יומן אתונה: שלום ותודה

תודה. תודה לברון פייר דה קוברטן על ההמצאה המשוגעת הזו שנקראת אולימפיאדה, ותודה ליוונים שהצליחו להרים אירוע כל כך מתוקתק שאפילו אני לא הלכתי לאיבוד. תודה רבה לגל פרידמן על כך שעשה לנו קצת סדר בכל הבלגאן הזה והכניס אותנו למשפחת העמים המוזהבת. תודה לאריק זאבי, איש מקסים ולבבי, שמסוגל גם לדפוק מכות לאנשים כשצריך. תודה רבה למייקל פלפס על כך שגרם לי לא להפסיק לדבר עליו במשך יום שלם – תודה למי שהיה מוכן להקשיב. תודה לאלן אייברסון, שהיה פה כזה שכונה עד שהזכיר לי את קרטיס מקנטס בימים הרעים בלאומית ב'. תודה רבה לקרלוס טבז על כך שנתן לי הזדמנות לספר לכולם שראיתי את מראדונה הבא רגע לפני, תודה רבה לאל גארוז' על כך שהעניק לי לפחות ערב אחד בלתי נשכח באצטדיון האתלטיקה. תודה לדניאלה קרוקובר, על שגרמה לי לבכות כמו שצריך, תודה רבה לכל ספורטאי משלחת ישראל, גם אלו שלעיתים התבלבלו, קיבלו מכות או שכחו משקפות. גם אם אנחנו קצת עוקצניים לפעמים, אנחנו אוהבים אתכם מכל הלב.

תודה רבה לגילי לוסטיג, יו"ר היחידה לספורט הישגי, שנשאר אי של הגינות, מקצוענות ויושר, בים של תועבה. תודה רבה לחבר הוועד הבינלאומי, אלכס גלעדי, וליד ימינו אורנה, שדאגו כאן לכל ישראלי באשר הוא. מכרטיסים להוקי שדה ועד לפגישה מרגשת של סרגיי בובקה עם מעריצה אישית בשם לימור לבנת.

תודה רבה לקולגה רון קופמן על שיעץ ובעיקר עקץ. תודה רבה לאודי גל שהוכיח בפעם המי יודע כמה שהוא הכי חבר שיש. תודה רבה למתנדבות היווניות, שסבלו את אותו הקופמן ובכלל את החבורה הישראלית הצוהלת.

תודה רבה לחריסטוס הממושקף איש המחשבים במרכז העיתונות שניסה לסדר לי את המחשב כל כך הרבה פעמים ללא הצלחה, אבל העיקר שהוא ניסה.

תודה ענקית לכם גולשי וואלה!, על ההארות, ההערות, המחמאות, ההצקות והקטילות. אם לא הייתם נכנסים להגיב ולקטול ספק אם מישהו היה שולח אותי לאתונה לחוויה של פעם בחיים. תמשיכו ככה.

תודה רבה לצוות עובדי וואלה (אם בא לכם להקיא גולשים יקרים, תחתכו כאן, למרות שזה תכף נגמר) באשר הם כאשר הרשימה באמת ארוכה מספור. מהמנכ"ל, שחתם על חשבון ההוצאות ונתן לי להוריד פה בקבוקי אוזו כל יום, ועד לאחרוני הקנאים בדסק החדשות, שמלמלו קללות תוך כדי הקלדת חדשות מסמרות שיער מהשטחים. אני אוהב כל אחד מכם. וכן, תקבלו שוקולד. תודה רבה לקוראת המסורה ענת, שלא כל כך אהבה את הקטע עם הבתי זונות היקרים ובצדק.

תודה למשפחה התומכת בישראל, שלא חדלה לסמס ולהתקשר (ושוב, זאת הזדמנות מצוינת להודות למנכ"ל, רגע לפני חשבון הטלפון).

ותודה אחרונה חביבה, רגע לפני שגם אני הולך להקיא מעצמי, לעורך שלי, על היותו טיפוס חד פעמי שבפרוטקציה לפני שנתיים יצא לנו להיפגש ומאז אנחנו ביחד.

נ.ב באמת תודות אחרונות: לסנא בכית הרצה הפלשתניאית על הצחוקים ושמירת הרוח האולימפית, לדימאס המשוקלן היווני על הטירוף, לגילי לנדאו על כך שהשאיר אותנו בליגה בעונה הנוכחית ובעיקר למסכי הענק ששידרו כאן נון סטופ ספורט. אמא, אני לא רוצה להיגמל.