ערב משחק החוץ הראשון של מכבי ת"א, בדלה אלפי מול טורינו, קשה היה למצוא מישהו שיהמר על כל תוצאה אחרת מלבד תבוסה של הצהובים. יובה הגיעה בכושר מצויין, אולי הטוב באירופה ואת כוכביה כולם כבר מכירים ויודעים למה הם מסוגלים. כותרות עיתוני הבוקר שלפני המשחק, סטייל "בכוננות ספיגה" ו"פסגת הפחד" עם תמונות ענק של שטראובר, קצת יצאו מפרופורציות. מכבי ת"א שוב הוכיחה, שבמשחק מסודר ונטול פאניקה, אפשר לעשות משהו גם מול יובנטוס.
אבל לפני שנתחיל להתלהב, מבט מזווית העין של האיטלקים מגלה אדישות מסויימת כלפי היריבה. לאחר המשחק התייחסו מרבית שחקני יובה לעייפות המצטברת והסבירו במלים עדינות כי היריבה הלא מפחידה, איפשרה להם לנוח לקראת המשך המאבקים בכל החזיתות. יעני, אל תתלהבו חבר'ה, שיחקנו בחצי הילוך. ב'גאזטה', עיתון הספורט המוביל של איטליה, התייחסו למכבי כאל מטרד זניח שפשוט צריך לעבור ו"צחקו" בקטנה (תרתי משמע) על ישמעאל אדו: "החלוץ הקטן לא היה מסוכן בכלל. בהשוואה לטודור ותוראם הוא היה ממש 'פיקוליסימיו' (קטנטן)".
אז נכון, יובה לא שיחקה בצורה מבריקה אמש, אבל עצם העובדה שהאיטלקים לא נתנו את המשחק הרגיל שלהם ובסוף גם התלוננו על עייפות ועל כר הדשא של עצמם, אומרת שמכבי עשתה את העבודה שלה. אמנם לא בצורה מושלמת, אבל בצורה מעוררת כבוד והרבה מחשבות חיוביות לקראת העתיד. כמו על האוהדים שלה, גם השחקנים של מכבי נפלה ליגת האלופות בצורה מקרית יחסית. מכבי חיפה שלחה בזמנו כ-7,000 אוהדים למשחק החוץ הראשון שלה בליגת האלופות באולד טראפורד. אוהדי מכבי הסתפקו באלפיה, שאמנם עשתה רעש, הדליקה אבוקות והכניסה צבע, אבל רק אלפיה. את יתר 4,000 הכיסאות ביציע, מילאו האוהדים בדגל צהוב ענק - שייראה מלא.
"למכבי מגיע להיות בליגת האלופות"
המשפט שלמעלה שייך למאמנה של יובנטוס, פאביו קאפלו. אז שוב אפשר לבוא ולומר שבסה"כ מדובר בנימוס אירופאי, אבל קאפלו אמר את הדברים אחרי משחק ביתי בו ניצחה קבוצתו רק 0:1 יריבה שזו לה ההופעה הראשונה בליגה הטובה בעולם, על כל המשתמע מכך. השחקנים, גם הם מתחילים להתרגל לכך שהם שותפים להצגה הגדולה של אירופה בימי שלישי ורביעי. בניגוד למשחק הבכורה מול באיירן, הפעם מכבי יזמה יותר ואף סיכנה במקצת את השער של בופון. אבל ממש במקצת.
מבחינה טקטית, ברונו הייס היה הטוב על המגרש. הוא חטף, מסר טוב ולא הפסיק לנוע. בכלל, ברונו הוא טיפוס מוזר שנע בין התואר 'שחקן מצויין' לאכזבה אמיתית. אמש הוא הזכיר את ימיו מעונת האליפות של הצהובים לפני יותר משנה והראה למה הוא מסוגל אם הוא רק רוצה. הבעיה היא שאם היה לו רצון אמיתי להתקדם, הוא היה יכול להתחרות על מקום בסגל הרחב (מאוד רחב) של ברזיל. אחרי הכל, ההבדל בינו לבין אמרסון ששיחק אתמול מולו, קיים רק בנכונות לעבודה קשה.
תמיר כהן ואבי סטרול הם שני השחקנים הבאים שמגיע להם מחמאות. סטרול, כאילו עבד לפי 'ספר הסגירות הנכונות לבלם', התמודד מצויין עם כדורי הגובה ועם אלו שעברו ליד איברהימוביץ' וטרזגה על הדשא. לשם השוואה, שימו לב לשערים שספגה פנרבחצ'ה, או ליון וגם אייאקס אמש ותיראו מה ההבדל בין בלם שבא לעבוד לבין כזה שהגיע לא מרוכז. לסטרול יש חלק גדול בצורת המשחק האנמית למראית עין של באיירן ויובה. אגב, שמתם לב איזה בכיין הזלאטן הזה?
אז אם לקלינגר יש מרכז הגנה טוב, הרי שבצדדים הוא היה חשוף אתמול יותר מדי פעמים. כצפוי, נגר לא הסתדר עם מי שנמצא אולי בכושר החלש ביותר ביובה עד אמש, מאורו קמורנזי. גם פנטסיל לא מראה ניצוצות לכדורגל שהוא יכול להציג באגף הימני, אבל בקישור האחורי יש לקלינגר את תמיר כהן, שאמש נתן עוד משחק טוב. בשביל לקחת את עצמו לשלב הבא, הוא צריך ללמוד מאחד האלילים הגדולים ביותר שלו, ולא, הכוונה היא לא לאלסנדר דל פיירו אלא לשחקן השנה האמיתי בעולם, פאבל נדבד.
בדלה אלפי לא ראינו סתם עוד 'הפסד בכבוד', אלא קפיצת מדרגה מסויימת שעשויה לשנות למכבי את כל העונה. באמסטרדם צפויים להגיע כבר הרבה יותר ישראלים, עניין של אטרקציות תיירותיות אתם יודעים. אותם אוהדים מקווים לראות סופסוף מכבי יותר משוחררת, יותר יוזמת, יותר מחוברת ופחות נותנת כבוד. אחרי הכל, עם כל הדגלים התכולים-לבנים, הם ירגישו הכי בבית שרק אפשר באירופה.