אולימפיאדת אתונה 2004 הגיעה לסיומה עם ריצת המרתון לגברים, שבה השתתפו גם שני הנציגים הישראלים האחרונים במשחקים. היילה סטאין בן ה-42, שהוא הרץ הזקן ביותר מבין המשתתפים, נתן הופעה מכובדת ונכנס להקפת הסיום באיצטדיון אולימפיה כשהוא במקום ה-20, הישג חסר תקדים למרתון הישראלי. אחרי שחצה את קו הסיום סטאין טעה והמשיך לרוץ. הוא לא שמע את זעקותיהם של אנשי המשלחת הישראלית שקראו לו לעצור. אחרי סיבוב נוסף הוא חצה את קו הסיום ורק אז החשיבו המארגנים את מיקומו. לפי החישוב הזה, סטאין סיים רק במקום ה-28 בזמן של 2:19:01 ש'. אנשי המשלחת הישראלית הגישו ערעור למארגנים תוך כדי צפייה בוידאו, ובסופו של דבר החשיבו לסטאין את המקום ה-20 המכובד, ההישג הטוב בהיסטוריה של המרתון בישראל. זמנו הרשמי של סטאין היה 2:17:25 ש'. הזמן איטי ב-3 דקות משיאו, אבל נחשב למצויין ביחס לתנאי המרתון הקשים באתונה.
הנציג הישראלי השני בריצה, אסף בימרו, סיים במקום ה-59 בזמן של 2:25:56 ש'. בסך הכל השתתפו בריצה 102 משתתפים וסיימו אותה 76.
המוביל הברזילאי נדחף, האיטלקי ניצח (יואב גורן, הארץ)
הדרמה הגדולה של ריצת המרתוון לא קשורה בכלל לרצים הישראלים, אולי לישראל עצמה בעקיפין. סטפנו בלדיני האיטלקי, פול טרגט הקנייתי ומב קפלזגה מאריתריאה שמייצג את ארצות הברית המתינו בסבלנות. הם ידעו שבערך בקילומטר ה-35 רץ מרתון חש שכל חלקיו הפנימיים כאילו נשאבים לתוך מערבולת ענק. שזהו רגע המשבר. וונדרליי דה לימה הברזילאי הקדים אותם ב-300 מטר באותו רגע, מעשה שנמשך בערך 15 קילומטר של ריצה מזהירה שהפיק הברזילאי, והם ציפו לקריסה שלו. היא הגיעה ממקום בלתי צפוי: בקילומטר ה-32 צופה ביזארי לחלוטין, לבוש בחצאית, הסתער עליו, דחף את דה לימה לצד המסלול, הוציא אותו מהקצב, מהפוקוס, והברזילאי, שעד לאותו רגע הוביל ב-28 שניות על הדבוקה שמאחוריו, החל להוריד קצב. גם טרגט, המועמד לניצחון, נחלש משום שנפתח לו פצע בכף הרגל. נותרו קפלזגה ובלדיני, מול לימה ההמום. בלדיני היה שלישי באליפות העולם באדמונטון ב-2001, ובאותו מקום בפאריס שנתיים לאחר מכן. בסידני הוא לא השתתף בגלל פציעה ומאז הוא מתכנן את ההסתערות על אתונה בחריצות של נמלה. "הפציעה בסידני ריסקה אותי", אמר לפני המירוץ, "אבל גם הפכה את האתגר של אתונה לחשוב בחיי". נבחרת המרתון האיטלקית הרכיבה תכנית אימונים אתגרית שכללה כל אזור אימון באיטליה שתנאיו דומים לתנאי העלייה של אתונה. "היו תקופות השנה שרצתי בערך 1,800 ק"מ בחודש", אמר בלדיני.
הכל עבד לפי התכנון: בלדיני נצמד לטרגט והיפאנים, בדבוקה שמאחורי דה לימה. לאחר תקיפת האוהד ופציעת טרגט, בקילומטר ה-32 כשהמסלול הפך לירידה, הוא וקפלזגה תקפו ונכנסו ראשונים לאיצטדיון. בלדיני סיים בזמן מצוין יחסית לתנאים (30 מעלות) ולעלייה - 2:10.55 שעות. "אני אוהב את העליות והירידות", הוא אמר בסיום, "תכננתי לפרוץ בקילומטרים האחרונים, וזה מה שעשיתי, בלי קשר לאירוע המצער שעבר על הברזילאי". דה לימה, שזכה בארד, הודה במבוכה כי "למרות התקיפה, סביר שבלדיני היה עובר אותי. אני לא כועס, אבל לבחור שתקף אותי מומלץ לא להגיע לברזיל".
אז מי עצר את הברזילאי? שבעה קילומטרים לפני קו הסיום, כשהוא מוביל את המרתון בבטחה, הופתע וונדרליי דה לימה הברזילאי דווקא על ידי הקהל. הברזילאי נדחף לקהל על ידי צופה שזוהה מאוחר יותר על ידי המשטרה ככומר האירי לשעבר העונה לשם קורנליוס הוראן. זה רץ לרוחב המסלול כשעל גבו כרזה: "ישראל היא הגשמת הנבואה, כך אומר התנ"ך".
הוראן פרץ לפני שנה למסלול במהלך מירוץ פורמולה 1 בבריטניה. בעקבות התקרית ההיא הוא נידון לחודשיים מאסר.