משטרת ישראל מציגה: פרשת הסוסים

זה היה אמור להיות אירוע משמח. משחק בית ראשון בעונה חדשה הוא תמיד הזדמנות לחגיגה. תוסיפו לזה את היריבה האדומה מתל-אביב, וקיבלתם את מקסימום התפאורה הדרושה. אלא שכמה גורמים דאגו להעיב על הערב המיוחד הזה, ואין הכוונה לשופט אייל צור. כבר בכניסות לאיצטדיון היה ברור: עוד קיץ עבר, עוד פגרה הסתיימה, אבל דבר לא השתנה. לחץ אדיר בקופות, ילדים נמחצו בכניסות והרבה מאוד עצבים התפרצו עוד לפני שהשחקנים עלו לחימום. מתי כבר יבינו הנהלות בית"ר והאיצטדיון שבאי המגרש הם לא בהכרח חיות?

אבל התברר שהבעיות שלפני פתיחת המשחק התגמדו לאור מה שקרה אחריו. הלחץ אחרי המשחק, התברר, לא היה נחלתם הבלעדית של בעלי הבית פניג'ל את לוי ושל האוהדים בצהוב, אלא בעיקר של לובשי המדים. גם הפעם, דווקא אלו שאמורים היו לשמור על הסדר היו אלה שהובילו לבלגן. אצל ינון כהן וחזי מרקוס, שני אוהדים ירושלמים בני 17, המשטרה מככבת חזק בסיוטים.

עם סיום המשחק המתינו השניים לחבר במגרש החניה הסמוך ליציע המערבי, כשמסביב התגודדו כמה אוהדי בית"ר שחיכו ליציאתם של אוהדי הפועל תל-אביב. המשטרה, בנוהל המוכר, ניסתה לפזר את ההתקהלות באמצעות פרשים ואילצה את האוהדים לרוץ לכיוון הכביש הראשי כדי לא להירמס על ידי הסוסים. כהן ומרקוס, שהאטו את מנוסתם בשל התנועה הסואנת, גילו לפתע נשיפות ושערות על הכתף. "לא רצתי לתוך הכביש כמו כולם, כי לא עשיתי שום דבר", מספר כהן, "אבל פתאום אני מסתובב ורואה את הסוס מולי".

את ההמשך כהן ומרקוס מתקשים לשכוח. "אני זוכר שפרש המשטרה צעק משהו כמו 'תעוף מפה', אבל לא ממש ידעתי מה לעשות", מספר כהן. "מיד אחרי זה הוא נתן לי מכה עם השוט של הסוס היישר אל העין. נפלתי לרצפה, ממש הייתי בהלם". החבר מרקוס ממשיך: "שאנשים לא יחשבו שזה היה בטעות. חשוב שיידעו שהשוטר כיוון ממש אליו, בידיעה ברורה שזה מה שהוא הולך לעשות".

כהן התקשה להתאושש מהמכה. הכאב העז והעין שלא הגיבה העלו אצלו את מפלס הפניקה: "צעקתי בהיסטריה", הוא משחזר, "ממש פחדתי שהתעוורתי. התכופפתי ושמתי את הצעיף על הפנים".

על השוטרים המצוקה של כהן לא ממש עבדה. הפרש והסוס הדוהר המשיכו להתקדם לכיוונו של הנער, שאלמלא חברו ודאי היה נמחץ. מרקוס: "קפצתי להזיז אותו מהסוס כדי להגן עליו, ואז באו שני שוטרים, הרימו אותי מהצוואר כמו שמרימים כלב וזרקו אותי קדימה. הם קרעו לי את התליון עם הסמל של בית"ר. גם היום יש לי סימנים אדומים של אצבעות על העורף".

גם הפעם המשטרה לא ממש ניסתה להרגיע את העניינים. אפילו ההתקהלות מסביב והקריאות לעזרה ולרופא לא עשו עליה רושם. "נשכבתי על הרצפה", מספר כהן, "וצעקתי שאני לא רואה כלום. שוטר אחד בא לראות מה קורה איתי, הסתכל שנייה ואמר לי, 'אין לך כלום, תעוף מפה'. למזלי בחורה בשם אליענה גולד, שעברה במקום עם מצלמה, סיפרה לי שהיא תיעדה את כל מה שקרה".

אחרי שהתאוששו פנו כהן ומרקוס לכוח המשטרה וביקשו את פרטי השוטר שהיכה אותם. גם הפעם, כמעט מיותר לציין, הם לא ממש זכו לשיתוף פעולה. "זו זכותי החוקית לבקש את פרטי השוטר, אבל הזלזול כלפי היה מוחלט. שלחו אותנו מאיש משטרה אחד לשני, סירבו לתת לי את הפרטים ואמרו לי ללכת הביתה. אולי בגלל התמונות של השוטר, הצלחתי אחרי עשרים דקות לקבל את הפרטים שלו. חייגתי ארבעהה מספרים שונים של המשטרה ולא זכיתי למענה. הרגשתי שלאף אחד לא ממש אכפת". מרקוס מגבה: "תמיד גדלתי על זה ששוטרים אמורים להיות אלו שמגינים עליך, אבל פה זה פשוט היה המקרה ההפוך. כשהתקשרנו למשטרה השוטרים מסביב צעקו לנו כל הזמן בזלזול, 'תתבע אותנו'".

כהן ומרקוס הפנימו, ומימשו את המלצת המשטרה. ביום שלמחרת, מגובה בתמונות ובפרטי השוטר המכה, פנה כהן למחלקה לחקירות שוטרים בהר-חוצבים והגיש תלונה. "חוץ ממני היו עוד אוהדים שהגישו תלונה על אלימות", מספר כהן. "ישבתי עם חוקרת, סיפרתי לה על המקרה ונתתי לה את התמונות, למרות שהיא כל הזמן דיברה עם הבת שלה בטלפון. בדרך החוצה ביקשתי ממנה אישור על הגשת תלונה, אבל היא לא רצתה לתת לי שום אישור. 'אין היום מזכירה שתיתן לך אישור', היא אמרה לי".

שלושה ימים אחרי האירוע, כהן ומרקוס עדיין מתקשים להבין. "במשטרה חייבים להבין שאי אפשר להוציא 16 אלף אוהדים תוך שתי דקות", אומר מרקוס. "יש דרכים אחרות לטפל בלחץ, ולא באלימות. אני מרגיש אזרח סוג ב', כמו עבריין, פושע. בסך הכל רציתי לראות כדורגל. עכשיו אני כבר מכין את עצמי שללכת לכדורגל זה כמו ללכת לאזור קרב".

"המשטרה כבר גרמה לנו להרגיש מושפלים", מסכם כהן, "אבל מכות זה דבר חדש. פחדתי שההורים שלי לא ייתנו לי ללכת לכדורגל יותר. הקטע עם המשטרה זה עניין שחוזר על עצמו. לי ולכל אוהדי בית"ר שאני מכיר יש הרגשה קשה שמפלים אותנו לרעה. מתייחסים אלינו כאילו אין לנו זכויות, כאילו אנחנו לא אזרחים, אלא עבריינים".

בכלל, היה חם מאוד באיצטדיון ביום ראשון בלילה. עם השריקה המתסכלת לסיום המשחק, הסכרים נפתחו והעצבים נשפכו. כבר בירידה מיציע הכבוד התעמתו רוני ומאיר פניג'ל עם שלום עליכם, האפסנאי של הפועל. כמות הקללות במקום לא היתה מביישת אף סרט רחוב. הכל התחיל כששלום זרק לאוויר "איזה אפסים אתם" והדליק את הבעלים. פניג'ל לא נשאר חייב: "איך בכלל התגנבת ליציע הכבוד? מי נתן לך להיכנס הנה?". מכאן והלאה היו רק צעקות ואיומים משני הצדדים. דברים כמו "אני אגמור אותך, תחכה לי בחוץ" נזרקו לאוויר. רק אחרי שכמות נכבדה של שוטרים הגיעה לחצוץ בין הניצים הרוחות נרגעו מעט, אבל לא לזמן ארוך. מחוץ למגרש חיכה שלום עליכם לרוני פניג'ל ורצה לסגור איתו את החשבון. אחרי שהשניים נפגשו הטונים עלו, אבל בסוף הצדדים נפרדו מבלי שיהיו התפתחויות כלשהן. גם למחרת נשמעו שרידי האירוע, ומאיר פניג'ל הבטיח שהוא ידאג לסגור את הקצוות עם האפסנאי של הפועל.

אבל המקרה הזה אינו היחיד. הקורבן הבא, ובעצם לא ממש קורבן, היה אייל צור. השופט שהרס במו שריקותיו את החגיגה הבית"רית זכה לאינסוף האשמות וגערות מהירושלמים. הדברים התלהטו עוד יותר כשהוא נכנס לתוך המונית. "לא סתם מקללים אותך ולא אוהבים אותך", נזף פניג'ל בצור, "תתבייש לך. איפה נשמע ששופט מגיע עשרים דקות לפני משחק? תגיע שעתיים לפני, אולי תשפוט יותר טוב". הרוחות התלהטו, והסובבים החלו לאיים על צור. פניג'ל, באקט נדיר של ריסון, דרש מכולם: "אל תאיימו עליו". אפילו מאיר לוי, שבדרך-כלל שומר על קור רוח, לא יכול היה לשאת עוד את הכאב מההפסד וההחלטות השערורייתיות של צור וזרק לעברו: "אתה לא יודע כדורגל. חובבן. מאיר, עזוב אותו, הוא שופט של ליגה ג'". כל אותה העת ישב אוחנה על הפח שבכניסה לחדר ההלבשה ועיכל את ההפסד הצורב. הוא ידע שזה לא ממש יעזור, והעדיף להתרחק מההמון.

והיה גם משחק ביום ראשון. למרות ההפסד ולמרות שערוריית השיפוט, בבית"ר היו די מעודדים מהתצוגה של הקבוצה. השיפור החד לעומת העונה שעברה בהגעה למצבים נותן לאוהדים ולצוות המקצועי סיבה טובה לחייך ולהיות אופטימים. בהגנה בלטה היכולת החלשה של מיקי עטיה, ובקבוצה כבר נשמעה ביקורת על כך שטלקר עדיין מושבת מפעילות.

מי שקנה הרבה נקודות זכות אצל הצוות המקצועי הוא הקשר הצעיר אבירם ברוכיאן. השחקן שמילא את המשבצת של אבי נמני בהצלחה והיה טוב בשני המשחקים האחרונים קיבל המון פידבקים חיוביים. גם קאלדיירה זכה לשבחים.

עד אמצע השבוע עדיין נבחנו שני הזרים הברזילאים, פאביו סילבה ואנדרסון ניגרטה. אבל ביום רביעי, אחרי משחק האימון מול ראשון-לציון, שנערך כדי לבחון אותם על רטוב, הם שוחררו.

השבוע ניסה הבלם אינדיו ליצור קשר עם קולגה מהעבר כדי שיגיע לחזק את הקבוצה. הבעיה היא שלשחקן יש חוזה עד ה-20 בספטמבר, והוא יוכל לנחות כאן למבחנים רק עם סיומו.

ועדכון אחרון: בשבוע שעבר שוחרר חגי ממן, אקס מאמן השוערים של בית"ר, למעצר בית עד תום ההליכים. ממן עדיין טוען שהחלק שלו בפרשה שולי ביותר, ושכל חלקו היה בהסעת הנשים.