לה קורוניה חוששת מהתקדים של סלטה ויגו

חסידי האמונות הטפלות כבר מצאו הסבר למשבר של דפורטיבו בפתיחת העונה: "בכל פעם שדפור משחקת עם חולצה חדשה היא מפסידה". בעונה שעברה יצאה הקבוצה למשחק חוץ בליגת האלופות מול מונאקו, וחנכה חולצת משחק כתומה. שחקניו של חוויאר אירורטה הפסידו 8-3, והמאמן הבאסקי החליט ששחקניו לא ילבשו עוד את סט המדים המקולל. בשבוע שעבר, פחות משנה לאחר התקרית האופנתית האומללה ההיא, שוב הופיעה דפור במונאקו עם חולצת חוץ מיוחדת (הפעם כחולה עם צווארון אדום) ושוב נוצחה, הפעם רק 2-0. הערב, מול ריאל מדריד, תשוב דפור לתלבושתה הקבועה. הפעם לא יתקבלו שום תירוצים דקורטיווים.

פתיחת העונה של דפור בליגה (מקום 14 לאחר חמישה מחזורים), היא הגרועה ביותר שלה ב-60 השנים האחרונות. הקבוצה מגאליסיה, שהיתה ידועה במשחק הדפנסיווי היציב שלה, ספגה כבר 11 שערים, יותר מכל קבוצה אחרת בליגה. בלה קורוניה כבר מדברים על חשש ממשבר דומה לזה שפקד בעונה שעברה את היריבה האיזורית סלטה ויגו, שלא הצליחה לחדש את עצמה כדי לעמוד בהצלחה באתגר הכפול בליגה ובאירופה. סלטה, למי ששכח, משחקת היום בליגה השנייה.

בחמש השנים האחרונות הצליחה אומנם דפור להפוך לאחת הקבוצות הגדולות בספרד, אבל ההצלחה היתה סוג של נס. הקבוצה הצנועה, בעלת העבר האפרפר והתקציב המוגבל, זכתה בתארים שלה (אליפות, גביע המלך ושני סופר-קופה) בניגוד לכל הציפיות וההערכות. האחראי לכך היה אירורטה, שהצליח לבנות סגנון מהודק, כשקבוצתו מתפקדת כמו מכבש המתקדם כל הזמן באותו קצב ומכניע, פיסית ופסיכולוגית, את העומד מולו. המכונה של דפור הורכבה מתלכיד אנושי המתבסס על סגל רחב ויציב, באמצעותו יכול היה אירורטה לשלוט ביעילות בתפקוד שחקניו במערך הכללי. "מלכי שערים באים הולכים", אמר פעם אירורטה כשנשאל על עזיבתו של הפיצ'יצ'י (מלך השערים) רוי מקאי לבאיירן מינכן, "אבל לקבוצה צריכה להיות שיטה ברורה. השחקנים בסך הכל משרתים אותה".

ואכן, השיטה של דפור בשנים האחרונות היתה ברורה. דפור אימצה את המסורת הגאליסיאנית של ה"רטראנקה" - אותה ציפייה לרגע המתאים, שמירה על פרופיל נמוך ואי התחייבות פומבית, עד לרגע בו הנסיבות מאפשרות פעולה. דפור לא משכה אליה יותר מדי תשומת לב. היא פשוט היתה שם, כדי לקחת את הנקודות מהקבוצות גדולות כשצריך, כדי לא להפסיד לקבוצות הקטנות כשלא צריך וכדי להתיש את יריבותיה ביציבות כמעט אידיאולוגית.

הכדורגל הפשוט והשבלוני לעיתים של אירורטה, הפך אומנם את דפור לקבוצה היציבה בספרד, אולם כבר בשלהי העונה שעברה ניתן היה לראות שהקבוצה עומדת בפני סופו של עידן. "הגענו לסוף השנה עם הלשון בחוץ", אמר אירורטה השבוע, "היינו צריכים לרענן קצת את הקבוצה כדי שנוכל להמשיך ולהצליח". אירורטה התכוון לכך שהוא רצה לרכוש מספר שחקנים חדשים, אבל השיטה של נשיא דפורטיבו, אגוסטו לנדוירו, היתה ברורה אף היא: "לא צריך לתקן מה שעדיין לא נשבר". דפור לא רכשה אף שחקן משמעותי בשנתיים האחרונות, ואת ההשלכות לכך ניתן היה לראות בפתיחת העונה החלשה שלה. ההגנה נפגעה אנושות בעקבות עזיבתו של נאייבט המרוקאי, אבל למרות תחינותיו של אירורטה אף בלם רציני לא הגיע במקומו. מאורו סילבה, העוגן של דפור במרכז השדה ב-12 השנים האחרונות, עדיין לא פתח את העונה, ואירורטה, שחלם על חאוויר מאסצ'ראנו כמחליף העתידי של סילבה, נאלץ בינתיים לאלתר עם ליאונל סקאלוני בתפקיד שאיננו טבעי עבורו.

האיזון המפורסם של דפור בין הגנה להתקפה נפגע. הקישור האחורי עסוק בלהגן על ההגנה ובהיעדר מרכז שדה לוחץ, נאלץ חואן קרלוס ואלרון, המוח היצירתי של הקבוצה, לארגן את המשחק מאחור, תפקוד שפוגע מאוד בהתקפת דפור. חוליית החוד נאלצת להסתמך רק על וולטר פאנדיאני, זאת בעקבות פציעתו של החלוץ דייגו טריסטאן. "אנחנו נמצאים עכשיו במדבר", אמר השבוע אירורטה, "אבל אם נשיג בקרוב שתי תוצאות חיוביות הכל ישתנה. הסנטיאגו ברנבאו יהיה מקום מצוין כדי להתחיל בו את ההתאוששות שלנו. הסיכויים לכך אולי לא גבוהים במיוחד, אבל זה בדיוק היה הסיפור של דפור לאורך כל הדרך, לא?".