תפקוד מביך

בקורסי מאמני הכדורסל בארץ, קלטת המשחק אתמול צריכה להופיע בשיעור "ככה לא מנהלים משחק". אתמול התברר סופית שמולי קצורין הוא הפוליטיקאי הטוב ביותר מבין המאמנים כי בכל מיני מניפולציות ("מאז שהורדתי את העיתונאים מהאוטובוס הם נגדי") הוא הצליח להסוות תפקוד מביך של נבחרתו על המגרש.

קחו למשל את המהלך השני במשחק. ברמות הבוגרים, לחץ על כל המגרש אפקטיווי במהלך משחק כניסיון להפתיע, ברירה אחרונה ועוד. הפראנויה מהרבע הראשון הבעייתי של הנבחרת גרמה לקצורין לנקוט בלחץ כבר מהשנייה הראשונה. חטפנו סל מביך (היה אופסייד?) מתחת לסל ופתאום מה שהיה טוב לדקה הראשונה לא התאים לפרקי המשחק בהם ישראל הציגה את הנבחרת הגרועה בתולדותיה. לקצורין לקח חמש דקות לזהות שהבולגרים הפסיקו לספור את בורשטיין ועזרו פנימה, ורק בדקה ה-17, אחרי אייר-בול של בורשטיין, הוא נזכר להחליפו.

המעבר להרכב בו שרון ששון תופקד כפאואר-פורוורד וקלע מבחוץ היה הצלחה זמנית כי גרין שילם בעבירות על הרכות של ששון ומרגע שגרין יצא ההגנה התפרקה. כמו מול פורטוגל, קצורין העלה לרגעים המכריעים שחקנים קרים (כהן מינץ, עמית תמיר, הלפרין) ואפילו הבולגרים הלחוצים ניצלו את זה.

בכל זאת הגענו לפיגור של שלוש נקודות שתי דקות לסיום עם הזדמנויות לשוויון. אבל אף אחד עוד לא הצליח לשכנע את גרין שגם מלך הסקיי-הוק, קארים עבדול ג'באר, היה הולך ימינה ולא מתעקש לחטוף גגות שמאלה.

למרות המאמן, השחקנים היו צריכים לקחת אותנו לאליפות אירופה. בקיץ הבא בלי חופשה ממשית הם עוד יצטערו על זה. לקצורין מחכה ג'וב אחר: מומחה לשפת גוף.