום וויליאמס וכריס ג'פריס עברו לשיקגו, ג'יילן רוז, דוניאל מרשל ולוני בקסטר הגיעו. האפקט המיידי היה מרשים, עם ריצה של 0:5. ההמשך, כמו הרבה פעמים אחרי שינויים משמעותיים, היה פחות יציב, אבל בפברואר ניצבה טורונטו עם מאזן 25:25 וחזק בתמונת הפלייאוף. אז הפציעות חזרו. רוז (שבר ביד שמאל) החמיץ 16 משחקים, קרטר (קרסול) ישב 6 בחוץ ואלווין וויליאמס (ברך) 25. המומנטום אבד, וגם כשחזרו המושבתים, הרפטורס הציגו קבוצה שמבליטה בעיקר את החסרונות שלה, ועם 8 נצחונות נוספים בלבד עד לסיום העונה, הם חתמו עונה שניה בלי פלייאוף.

קרטר, הציפור והברכיים, נתן בסה"כ עונה לא רעה מבחינה אישית, עלה ל-73 משחקים והוכיח שהוא עדיין כוכב עם 22.5 נק', 4.8 אס' ו-4.8 ריב' למשחק וכמה הצגות גדולות, אבל קלע באחוז הנמוך מאז שהגיע לליגה (41.7). ועדיין, בלעדיו, הקבוצה היתה 9:0. בלי נוכחות בצבע, עם קו אחורי מוכשר אבל לא תמיד מתואם, טורונטו חיה בעיקר על ההגנה. הקבוצה סיימה 6 בליגה בהחזקת יריבותיה על מינימום נקודות (88.5) והשוותה שיא ליגה כשאפשרה לווריורס רק 2 נקודות ברבע האחרון במשחק מולה, אבל מצד שני השוותה שיא שלילי בנקודות למשחק בהפסד 73:56 למינסוטה וסיימה אחרונים בליגה בנקודות למשחק (85.4). זה שהיא סיימה לפני אחרונה גם ביחס הריבאונד (5.5- למשחק), נותן הסבר נוסף לעניין.

דוניאל מארשל, עם מספרי ריבאונד מרשימים (10.7 למשחק במדי הרפטורס) ותפוקה התקפית יציבה למדי (16.2 למשחק), הפתיע לטובה, אבל רוז המשיך לדעוך גם בטורונטו וסיים את העונה עם ממוצע הנק' הנמוך ביותר שלו מאז שפרץ באינדיאנה, כשהוא לא נותן סיבות לשלול את הטענות על כך שהוא שחקן שדופק כימיה קבוצתית. אלווין וויליאמס, כאמור, היה עסוק מדי בטיפולים, ומיתר השחקנים לא הגיעו בשורות מרעישות. מייקל קרי ולמונד מוריי נקברו על ידי אוניל והרפטורס נראו אחת הקבוצות המוגבלות בליגה. כריס בוש, הרוקי שנבחר 4 בדראפט, היה נקודת האור העיקרית, עם עונת בכורה מרשימה לשחקן גבוה צעיר (הגיע בן 19 לליגה) וצנום כל כך, שקנתה לו מקום בחמישיית הרוקיז של העונה, אבל נאלץ לפתוח 59 מ-73 המשחקים שלו בעמדת הסנטר, מה שהגביל את יכולתו להשפיע. נכון לעכשיו, עמדת הפ.פורוורד היא הבטוחה ביותר בטורונטו לשנים הקרובות.

מבחינה שיווקית, למרות הכשלון על המגרש, הקסם של אייר-קנדה המשיך להחזיק את העסק בחיים והרפטורס סיימו 8 בליגה בממוצע הצופים במשחקי הבית (18,307), ו-9 באחוזי התפוסה (92.5), אבל ברחבי הליגה אנשים כבר לא ששו לקנות כרטיס רק בשביל לקוות לעוד דאנק מדהים והרפטורס דורגו 21 במשיכת הקהל בחוץ (16,491) ו-25 באחוזי התפוסה במשחקים הללו (84.1).

העונה נגמרה רק ב-19 באפריל, אבל עוד לפני כן באותו חודש החליטו ברפטורס על סופו של עידן, כאשר שיחררו את המאמן קווין אוניל ובעיקר - את האיש שבנה את הקבוצה - גלן גרנוולד.

הקיץ התחיל ברגל שמאל, עם לחשושים על כך שהוד קפיציותו לא אהב לגלות שמתכננים את העתיד של המועדון בלעדיו, כשאף אחד לא שאל לדעתו בתהליך המינוי של הג'נרל מנג'ר החדש רוב בבקוק ולאחר מכן של המאמן החדש סם מיצ'ל. ההנהלה שיגרה הכחשות על בעיה עם הכוכב ועל פרסומים כי הוא מתכוון לבקש טרייד, אבל שלושה שבועות לפני פתיחת מחנות האימונים, קרטר ירה את הפצצה: "הגיע זמן האמת: אני רוצה טרייד". הערפל הסמיך ששורר מאז על עתיד הרפטורס לא פוזר. הספקות בקרב אנשי המקצוע בליגה, באשר ליכולתו הפיזית והמנטלית של הוירטואוז לסחוב קבוצה למצב של מועמדת לאליפות, עשו את שלהם ואף הצעה רצינית לא הגיעה לבבקוק ושות'.

שלוש אופציות מעניינות נזרקו לחלל הספוקלציות: 1. טרייד עם ההורנטס. ניו אורלינס היתה מוכנה כנראה לשלוח את בארון דייויס תמורת קרטר, אבל בטורונטו רצו גם את הסנטר ג'מאל מגלור, מה שהוציא לעת עתה את האפשרות מהרשימה. 2. טרייד עם מינסוטה. הרעיון: עסקה ישירה או סיבובית, במסגרתה יחבור קרטר לגארנט, בעוד הרפטורס יקבלו את ספריוול ואולווקאנדי. לא ברור עד כמה, אם בכלל, שקלו הוולבס את העניין, אבל לאור היעדר תחליף למסה של הקאנדי-מן המוגבל, לא נראה כי הם בעניין. 3. טרייד מול סיאטל. אחד-על-אחד: קרטר תמורת ריי אלן שמסיים חוזה בתום העונה. גם הסבירות של המהלך הזה, משני קצוות החבל, נראית נמוכה כרגע, אבל עשויה לעלות בהמשך העונה.

בינתיים, קרטר הגיע ליום התקשורת החגיגי ולפתיחת האימונים, כשהוא מצהיר שהוא מקצוען ויעשה הכל כדי להוביל את טורונטו להצלחה "עד שעל החולצה שלי יהיה כתוב משהו אחר". הפרשנות מיותרת.

חוץ מזה, וכנראה גם בגלל הקושי לבנות כשלא ברור מה קורה עם היסוד המרכזי שלך, דברים גדולים לא קרו במצבת הסגל של טורונטו. הפוינט גארד ראפר אלסטון, תקוות נערי הסטריט-בול שעשה עונה לא רעה במיאמי, צורף ואמור להוריד את העומס מרגליו השבריריות של אלווין וויליאמס. בדרך הוא תקע את הקבוצה עם חוזה די מנופח של 29 מיליון ל-6 שנים. בדראפט נקטף הסנטר הברזילאי רפאל אראוג'ו, 211 ס"מ של שרירים ופוטנציאל לסנטר לגיטמי בליגה, שסיים ארבע שנים במכללות ובגיל 24 הדעות חלוקות לגבי יכולתו לתרום כבר העונה. כחיזוק נוסף לעמדה הובא לורן וודס, שחקן שנבעט מקבוצה לקבוצה והוחתם כפרי אייג'נט. בקבוצה מספרים כי הפ.פורוורד מט בונר, שנופה אשתקד מהסגל, בעונת הרוקי שלו, עשה התקדמות גדולה וכי הוא יוכל להוסיף קצת מסה יעילה, אבל עיקר הכדורים שיילכו פנימה יחפשו את הידיים של כריס בוש, שעטה על עצמו עוד כמה ק"ג. מוריס פטרסון, הסמול פורוורד האתלטי, שנחשב לאחד ממועזי ההגנה של הקבוצה, קיבל הצעה שמנה לשלוש עונות מניו אורלינס, אבל הושאר בקבוצה למרות עונה מאכזבת וצפוי להמשיך בחמישייה. רוד סטריקלנד, מייקל קרי ודיון גלובר, שסיימו את העונה שעברה בטורונטו, כנראה לא ימשיכו. שמות מפתח הם דונאיל מארשל (עונה אחרונה בחוזה) ואלווין וויליאמס, הפתיונות המעניינים היחידים שיש לרפטורס להניח כדי לתפוס טרייד טוב, עם או בלי קשר לקרטר.

ברפטורס מנסים כמובן לשדר אופטימיות, אבל מה הם באמת מרגישים אפשר להבין אולי מסקר שפורסם באתר הקבוצה ביום פתיחת מחנה האימונים: איזה קבוצת מכללות תעדיף שישדרו בערוץ הטלוויזיה של הרפטורס? צפון קרולינה, אגב, ניצחה בגדול. אולי היא תחזיק את הרייטינג של הערוץ הקבוצתי העונה.

1. עד מתי? וינס קרטר, וזה כמובן על סמך הערכתו של כותב שורות אלו בלבד, הוא לא העתיד של הרפטורס. מספיק סימני שאלה על יכולתו לסחוב קבוצה עלו עוד לפני החודשים האחרונים, גם בין אוהדי הקבוצה שהמשיכו להגיע בעיקר בשביל לראות אותו. אחרי הצהרת 'רגע האמת' שלו, ולא משנה כמה פעמים הוא יגיד את המילים "מקצוען", "קבוצה" ו-"מחוייבות", משהו רציני נסדק שם במערכת. מאחר וגם האופטימיסט ההוזה ביותר לא ינבא להרכב הנוכחי של הרפטורס ריצה מהסוג שמלכד אנרגיות לשיאים חדשים ומשאיר את כל הבעיות מאחור, ברוח של העונה האפורה הצפויה, לסדקים מהסוג הזה יש נטייה להתרחב. השאלה היא איך ומתי מקבלת טורונטו את המקסימום תמורתו, לאחר שהסיטואציה הנוכחית הורידה את ערכו בשוק. פתיחת עונה טובה שלו עשויה לשכנע קבוצה עם נכסים מתאימים, דוגמת מינסוטה או ניו אורלינס, לשים את המחיר הנדרש עבורו. פתיחת עונה פחות טובה או קבלת פנים לא אוהדת לשחקן שאמר ש-"זה לא בגלל העיר או האוהדים, אבל בשביל עצמי אני רוצה לעזוב", שתפגע בנכס העיקרי של קרטר - האוהדים והדולרים שהוא מביא, ומקבלי ההחלטות בקבוצה יבינו שזה הזמן להוציא מה שאפשר - חוזים מסתיימים שיהפכו אותם לשחקנים בשוק ההעברות בשנה-שנתיים הבאות, או שחקנים סולדיים שישלימו כוכב אחר (בוש?). התשובות כנראה די בקרוב.

אחרי החפירה הזאת, הנקודות הבאות קצת יותר בקצרה.

2. מי מתאים בצבע? (את השאלה הזאת תראו אצל עוד כמה וכמה קבוצות) כריס בוש זה סבבה. עוד שנתיים הוא עשוי להיות הדבר הכי דומה בליגה לטים דאנקן. בינתיים הוא עוד לא כוח שאפשר לבנות עליו משחק פנים - בשני הצדדים. אם אראוג'ו לא יפתיע בהאקלמות מהירה, רק נס או טרייד יוכל לתת איזה תשובה רצינית לשאלה.

3. טריוויאלי, אבל סם מ'יצל. מאמן רוקי צעיר, ועוד עם נסיון מועט כל כך באימון בכלל, הוא תמיד סימן שאלה.

4. מה יקרה בעולם הקרח? ליגת ההוקי (NHL), הסופר פופולרית בקנדה, עומדת להיכנס אל העונה בהשבתה. ברפטורס, ללא קשר, מנסים למכור את העונה שלהם מאחורי קמפיין "עידן חדש" ושיווק הקבוצה כ"קבוצה של קנדה" (לראשונה יועברו כל משחקי הקבוצה בשידור ישיר בכלל קנדה). אין כמו היעדר תחרות, יספרו לכם בערוץ 1, כדי לייצר רייטינג. השפעה של קהל מחבק והתעניינות תקשורתית גוברת, עשויה להיות מכרעת - על אופי קבלת ההחלטות בקבוצה, וכאלה יש חשובות לקחת, ועל קצבן.

המטרה: להוציא את המקסימום מהתכשיט הסחיר שנקרא וינס קרטר, ולראות סימנים של צמיחה מסביב לבוש. בהצהרות מדברים על פלייאוף, שבמזרח זה גם תמיד דבר אפשרי, אבל 35 נצחונות והתחלה של דרך ישמרו על השקט.

לצורך תסרוט העונה, נתעלם מאפשרויות הטרייד ונתייחס לסגל הקיים.

התסריט האופטימי: וינס מדבר על המגרש, למשך 82 משחקים. בוש פורח ולא עושה כבוד לאונילים של המזרח, רוז משלים סופסוף עם זה שהוא שחקן משלים, אראוג'ו הוא ננה משופר, וגם פטרסון ומוריי מספקים את הסחורה. קנדה מחבקת את הקבוצה כל הדרך אל הפלייאוף עם 42-43 נצחונות. ואה, כן, יש שלום במזרח התיכון.

התסריט הפסימי: קרטר שומע לראשונה בחייו בוז ומגיב כמו מי ששומע את זה פעם ראשונה - עם כאבי ברך, בוש עדיין לומד ומסביב אין סיבה למסיבה. הרפטורס מתקרבים לשיא שלהם מהעונה שערב בואו של קרטר (66:16) והולכים לעבוד ברצינות על עידן חדש. על המזרח התיכון בואו לא נדבר.

התחזית: פסימית למדי. קרטר לא פראייר. הוא יודע שגם הקריירה שלו על כף המאזניים וששביתות איטלקיות עוד לא שמרו על אף כוכב בארה"ב. זה לא יספיק לשום דבר מסעיר, אבל 32-35 נצחונות זה בטח יקנה. אם זה יהיה אחרי עבודת העברות ועם יסודות לעתיד, זה לא מעט.

אלווין וויליאמס
פ.גארד
1.96 מ', 86 ק"ג
נולד: 06/08/1974
עונה שביעית בליגה (חצי בפורטלנד, 5 וחצי בטורונטו)
עונה אחרונה: 8.8 נק', 2.7 ריב' ו-4 אס' ב-30.9 דקות למשחק. שותף ב-56 משחקים.

ראפר אלסטון
פ.גארד
1.88 מ', 80 ק"ג
עונה שישית בליגה (3 במילווקי, 1 בטורונטו, 1 במיאמי)
עונה אחרונה (מיאמי): 10.2 נק', 4.5 אס' ו-1.25 חט' ב-31.5 דקות למשחק. שותף ב-82 משחקים.

מילט פלאסיו
פ. גארד
1.91 מ', 89 ק"ג
נולד: 07/02/978
עונה שישית בליגה (1 ונקובר, 1 וחצי בוסטון, חצי בפיניקס, 1 קליבלנד, 1 בטורונטו)
עונה אחרונה: 4.4 נק' ו-3.1 אס' ס-20.5 דקות למשחק. שותף ב-59 משחקים.

רוג'ר מייסון ג'וניור
גארד
1.96 מ', 91 ק"ג
נולד: 10/09/1980
עונה שלישית בליגה (1 וחצי בשיקגו, חצי בטורונטו)
עונה אחרונה (שיקגו וטורונטו): 3.7 נק', 1.2 ריב' ו-1.0 אס' ב-12.6 דקות למשחק. שותף ב-26 משחקים.

נורם ריצ'רדסון
גארד
1.96 מ', 86 ק"ג
נולד: 24/07/1979
עונה שניה בליגה (חציה באינדיאנה, חציה בשיקגו)
עונה אחרונה (2001/02): 2.7 נק' ב-6.1 דקות למשחק. שותף ב-11 משחקים.

ג'יילן רוז
גארד-פורוורד
2.03 מ', 98 ק"ג
נולד: 30/01/1973
עונה 11 בליגה (2 בדנבר, 5 וחצי באינדיאנה, 2 וחצי בשיקגו, חצי בטורונטו)
עונה אחרונה (שיקגו וטורונטו): 15.5 נק', 4 ריב', 5.5 אס' ו-3.42 ריב' ב-37.8 דקות למשחק. שותף ב-66 משחקים.

וינס קרטר
גארד-פורוורד
1.98 מ', 102 ק"ג
נולד: 26/01/1977
עונה שביעית בליגה (כולן בטורונטו)
עונה אחרונה: 22.5 נק', 4.8 ריב', 3.9 אס', 1.33 חט' ו-1.04 חס' ב-37.9 דקות למשחק. שותף ב-73 משחקים.

מוריס פטרסון
גארד-פורוורד
2.01 מ', 98 ק"ג
נולד: 26/08/1977
עונה חמישית בליגה (כולן בטורונטו)
עונה אחרונה: 8.3 נק', 3.2 ריב', 1.4 אס' ו-1.07 חט' ב-29 דקות למשחק. דקות למשחק. שותף ב-82 משחקים.

למונד מוריי
ס.פורוורד
2.01 מ', 107 ק"ג
נולד: 20/04/1973
עונה עשירית בליגה (5 קליפרס, 3 קליבלנד, 1 בטורונטו)
עונה אחרונה: 6 נק' ו-2.7 ריב' ב-15.7 דקות למשחק. שותף ב-33 משחקים.

דוניאל מארשל
פורוורד
2.06 מ', 104 ק"ג
נולד: 18/05/1973
עונה 11 בליגה (הרפטורס היא קבוצתו החמישית בליגה, שיחק 5 וחצי שנים בגולדן סטייט)
עונה אחרונה (בשיקגו וטורונטו): 14.7 נק', 9.9 ריב' ו-1.51 חס' ב-28.6 דקות למשחק. שותף ב-82 משחקים.

פאפה סואו (סקאר)
פ.פורוורד
2.08 מ', 113 ק"ג
נולד: 22/11/1981
רוקי (קליפורניה סטייט-פולרטון)

קוזמאנה סיסה (במאקו)
פ.פורוורד
2.06 מ', 113 ק"ג
נולד: 20/10/1982
רוקי (מתיכון סט. ג'וד באלבאמה)

ג'רום מויזו
פ.פורוורד
2.08 מ', 107 ק"ג
נולד: 15/06/1978
עונה חמישית בליגה (1 בוסטון, 1 שרלוט, 1 ניו אורלינס, 1 טורונטו)
עונה אחרונה: 2.9 נק' ו-3.2 ריב' ב-10.2 דקות למשחק. שותף ב-35 משחקים.

כריס בוש
פ.פורוורד
2.08 מ', 95 ק"ג
נולד: 24/03/1984
עונה שניה בליגה
עונה אחרונה (בטורונטו): 11.5 נק', 7.4 ריב' ו-1.41 חס' ב-33.5 דקות למשחק. שותף ב-75 משחקים. נבחר לחמישיית הרוקיז' של העונה.

מאט בונר
פ.פורוורד
2.08 מ', 108 ק"ג
נולד: 05/04/1980
רוקי. בחירה 45 בדראפט של 2003 על ידי שיקגו, שהועבר מייד לטורונטו במסגרת טרייד. נופה מהסגל ולא שיחק כלל בעונה שעברה.

קורי בלאונט
פורוורד-סנטר
2.08 מ', 110 ק"ג
נולד: 04/01/1969
עונה 12 בליגה (בשמונה קבוצות שונות)
עונה אחרונה (בשיקגו וטורונטו): 4 נק' ו-4.4 ריב' ב-15.4 דקות למשחק. שותף ב-62 משחקים.

רפאל אראוג'ו (ברזיל)
סנטר
2.11 מ', 132 ק"ג
נולד: 28/08/980
רוקי (שיחק 4 שנים במכללות, השנתיים האחרנוות ב-BYU. נבחר לחמישייה השניה במכללות בעונתו האחרונה).

לורן וודס
סנטר
2.18 מ', 118 ק"ג
נולד: 21/06/1978
עונה רביעית בליגה (2 במינסוטה, 1 במיאמי)
עונה אחרונה: 3.2 נק', 3.5 ריב' ו-0.5 חס' ב-10.1 דקות למשחק. שותף ב-38 משחקים.

מאמן ראשי: סם מיצ'ל
בן 41, רוקי

מיצ'ל, המאמן השישי בהיסטוריה הלא ארוכה של הרפטורס, עבר קיץ ארוך, במהלכו הספיק לעזוב את תפקיד עוזר המאמן במילווקי אותו מילא שנתיים, להתמנות כעוזר מאמן בכיר בקבוצה החדשה בשרלוט, ולעזבו לטובת משרת המאמן הראשי שהתפנתה אצל האחות בצפון. קשה לדבר על מאפיינים כמאמן למי שמעולם לא הוביל קבוצה, אבל ב-NBA מדברים על 'מאמן של שחקנים', מה שלא מפתיע לגבי מי שעשה קריירת משחק ארוכה בשולי הזוהר.

מיצ'ל, סמול פורוורד מהאולד-סקול בימיו על הפארקט, עשה קריירת מכללות עשירת שיאים בליגה זניחה יחסית ונבחר ב-1985 בסיבוב השלישי על ידי יוסטון, אבל לא קיבל הזדמנות מיידית בליגה של הגדולים. שיחק כמה עונות ב-CBA ובצרפת, עד שמצא בית NBA ב-1989 במינסוטה, אז מצטרפת חדשה לליגה. אחרי שלוש שנים עבר לאינדיאנה לפרק זמן זהה, לפני שחזר לוולבס ב-95', שם שיחק עד לפרישתו ב-2002. הוא עדיין מחזיק בשלל שיאי מועדון, עד שגם אלו יישברו על ידי גארנט.

יהיו עזר כנגדו:
ג'ים טוד (עבד עם מיצ'ל בשנתיים שלו במילווקי, שימש מאמן ראשי זמני למשך חצי עונה בקליפרס בשנת 2000)
ג'יי טריאנו (עונה שניה ברפטורס, מאמן נבחרת קנדה, ללא נסיון ב-NBA)
אלכס אינגליש (מכונת הסלים בעבר והשחקן הגדול בתולדות דנבר, ששימש כעוזר מאמן בפילי בעונה שעברה)