אין יותר נמוך מזה

השפלה בסדר גודל כזה, לא חווה הספורט הישראלי כבר זמן רב. נבחרת מהדרגים שלישי-רביעי באירופה, כמו בולגריה, שיחקה כדורסל מחריד, אבל גם זה הספיק מול האוסף הכנוע שמולי קצורין הלביש במדי הייצוג של ישראל.

רק במילה כלום אפשר להגדיר את רצף העליבות שהפגינו האוסף הזה ומאמניו בשבועיים האחרונים. מולי קצורין היה חייב להודיע על התפטרותו עם הבאזר, אבל משום מה הוא עוד מתמהמה. אם בשובה של הנבחרת לישראל אחרי פורטוגל, לא יתפטר/יפוטר המאמן לאלתר, שרת הספורט תידרש להתערב. קשה עדיין לאמוד את הנזק שקצורין ועסקני איגוד הכדורסל גרמו בחודשיים האחרונים לענף המצליח ביותר בספורט הישראלי.

לא ידוע אם הנבחרת תצליח להגיע לבלגרד 2005 מטורניר התנחומים. במצבה הנוכחי נבחרות כמו פולין והונגריה הן משוכות גבוהות מדי בשבילה. כל עוד טל בורשטיין מסתובב כמו תייר על הפארקט, סופג עבירה חמישית בפעולה ההגנתית הראשונה שלו אחרי שעלה מהספסל, ויניב גרין מנסה לבנות יד שמאל יעילה, גם איי פארו עלולה להיות מחסום. קשה להעריך את הנזק שנגרם ליותם הלפרין, עידו קוזי'קרו ואחרים, אבל המאמן הבא חייב להיות עמיד במצבי לחץ שדורשים חשיבה יצירתית ולהחזיר את מימד החשיבה לנבחרת. במינוי הבא למשימת ההישרדות אין מקום לטעויות - פיני גרשון מאמן ראשי - הוא ישתכנע אם שמעון מזרחי ילחץ כדי לשכנע.

גרשון לא היה ממתין 17 דקות כדי להבין שבורשטיין מיותר וטפירו נחוץ כדי ליצור את השילוב הנדרש עם גרין. גרשון ידע לפני 30 שנה שבפיגור של 7-5 נק' בשניות הסיום חובה לשחק פנימה, ללחוץ ולבצע עבירות כדי ליצור סיכוי לשינוי.

קצורין ואיתן רוב הממונה עליו, אחראים לביזיון הזה והם חייבים לשלם את המחיר. שחקנים לא ניתן להדיח (כי אין אחרים) אבל זה לא מנקה אותם מאחריות. בולגריה קלעה 72 נק', לכאורה הצלחה להגנה הישראלית. אבל לא זו היתה המציאות. ההגנה היתה שערוריה ובהתקפה כולם ברחו מהכדור. טפירו יקלע, טפירו ימסור והאל יעזור. אבל נסים קורים יום כן, יום לא, אמש בווארנה ממש לא. עכשיו צריך לקוות לנס בקיץ 2005 בטורניר שיכלול את נפולת הכדורסל של היבשת. אין גבול לבושה.