אחד זה משוגע, 900 זה אופנה

"מה את רצה, את כבר רזה", נהגו אנשים במושב של ג' לקרוא כלפיה, כשחלפה על פניהם בעת שהתאמנה בריצות מרתון. הם לא חשבו שיש למישהו סיבה לרוץ אם הוא לא צריך דיאטה, היא מספרת. היום היא עדיין רזה ועדיין רצה, אבל אנשים מהמושב שבאזור רחובות כבר לא מסתכלים עליה בתמיהה, אלא רצים לצדה.

השינוי ביחס של המושבניקים אל הרצים בשביליהם מאפיין את השינוי ביחס הישראלי לעיסוק בספורט כתחביב וכדרך חיים. היום אף אחד כבר לא מפנה מבט לעבר קבוצת רוכבי אופניים בבגדיהם הצבעוניים, או לעבר רצים מיוזעים בבגדי לייקרה.

ולא רק ריצה התבססה כעיסוק פנאי מקובל. גם רכיבה על אופניים, אימוני משקולות בחדר הכושר, השתתפות בשיעורי ספינינג, שחייה למרחקים ואף חברות בחוג מרתוניסטים או טריאתלוניסטים אינם נתפשים עוד כסימן לאי-שפיות.

ברמת השרון, למשל, אפשר היה לחשוב שאנשים השתגעו: שתי קבוצות של גברים, המונות יחד כשבעים איש, וקבוצת נשים שבה 30 חברות, מתאמנות בשנים האחרונות לטריאתלונים, ומשתתפות בהם במרץ (וכמובן גם במרתונים, מרוצי-ערים ותחרויות רכיבה). אבל זה לא קורה רק ברמת השרון. גם בלהבים יש קבוצת טריאתלון גדולה, וכך גם באילת, בגליל העליון, וברוב ערי המרכז.

פופולריות הגוברת של ענף הטריאתלון היא רק דוגמה לפופולריות הגוברת של כלל העיסוק בענפי הספורט השונים, מעידים אנשי המקצוע בתחום. "אף אחד כבר לא מתנצל על זה שהוא קם בשש בבוקר בשביל לרוץ קילומטרים או לרכוב על אופניים", אומר רן שילון, טריאתלוניסט, מרתוניסט, איש ברזל.

חגי פגירסקי, יו"ר איגוד הטריאתלון הישראלי, מספר על "עלייה מטורפת" במספר העוסקים בתחום. "לפני שנתיים נבחרתי לאיגוד הטריאתלון, והיו בו 600 חברים. היום יש 1,000 חברים". עלייה מרשימה עוד יותר יש במספר המשתתפים בתחרויות. "יש היום כ-15 תחרויות טריאתלון בשנה, כולן מלאות", אומר פגירסקי. בטריאתלון תל אביב השתתפו 900. ובזה שיתקיים בדצמבר באילת צפויים להשתתף 1,200.

רן שילון, בן 40 מתל אביב, מאמן יחידים וקבוצות למרתונים וטריאתלונים. שילון חזר לפני שנתיים מארה"ב, שם שהה בעשר השנים האחרונות. כשחזר, הוא מספר, מצא ישראל אחרת. "השבילים, חוף הים, הרחובות ומכוני הכושר מלאים. בשישבת, מוקדם בבוקר, הכבישים הראשיים מלאים מכוניות שנושאות עליהן אופניים. ויש השתתפות אדירה בתחרויות שונות, כמו מרוצי-ערים שמתקיימים כמעט בכל שבוע, ובפעילויות אחרות".

העיסוק בספורט, מסביר שילון, הוא חלק מהעלייה באיכות החיים. "בשנות התשעים היה הבום הכלכלי. התגובה הראשונה היתה כשאנשים התחילו לקנות ג'יפים, לאכול במסעדות משובחות, להתעניין ביין ולעשן סיגרים. בשלב השני אנשים התחילו לעשות לעצמם טוב בדרכים יותר פנימיות ומאתגרות, שצורכות זמן אבל גם מספקות, כמו להתחיל להתאמן ברצינות. וזה כולל כל סוג של ספורט, גם חדר כושר או ספינינג, העיקר שזה רציני".

20 דקות, שלוש פעמים בשבוע או יותר, זו הגדרת המינימום של רוב הגופים הסוקרים שבודקים את שיעור הפעילות הספורטיווית באוכלוסייה. לפי איגוד האתלטיקה בישראל, 54% מהישראלים עוסקים בספורט. לפי סקר של ארגון הבריאות העולמי, 30% מהנשים בישראל עושות פעילות גופנית ו-35% מהגברים.

לפי נתונים שפורסמו ב"הארץ" באפריל 2003 (והתקבלו מסקר של מכון "מותגים"), מבין הישראלים, 37% צועדים ברחובות, 22% רצים, 21% הולכים למכון הכושר, 13% מתעמלים, 10% שוחים ו-5% משחקים כדורגל. אחד מחמישה מתעמל מדי יום.

הבעייתיות שבמציאת נתונים מהימנים היא שרוב הפעילות הספורטיווית אינה ממוסדת ומאורגנת במסגרות ממשלתיות או עירוניות, ואין אפשרות לעקוב אחר מספר האנשים שיוצאים להליכה, ריצה, או למכון הכושר. לכן, ההערכות הן גסות מאוד ויש הבדלים גדולים בין הסקרים השונים.

סקר אחד עקבי ומבוסס נעשה על ידי המרכז הלאומי לבקרת מחלות, בשיתוף עם משרד הבריאות, והוא אכן מראה את העלייה העקבית בשיעורי העוסקים בכושר וספורט. לפי הסקר, שנערך בכל שנתיים בהשתתפות כ-3,000 ישראלים, ב-44% 1994 העידו שהם עוסקים בספורט לפחות פעם בשבוע, ו-21% לפחות שלוש פעמים. ב-47% ,1996 העידו שהם עוסקים בספורט פעם בשבוע, ו-24% לפחות שלוש פעמים. ב-52% ,1998 התאמנו פעם בשבוע ו-26% התאמנו שלוש פעמים, וב-55% 2002 התאמנו פעם בשבוע, ו-34% שלוש לפחות.

אינדיקציות לפופולריות הגוברת של העיסוק בספורט יכולות להתקבל מארגונים וחברות שפועלים בתחום, יותר מאשר מגופים סטטיסטיים. נייקי-ישראל הרחיבה בעקביות את מספר נקודות המכירה שלה בארץ ואת מגוון המוצרים שלה, לשלל ענפי הספורט: מריצה, ספינינג וחדר כושר ועד ליוגה ואירובוקסינג. ירון כהן, מנהל השיווק של נייקי-ישראל, מציין במיוחד שיש "גידול מאוד משמעותי ועקבי במכירות של נעלי ריצה וציוד לרצים". לדבריו, גם מבוגרים יחסית מתחילים להשתתף בפעילויות ספורטיוויות, ואת זה יודעים משום ש"יש עלייה בביקוש לנעלי ספורט עם מידות רוחב, ומידות רוחב גדולות מאפיינות אנשים מבוגרים יותר".

בנייקי מעריכים, שבישראל יש 850 אלף אנשים שרצים/הולכים, מתוכם 126 אלף רצים שמשתתפים בתחרויות, מרוצי-ערים, מרתונים ועוד, ו"כאלה שרצים את ה-15 ק"מ היומיים שלהם". כהן מדווח אף הוא ששיעור הנשים והגברים שרצים 100-50 ק"מ בשבוע הוא די דומה.

גדי מינץ מרשת חנויות האופניים "רוזן ומינץ", מעריך שבישראל נמכרים כ-200 אלף זוגות אופניים מכל הסוגים בשנה. מתוכם כ-25 אלף זוגות אופניים שהוא מגדיר "רציניים". לפי מינץ, בקטגוריה המקצועית של האופניים נרשמת העלייה המשמעותית ביותר בגידול המכירות השנתי. העלייה במכירות מגיעה לכ-40% בכל שנה, ובמוצרים היקרים ביותר יש גידול של כ-50% בשלוש השנים האחרונות.

במכון וינגייט יש עלייה בפניות של אנשים לעשות את בדיקות הכשירות ש"חוק הספורט והכושר" מחייב. אלו בדיקות שכל מי שקשור לקבוצות וארגונים ספורטיוויים, גם תחרותיים וגם חובבניים, אמור לעשות מדי שנה. לפי הגידול במספר הפונים מסיקים שם על עוצמת המגמה של התרחבות העיסוק בספורט. בעשר השנים האחרונות יש עלייה עקבית", אומרת בנחרצות ד"ר רותי פילץ-בורשטיין, ראש המרכז לרפואת ספורט ולמחקר במכון וינגייט.

למרות הפופולריות של הספורט החובבני, המפה הספורטיווית דומה למפה הכלכלית בישראל: "ככל שאתה רחוק יותר מתל אביב, אתה עושה פחות פעילות גופנית", אומר בפשטות רן שילון. "יש יוצאים מהכלל, אבל בגדול, גוש דן ואזור המרכז מכילים כ-90% מהמתאמנים - כי בפריפריה קשה למצוא מתקנים, שותפים לריצות, הדרכה, מסלולים". המתאמנים אצל שילון מגיעים למרכז גם מאזורים רחוקים יותר, בדיוק מהסיבות האלה.

אחת הנשים המתאמנות אצלו, מספר שילון, גרה במושב מרוחק והתאמנה למרתון. ו"בכל פעם שהיא היתה רואה עוד מישהו רץ למרחקים באזור שלה, היא היתה מתקשרת אלי לספר על כך בהתרגשות, מרוב שזה מחזה נדיר". גם מכוני כושר יש באזור המרכז בצפיפות הגבוהה בהרבה מצפיפותם בצפון ובדרום הארץ, וכך גם מתקני אימונים למקצוענים (מכון וינגייט הוא בשרון, איצטדיון האתלטיקה הוא בתל אביב).

אחת הנשים המתאמנות אצלו, מספר שילון, גרה במושב מרוחק והתאמנה למרתון. ו"בכל פעם שהיא היתה רואה עוד מישהו רץ למרחקים באזור שלה, היא היתה מתקשרת אלי לספר על כך בהתרגשות, מרוב שזה מחזה נדיר". גם מכוני כושר יש באזור המרכז בצפיפות הגבוהה בהרבה מצפיפותם בצפון ובדרום הארץ, וכך גם מתקני אימונים למקצוענים (מכון וינגייט הוא בשרון, איצטדיון האתלטיקה הוא בתל אביב).

כמו בין מרכז לפריפריה, כך בין יהודים לערבים: לפי סקר של משרד הבריאות, 23.8% מהגברים היהודים עוסקים בספורט ו-19.1% מהערבים. לפי אותו סקר, שיעור הנשים הישראליות העוסקות בספורט דומה לזה של הגברים, אולם שיעור היהודיות גבוה פי שלושה משיעור הערביות העוסקות בפעילות גופנית.

את המתאמנים מאפיין שילון כאנשים שלא בהכרח עסקו בספורט בעבר, בדרך כלל מעל גיל 30, בעלי מקצועות חופשיים, משכילים. גם פגירסקי, יו"ר איגוד הטריאתלון, אומר שהמרתוניסטים והרוכבים הם לרוב בני 30 ומעלה, עם עבודות מסודרות, עם משפחות וילדים.