המאור שבקצה המנורה

ביום שישי האחרון עלה לואיס אוליביירה על מונית ספיישל מתל-אביב למגרש האימונים של בית"ר בבית וגן. אוליביירה הוא סוכן שחקנים שרוב עבודתו מתרכזת במדינות האי האיברי, פורטוגל וספרד. שלא תטעו, בניגוד למה שקורה כאן בחודשים האחרונים, הוא לא בא להציע לאוחנה שחקנים, אלא להפך. כבר כמה שבועות שהסוכן עוקב אחרי הליגה הישראלית בכלל, ואחרי מאור מליקסון בפרט.

עיניו צדו את הקשר המחונן, ומאז הוא מברר ואוסף אינפורמציה על מס' 15 בצהוב. בעוד מליקסון הזיע על הדשא, נכנס אוליביירה למשרדו של אברם לוי ועניין אותו בתוכניות שרצו לו בראש. "הוא לא יכול להשתחרר", ענה המנהל לוי, "יש לו פה עוד שלוש שנים לסיים את השירות הצבאי". מאוכזב, עשה הסוכן את דרכו החוצה ועלה על המונית שחיכתה לו. "שמעתי על ההתעניינות", אמר מליקסון ביום שני בהתייחסו לאופציה המחמיאה, "אבל כרגע כמו שהבנתי אין על מה לדבר. יש לי עוד שנתיים בצה"ל ולכן זה לא רלבנטי".

אתה בכלל חושב על חו"ל?

אני לא מסתכל כל-כך רחוק, מה שמעניין אותי זה המשחק הקרוב. ברור שהייתי שמח לצאת לאירופה. איפה לשחק? זה ממש לא משנה, ברגע שזה יקרה אני אהיה מאושר. אבל אני צריך עוד להשתפר וללמוד המון דברים כדי שזה יקרה.

ומה עם מעבר לקבוצה אחרת בארץ, זאת אופציה?

אם הדברים היו תלויים רק בי אז לא, אבל הם תלויים בעוד גורמים. מבחינתי בית"ר זה כמו הבית השני שלי, טוב לי שם ואני נהנה מכל רגע במועדון.

בוא ונחזור לענייני היום, מהן הציפיות שלך מהקבוצה בשנה הבאה עלינו לטובה?

אני לא אוהב לצאת בהצהרות, צריך להיות מציאותיים. יש לנו קבוצה טובה, אנחנו רצים ביחד כבר שנה שנייה, ולמרות התוצאות המאכזבות בפתיחה אנחנו נראים טוב. אני מקווה שבקרוב זה יתבטא גם בתוצאות. מעבר לזה, לדעתי אלי לא מקבל מספיק קרדיט על בניית הקבוצה. יש לנו סגל טוב ואנחנו השחקנים צריכים להראות את זה על המגרש ובטבלה.

א-פרופו צבירת נקודות, עם יכולת טובה לא הולכים למכולת.

צריך לזכור שבשני המחזורים הראשונים שיחקנו בלי אבי נמני, שהוא אולי השחקן הכי חשוב ומשמעותי בקבוצה. הוא מסוג השחקנים שיודעים טוב יותר מכולם איך לשים את הכדור בפנים. חוץ מזה היה חסר לנו קצת מזל כדי שהתוצאות יהיו הפוכות.

כבר במחנה האימון של בית"ר באיינדהובן היה ברור לכולם שמליקסון הולך להיות הדבר החם של העונה הבאה. ואכן היכולת הגבוהה שהכישרון הצעיר הפגין במשחקי ההכנה המשיכה לתוך הליגה. אנשי מקצוע ופרשנים רבים לא מפסיקים להלל ולשבח את הטאלנט הצעיר, אבל נראה כי המחמאות שהוא גורף כמעט מכל עבר לא ממש משפיעות עליו. "זה מחמיא, אבל אני לא מתלהב מזה יותר מדי", פוסק מליקסון בנחרצות.

מנגד יש כלפיך המון ביקורות. אומרים שמה שמעניין אותך זה רק הכדרור.

זאת בדיוק הסיבה שבגללה אני לא מתלהב יתר על המידה. ליד כל סופרלטיב יש גם ביקורת. אומרים שאני לא מוסר, שאני אנוכי ושכל מה שמעניין אותי זה אני, ולא הקבוצה. אני קורא את הדברים וזה נחמד לראות שמעריכים אותי. אבל תדע לך שחלק גדול מהדברים שאומרים עלי, הן לטובה והן לרעה, לא ממש נכונים. שמעתי את הרינונים על האנוכיות שלי, אבל באמת שאני משתדל לתת את התכל'ס. למשל במשחק נגד הפועל תל אביב, הגעתי מול השוער ורעדו לי קצת הרגליים. לא הלך, אז חושבים שאני סוליסט. מה שרציתי לעשות זה למסור לאסולין, אבל גרשון עמד בינינו, אז ניסיתי לעבור אותו ואז למסור, וזה לא הלך.

אז מה יהיה?

זו השנה השלישית שלי בבית"ר, אני חושב שכל שנה אני משחק טוב יותר. אני מודע לזה שיש לי עוד הרבה מה לשפר, ולא מתבייש להגיד שיש לי בעיה מול השער, אני כל הזמן עובד על זה. כעיקרון, יש לי בעיה עם הדברים הפשוטים של המשחק כמו לבשל ולכבוש, אבל אני מקווה ומאמין שגם את זה אשפר בקרוב.
אני עובד על זה נורא קשה באימונים, אני נשאר אחרי האימונים כדי לבעוט לשער, ומתרגל אחד מול אחד עם השוער. מה לעשות, אני קצת מתרגש, אבל עם עבודה קשה אני מאמין שמהר מאוד אתגבר על זה.

מה עוד אתה צריך לשפר חוץ מהסיומת?

אני משחק רחוק מדי מהשער. זה אינסטינקט, ואני חייב ללמוד לתקן את זה. ככל שאשחק קרוב יותר לרחבה, ככה התרומה שלי תגדל. שחקן בתפקיד שלי צריך לבשל עשרה שערים ולכבוש כמות דומה. הרי בסופו של דבר זה מה שזוכרים כשהעונה נגמרת.

כאחד שלא כובש הרבה, הצבת רף גבוה לעונה הקרובה, לא?

אם אני אגיע לכמות כזו של שערים ובישולים, זאת תהיה עונה מצוינת עבורי. צריך להיות ריאלים, אני לא יודע מה יהיה, אבל אני אהיה מאוד מאוכזב אם התרומה שלי תתבטא בארבעה שערים ושלושה בישולים. התרומה שלי צריכה להיות הרבה יותר גבוהה.

יכול להיות שהחסרונות שלך קשורים לכך שהגעת מקבוצה קטנה כמו יבנה?

אני לא יודע, יכול להיות שזה נכון. ייתכן שהיסודות שהקנו לי שם לא מושלמים, אבל גם יכול להיות שזה ככה בגלל ששיחקתי הרבה יותר קטרגל מאשר כדורגל, עד שעברתי לבית"ר. אבל שלא יהיו אי הבנות, אני לא שוכח שזה המקום שממנו באתי. זה לא היה קל, בגיל שש התחלתי לשחק, ורק בגיל 16 פרצתי, כי אף אחד לא מכיר ועוקב אחרי קבוצות כמו מכבי יבנה.

אוחנה כל הזמן מעיר לך וצועק עליך שתשחרר את הכדור מהר.

אני עובד נורא קשה כדי לשפר את היסודות שלי, נראה לי שאני מתקדם מאוד משנה לשנה. אבל מעבר לזה אי אפשר לשחק כדורגל בלי לכדרר. כשאני עולה לשחק אני משתדל לעשות מה שאלי אומר לי, אבל אם אני מגיע למצב של אחד מול אחד, אני אנסה לעבור את המגן כדי לפתוח לעצמי זווית מסירה טובה יותר. זה תלוי איך אני מנתח את המצב על המגרש באותו רגע, יכול להיות גם שהאופציה הכי טובה עבור הקבוצה היא למסור פס אחורה, ואם זה כך אני לא אתבייש גם לתת כדור על חצי מגרש לשוער. טובת הקבוצה היא מה שמניע אותי על המגרש.

בשורה התחתונה, אני מעדיף שאלי יצרח ויתעצבן עלי. זה אומר שאכפת לו ממני. נכון שברגע הראשון זה קצת מעצבן ואפילו מאכזב, אבל אחרי זה אני מבין איזה מזל יש לי שהוא ושאר החבר'ה מעירים לי. הם מנסים לעזור, ובסך הכל רוצים בטובתי ובטובת הקבוצה.

על הדשא נראה שההערות של אוחנה נכנסות מאוזן אחת ויוצאות
מהשנייה.

זה ממש לא נכון, התרומה של אלי למשחק שלי היא גדולה מאוד. תסתכל על צורת המשחק שלי לפני שלוש שנים ותראה שהפנמתי הרבה מאוד מהביקורת. אני יודע שיש לי עוד הרבה מה לשפר, אבל אני מתייחס לכל הערה של אלי או של החבר'ה הוותיקים בשיא הרצינות ומנסה מיד לתקן את הטעויות שלי. צורת המשחק שלי היא כזאת שנראה מבחוץ כאילו אני רוצה את הכדור אצלי, אבל אני כל הזמן מחפש את המסירה, לא תמיד יש אופציה. מה גם שחלק מהשיטה שבה אנחנו משחקים היא לבודד את הקיצוניים מול שחקן הגנה אחד ותוך כדי תנועה ליצור מצבים ולסכן את השער.

אז מתי נראה גם תועלת?

אל תשכח שבתפקיד הזה בבית"ר משחקים שחקנים צעירים. אני, כביכול המנוסה ביותר, רק בן 19. גם יצחקי, ברוכיאן ועזו עדיין צעירים, אז נכון שאנחנו צריכים לשפר את האלמנט הזה במשחק שלנו אבל צריך לזכור שאין לנו כל כך הרבה ניסיון. אבי ועופר עוזרים ומתקנים וגם אומרים לנו לא להילחץ מזה, עם הניסיון תלמדו.

בשנה שעברה, עם הגעתו של נמני, נוצר הרושם שבינו ובין החבר'ה הצעירים אין יחסים טובים. כל הזמן היו רמיזות על מערכת יחסים עכורה בין הסטאר התל אביבי ובין הבייבי של אוחנה. ההכחשות הגורפות שהגיעו מאזור בית- וגן לא עשו רושם על אף אחד, היום לכולם כבר ברור שהצטרפותו של נמני לבית"ר עשתה רק טוב לכוכבי ההווה. דברי ההלל והשבח שהם שופכים עליו לא היו מביישים אף נערה מאוהבת המדברת על אליל נעוריה.

"אני יכול להגיד לך ביותר מאלף אחוז שזו שטות גמורה", קוטע אותי מליקסון, כאשר אני מעלה את היחסים הבעייתיים מהשנה שעברה. "זה נכון שבתקשורת כל הזמן ניסו ליצור סכסוך, אבל השחקנים הצעירים קיבלו כל מלת ביקורת של נמני באהבה, וניסו לתקן את הטעויות שעשו. בשבוע שעבר פורסם שאבי החליט להפסיק להעיר לנו, אז אני מנצל את הבמה ומבקש ממנו שלא יפסיק. שימשיך להעיר ולבקר מתי שהוא מוצא לנכון. אנחנו רק לומדים מהניסיון ומהמנהיגות שלו ואף אחד לא יצליח לסכסך בינינו".

במה מתבטאת העזרה שלו?

הדבר הכי טוב שקרה לבית"ר זה שאבי הגיע. אין משהו ספציפי, כל פעם שהוא רואה שחקן לחוץ או מבואס הוא ישר בא לדבר ולעודד. השבוע, לדוגמה, הוא ראה שאני קצת שפוף, מיד הוא בא והתעניין. הוא הסביר לי שצריך לקחת את הביקורות בפרופורציה ולא לדאוג לגבי התוצאות. כל שיחה איתו עושה טוב ומעודדת. גם כשהוא מעיר לנו זה לא סתם הערות אלא מעין שיעור. הוא רוצה שנלמד ונהיה טובים יותר. הוא עבר כל כך הרבה בכדורגל, וכל מלת ביקורת שלו שווה זהב.

למה היית מצוברח?

בגלל התוצאות, הביקורת שהיתה נגדי אחרי המשחק והעובדה שלא פתחתי בשני משחקי הנבחרת הצעירה.

איך זה באמת שאתה לא פותח אצל גיא לוי?

אני באמת לא יודע, אבל ככה קבע המאמן. התאכזבתי מאוד כשראיתי שאני לא בהרכב, אבל כל מה שנותר לי לעשות זה להיות טוב יותר באימונים ולהוכיח לו שאני כן צריך לפתוח. אצל סיני כן הייתי פותח. אני לא יודע למה עם גיא לוי זה לא קורה, אולי הוא לא אוהב את סגנון המשחק שלי. מה שהוא מחליט מקובל עלי, אבל אני מקווה להראות לו שהוא טעה.

ומה לגבי הנבחרת הבוגרת?

ברור שאני שואף להגיע לשם, אני יודע שכרגע אני לא מספיק טוב כדי להיות בסגל הבוגר, יש לי עוד המון דברים לשפר ואני מקווה לשפר אותם כמה שיותר מהר. ברור שזה קצת מאכזב לראות שמזמנים שחקנים שמגלים יכולת פחות טובה משלי, אבל אני לא דואג, אני עוד צעיר והזמן שלי יגיע.

חוסר המזל שתקף את הילד מיבנה בשלוש השנים בעיר הגדולה הוא מדהים. פציעות חוזרות ונשנות, שהשביתו אותו לתקופות ארוכות, מנעו מהכישרון להראות מה הוא שווה. "תגיד לי אתה אם נתקלת בעוד ילד בן 19 עם שתי פריצות דיסק", שואל מליקסון במרירות, כאשר אנחנו עוברים לנושא הגוף הצנום שלו."אני לא נתקלתי בתופעה דומה, בטח לא אצל שחקני כדורגל".

למרות הדברים של מליקסון על מזל, הרבה אנשים בבית"ר ביקרו אותו במהלך העונה שעברה על כך שהוא לא עובד כמו שצריך. טענו שם שברגע שהכאבים שלו שוככים הוא מזניח את הטיפול ואינו מבקר בחדרי כושר כדי לחזק את הגוף. "אני מניח שזה יכול לעזור, אבל כרגע יש לי דברים הרבה יותר חשובים לעבוד עליהם", מגיב הכוכב הקטן. "דברים מקצועיים, כמו הגבהות, שחרור כדור בזמן ובעיקר הבקעה ובישול שערים".

אתה לא חושש שזה יכול לגמור לך בסופו של דבר את הקריירה?

אני משחק בתפקיד התקפי, ואופי המשחק שלי עם השליטה הטובה בכדור גורמים לתאקלים חזקים. אין מה לעשות, כדורגל זה לא באלט, לוקחים את הפציעות כאפשרות סבירה. אני מקווה שאת מכסת הפציעות שלי סיימתי.

דרך אגב, מה אתה חושב על העזיבה של החבר החסון שלך לפתח תקווה?

שלומי היה חבר טוב ושחקן מצוין, אני מאוד מקווה שהוא יחזור בסופו של דבר, אבל גם אם לא, אני מאחל לא את כל ההצלחה בעולם, חוץ מהמשחקים נגדנו. אני לא יודע את מי האוהדים מאשימים ואת מי לא, ולכן אני לא רוצה להתערב.

משהו לשנה החדשה? איזו הבטחה לאוהדים?

הדבר היחיד שאני יכול להבטיח לאוהדים זה שבכל משחק אנחנו ניתן מעצמנו 150 אחוז. גם אם לא ננצח, הם יראו שאכפת לנו והתאמצנו למענם. אני מקווה שבשנה שתבוא עלינו לטובה אנחנו נגרום להם נחת, אחרי הסבל של השנים האחרונות.