מי אתה אלירן חודידה?

ביום ראשון בצהריים, בנוהל הרגיל מאז פתיחת האימונים של בית"ר, עשה משה בן-דוד, מאמן השוערים, את הדרך מביתו בעכו לצומת יוקנעם. כשהוא יושב לצדו של הנהג המסור אמיר פדידה, הגיעו השניים ברכב הטויוטה לתחנת אוטובוס ונעצרו. התחנה, אגב, היא נקודת המפגש הקבועה שלהם עם אלירן חודידה (24), בלם הקבוצה. השחקן, שמגיע יחד עם השניים בכל יום מהצפון הרחוק, אמנם התייבש קצת בצד הכביש, אבל אל לכם לרחם עליו. יום קודם לכן הוא נחשף לעולם עם שער מול הירוקים של חיפה, ועכשיו, למרות האיחור, החבר'ה נותנים לו כבוד. הרבה כבוד.

ברגע שהרכב נעצר, יצא בן-דוד מהמושב הקדמי, פינה אותו לתורן מקריית-אתא, ועבר לחלק האחורי של המכונית. אחרי שהשניים פתחו לחודידה את הדלת, נתנו לו להתיישב כמלך ליום אחד וכינו אותו בתארי כבוד כמו "מר חודידה" או "אדון חודידה", הם החלו להעביר עליו דאחקות. "מה אתה אומר על המשחק של אתמול?", שאל פדידה, מחקה את הראיון הטלוויזיוני הראשון של חודידה, שנערך ערב קודם. את התשובה ניפק מורן עוז, חבר שהצטרף לנסיעה ותיפקד על תקן חודידה. "אני חושב שזה בונוס. העבודה שלי היא בהגנה, והשער הזה הוא תוספת עבורי", אמר. "ומה אתה חושב על היכולת שלך ושל הקבוצה?", הקשה המראיין פדידה. "שוב אני חוזר ואומר שזה בונוס. העבודה שלי לתת הגנה ולהילחם, מעבר לזה הכל בונוס". ככה השתעשעו החבר'ה במשך שעתיים עם הכוכב החדש.

אבל גם כשהגיעו לבית-וגן החגיגה סביב הבלם לא הסתיימה. שחקני הקבוצה כבר מזמן שכחו מה פירוש המלה בונוס. אחרי שפניג'ל דאג לעמעם להם את הזיכרון בכל מה שקשור לבונוסים, חודידה, ברגע מבריק אחד אחרי המשחק, החזיר את המלה החשובה הזאת לתודעה של כולם. "אם אתה מראיין אותו, תדאג שהכותרת תהיה 'הכל בונוס'", אמר דניאל היידמן מיד עם סיום האימון ביום שלישי. "כן. אל תשכח. באותיות ענק, 'אלירן בונוס'", המשיכו להתגרות החבר'ה.
ככה ייעשה לאיש אשר החזיר את החיוך והאופטימיות לאנשי הקבוצה ואוהדיה. בקיצור, אחרי שבבית"ר חיפשו בלם כל הפגרה ולא מצאו, לפחות הם קיבלו שחקן בונוס.

אבל חודידה הוא לא הבונוס היחיד שקיבלה בית"ר ממשחק פתיחת העונה. גם גיא סולומון זכה להופעת בכורה במדים הצהובים בחוסר ברירה. אם חודידה זכה לפרמיירה בגלל מחסור בבלם, הרי שסולומון קיבל את הצ'אנס שלו בגלל האדום של קורנפיין. עוד דבר משותף לשניים הוא לקיחת ההזדמנות בשתי ידיים והעברת המסר הברור שיש למאמן אלטרנטיבה.

השבוע נפגשנו עם הצמד שעושה את הדרך לירושלים כמעט כל יום ושמענו מהם מה עבר עליהם מאז נחתו בבית-וגן בכלל, ומאותו משחק מול חיפה בפרט. חוץ מזה הם העניקו לנו זכות ראשונים להתוודע לרזומה שלהם. "יש לי אח שכבר שיחק בירושלים", סיפר חודידה ביום שלישי, "דודי חודידה, שלפני כחמש שנים שיחק בהפועל. בשנה שעברה הוא שיחק באחי נצרת, ככה שבמשפחה כבר יש לנו ניסיון בליגת-העל". לחודידה, שגר עם ההורים בקריית-טבעון, יש שלושה אחים, שניים מהם עוסקים בספורט, ולא במקרה; משה, אביו של חודידה, משמש מנהל במחלקת הכדורגל של נווה-יוסף בחיפה.
גם אצל סולומון (27) הגול נשאר במשפחה. לשוער יש שני אחים, והבכור, אבי (35), היה שוער ברמת-השרון. אבל כאן לא מסתיים הקשר בינו ובין הקורות. "גם אבא שלי יהודה היה שוער", גילה סולומון. "זה היה די מזמן, משהו כמו לפני ארבעים שנה. כנראה שכבר אז התחיל הקשר שלי עם עמדת השוער".

אז מה, חודידה, זה עובר בגנים?
כנראה. כבר מגיל שמונה אני משחק. עד נערים א' הייתי במכבי חיפה, ואז עברתי לנווה-יוסף. שם, כשאתה מסיים את הנוער, אתה מקבל את הכרטיס ביד. אחר-כך, בגלל הקרבה לבית ולבסיס, הצטרפתי לקריית-אתא. הקדשתי לכדורגל את כל הזמן שלי. ידעתי שזה יהיה העיקר בחיים שלי. תמיד עבדתי קשה. גם בליגה השלישית לקחתי כל אימון באותה הרצינות כמו היום. זה היה הכל בשבילי.

"גם אצלי הדברים די דומים", ממשיך סולומון. "כל המשפחה שלי אוהבת כדורגל, וכבר מגיל צעיר אבא שלי היה לוקח אותי למגרשים. עד גיל 17 שיחקתי במכבי תל-אביב, ואז עברתי להרצליה. כששולי גילרדי נפצע, קיבלתי את הצ'אנס ושיחקתי עשרים משחקים בשנתיים הראשונות שלי שם".

אבל עם כל הכבוד להרצליה וקריית-אתא, חשיפה אף פעם לא קיבלתם.
"זה נכון. אני בטוח שאם זה היה במועדון גדול, ההד התקשורתי היה יותר גדול", עונה סולומון. "הרצליה לא מתוקשרת ואין לה קהל, אז טבעי שלא ישמעו עלי. חמישה משחקים בנתניה בעונה שעברה הביאו אותי לתודעה הרבה יותר מאשר העונות בהרצליה. עכשיו משחק אחד בבית"ר היה שווה הרבה יותר מכל העונות בנתניה והרצליה גם יחד". חודידה מסכים עם הדברים. "אמנם אנשים לא הכירו אותי בליגת-העל, אבל תמיד האמנתי ביכולת שלי, ולמרות שלא בניתי על זה, האמנתי שהקפיצה הגדולה תבוא יום אחד".

אחרי שנים מאחורי הקלעים, בכלל האמנתם שתגיעו לקבוצה כמו בית"ר?
"יש פה המון מזל", משיב חודידה. "לי שיחק המזל, ועכשיו אני צריך להוכיח שיש לי נתונים להצליח. מזל הוא דבר חשוב, אבל בלי יכולת זה לא שווה. צריכה להיות לך הרמה הנדרשת לליגת-העל, ואני בטוח שיש לי אותה". "אני מסכים שמדובר בהמון מזל, וכדורגל הוא מאוד נזיל", ממשיך סולומון. "אני יכול לספר לך שהיו לי כמה הצעות להיות שוער ראשון בליגה לאומית, למשל ברמת-השרון, אבל איך שבית"ר נכנסה לתמונה, החלטתי לבוא הנה. לא חשבתי פעמיים. כמו שחודידה אמר, יש פה המון משקל למזל. פתאום אתה יכול לקבל את ההזדמנות ולבנות את השם שלך. בשבוע אחד הכל משתנה".

איך באמת הגעתם לבית"ר?
"כבר בסוף השנה שעברה ידעתי שלא אשאר בנתניה", מצהיר סולומון, "במהלך הפגרה הסוכן שלי הרים לי טלפון ועיניין אותי לגבי בית"ר. ישר אמרתי שאני רוצה להגיע לשם. בית"ר זו לא קבוצה שאומרים לה לא".

"רק שתבין, לפני חודשיים עוד ישבתי בתאילנד עם חברים. ממש לא ידעתי מה יהיה השנה", מספר חודידה. "נוצרה בעיה כספית גדולה בקריית-אתא. היו חובות גדולים, התקציב קוצץ, והם לא יכלו לעמוד בדרישות שלי. בחופשה חשבתי על העתיד ואיפה אני אשחק, ולא היה לי מושג מה עומד לקרות. יום אחד בן-דוד הרים לי טלפון ואמר לי להגיע לכמה ימי התרשמות בבית"ר. אני מכיר אותו הרבה זמן, והוא המליץ לאוחנה עלי. זהו, מכאן כבר הכל זרם. אמרו לי שאני יוצא למחנה, ומיד עם החזרה ארצה אוחנה הודיע לי שהוא רוצה אותי. תוך חמש דקות סגרנו עניינים".

שניכם נשמעים נלהבים. לקטע הכספי לא היה כאן משקל?
"תאמין לי שגם היום בית"ר היא אחת מארבע הגדולות בכדורגל שלנו", מסביר סולומון, "ואף שחקן לא יסרב לה. זה ממש לא קשור לכסף. אני אומר לך בוודאות שברמת-השרון יכולתי להרוויח יותר. עצם המחשבה על השם בית"ר ושאני יכול להיות שייך לקבוצה משכה אותי מאוד".

"גם אצלי הדברים היו פשוטים", מאשר חודידה. "כמו בכל משא-ומתן, לכל צד יש דרישות משלו. פה שני הצדדים באו זה לקראת זה".
אבל לכולם ברור שגם אם תהיו הכי גדולים, בסוף קורנפיין יחזור לשער ויביאו לכאן בלם זר.

"לקחתי בחשבון שאני מגיע כשוער שני", אומר סולומון. "כרגע אני רוצה להתאמן קשה ולהשתפר. ברור שהשאיפה בסופו של דבר היא לשחק, אבל ידעתי שקורנפיין הוא שם דבר כאן. הוא הקפטן של הקבוצה והוא שוער ברמה, לכן ידעתי שיש סיטואציה שלא אשחק כל השנה. אני, בכל אופן, צריך להיות תמיד מוכן למקרה הצורך".
"אני לא מתעסק במה שהתקשורת אומרת", ממשיך חודידה. "יש מאמן, והוא יודע מה צריך. מההתחלה ידעתי שאני מגיע על תקן מחליף, ככה שאין לי בעיה עם זה. אני אעשה על הצד הטוב ביותר כל מה שאלי יבקש ממני".

בכל זאת, זה לא מתסכל?
תראה, בכלל לא האמנתי שאשחק כל-כך מהר. אני שמח שהוכחתי את עצמי, ורוצה להמשיך להפגין יכולת טובה, אבל מעבר לזה אני לא חושב על זה יותר מדי. בכלל, הקשר שלי עם קורנפיין מצוין. לא סתם אנחנו נראים טוב. התאמנתי עם הרבה שוערים, אבל פרגון כזה לא היה לי אף פעם. יש קבוצות ששני השוערים מסוכסכים ומלכלכים זה על זה, אבל אני יכול להבטיח לך שאצלנו זה לא יקרה. אנחנו אפילו אוהבים זה את זה".

לא בטוח שאוחנה עצמו יודע, אבל הרומן שלו עם חודידה החל די מזמן. עוד כשהמאמן היה בבני-יהודה הוא פגש את קריית-אתא פעמיים במסגרת הגביע, פעם אחת כשהשכונה היתה בליגה הלאומית ופעם בליגת-העל. חוץ מזה, רק בשנה שעברה הגיע חודידה לטדי יחד עם חבריו הצפונים כדי לעשות לאוחנה חיים קשים, וחודידה, אגב, היה מעורב גם בשער שכבשה קבוצתו. בקיצור, שלושה מפגשים בשלוש שנים הם לא מעט, במיוחד שהקבוצות של השניים היו בליגות אחרות לחלוטין. יש מי שיגידו שבסך-הכל מדובר בהגרלה עיוורת, אבל עדיין, תודו, זה די מוזר. "אני בטוח שאוחנה לא זוכר אותי מהמשחקים האלה", מסתייג חודידה, "במיוחד כשמדובר בגביע. אני בנאדם מאמין, אבל לא יודע אם לקשר בין הדברים. אולי זה סתם צירוף מקרים ואולי זה באמת גורל". בהתחשב בשלושת המשחקים של הבלם מול מאמנו כיום, הרי שאוחנה היה צריך לשים עליו עין. בכל שלושת המשחקים התעלה חודידה ובלט, ולא רק בגלל גובהו. "גם בשכונה וגם נגד בית"ר היו לי משחקים טובים", הוא נזכר, "אבל זו לא חוכמה, כי רוב הזמן התגוננו, ככה שטבעי שאבלוט".

לא התרגשת לחצות את הקווים ולהיבחן אצלו?
ברור שזה משהו גדול, אבל לא התרגשתי. בסך-הכל באתי להתאמן, ולא חשבתי על זה בצורה כזאת. מי שמכיר אותי יודע שאני בנאדם עם קור רוח. לקחתי הכל בפרופורציות. הייתי מאוד דרוך ומאוד בטוח בעצמי. בכלל, לכל אורך האימונים הרגשתי טוב. אמנם אין לי ניסיון ברמות האלה, אבל בקריית-אתא התאמנו המון מול מכבי והפועל חיפה, ככה שידעתי מה אני שווה.

לעומת חודידה, סולומון לא היה צריך לעבור מבחנים כלשהם. בכל זאת, יש לו רזומה לא קטן, מה גם שמדובר בממלא-מקום לקורנפיין, ולא בבורג מרכזי בקבוצה. אם אוחנה הקדיש לעמדת הבלם הקדמי מאמצים רבים והרבה מועמדים שהגיעו להילחם על הזכות למלא אותה נופו, הרי שעל סולומון הלחץ היה קטן יותר. למרות זאת, נסיונו המר של המאמן, עוד מימי השכונה הלא כל-כך עליזים, לימד אותו משהו על חשיבות השוער המחליף (אוחנה ירד ליגה הרבה משום שלא היה לו שוער שני ברמה גבוהה), וגרם לו ללכת על סולומון, שנפלט מנתניה. אוחנה כבר הכיר את היכולות של השוער, ואחרי שאבי פרץ עשה את הדרך לעיר היהלומים, אוחנה לקח יהלום אחר בתמורה. דווקא כשהיה נדמה שסולומון הולך לתקוע יתד כשוער ראשון בליגת-העל במדי נתניה, הגיע הרומן שלו עם עטר לקצו. זו לא הפעם הראשונה שדווקא אחרי שהוא מצליח להפגין יכולת גבוהה בין הקורות, הוא מוצא את עצמו שוב על הספסל או בכלל מחפש קבוצות אחרות. אם בעבר הוא חשב שהסיבות לכך מקצועיות, הפעם הוא בטוח בהפך הגמור. "לא שיחקתי, ואני בטוח שזה לא בגלל סיבות מקצועיות", הוא יורה. "בשיחה שהיתה לי עם אנשים בהנהלת נתניה הם הודו בפני שעשו טעות גדולה כשלא התעקשו מול גילי לנדאו לגבי".

אתה אומר שיש ללנדאו משהו אישי נגדך?
אני לא אומר את זה, אבל בעונה הראשונה איתו שיחקתי רק משחק אחד עד המחזור ה-25, ואז מרטין פשקו נפצע וקיבלתי את הבמה עד סוף הליגה. מתוך שבעה משחקים ניצחנו חמישה וסיימנו שניים בתיקו. תבין שבחמישה משחקים בכלל לא ספגתי. בקיץ קיבלתי הצעות, אבל גילי אמר לי, "תישאר כאן. אני מבטיח לך שתקבל צ'אנס ותהיה תחרות הוגנת". במקום זה מצאתי את עצמי מתאמן ורואה איך מביאים לכאן כל מיני שוערים אופציונליים עד שחתמו עם ניקולס טאובר. חשבתי והגעתי למסקנה שאם גילי מביא שחקן שלו, ועוד זר, הוא ייתן לו את כל הקרדיט, והמלחמה שלי אבודה מראש. מטבעי אני אחד שלא מתלונן או בוכה, והמשכתי לעבוד קשה עד שעטר נתן לי את אפודת השוער הראשון שוב.

בסוף גם הוא הוריד אותך לספסל.
האמת היא שלא דיברתי איתו על זה, ואני לא יודע מה היתה הסיבה. אבל אף אחד לא ישבור אותי. כולם ראו שנתתי משחקים טובים, אבל אין מה לעשות, ראובן החליט שככה יהיה, ואני כיבדתי את החלטתו. ברור שזה לא נעים, אבל סתמתי את הפה. באמת הרגשתי לא טוב, ובסוף השנה ידעתי שאני לא נשאר שם. ראובן המשיך, ככה שעשיתי אחד ועוד אחד. הוא הוריד אותי לספסל, וזה היה מעין הצהרת כוונות. חוץ מזה שירדנו ליגה והאווירה כבר לא היתה טובה, אז רציתי שינוי. היום אני כאן.

מאז שריקת הסיום של אלון יפת בשבת שעברה, כולם רק מפרגנים לזוג הנשיאותי של בית-וגן. את החוויה מול הירוקים הם היו רוצים לזכור להרבה זמן, אבל כבר ביום ראשון מחכה לשניים מבחן גדול לעיני הקהל הירושלמי. "זה כיף, אין בנאדם שלא אוהב שמפרגנים לו", אומר סולומון, "אבל הפסטיבלים נגמרו, וכבר ביום ראשון יש לנו את הפועל תל-אביב". באופן לא מפתיע, גם חודידה ממשיך באותו קו. "חלק מהכדורגל זה התקשורת", הוא מסביר. "צריך לדעת להתמודד איתה גם כשטוב וגם כשרע. נכון שעושים סביבנו פסטיבלים וחגיגות, אבל כבר מזמן שאנחנו על הקרקע. אני לא חושב שזה יפגע בנו".

עוד לפני יום ראשון, אולי בכל זאת מלה על הלחץ בבכורה?
"שיחקתי נגד חיפה לא פעם ולא פעמיים", מציין סולומון. "ברור שבמחזור ראשון מול אצטדיון מלא זה מאוד קשה, אבל אתה מתרכז רק במשחק, וזה עובר מאוד מהר. רק שתבין, מהאדום של קורנפיין ועד שריקת הסיום לא היה לי בכלל זמן לחשוב. בסך-הכל אני שמח שנכנסתי טוב למשחק. זה חשוב מאוד לשוער שהכדור הראשון יהיה מוצלח מבחינתו. אין ספק שעצירת העונשין הכניסה אותי מהר מאוד לעניינים. אוי ואבוי אם הייתי מקבל גול מהמצב הזה. אתה יודע מה, גם הכדור השני והשלישי חשובים. אין דבר כזה כדור לא חשוב".

חודידה, שזו לו הופעה ראשונה בליגת-העל, נשמע דווקא די בטוח. "לפני כל משחק יש פרפרים", הוא אומר, "ובטח שמול חיפה, כשהאצטדיון מלא ויש שידור ישיר בטלוויזיה. אבל באמת שלא חששתי. יש אמנם דריכות מהרגע הראשון, אבל מהר מאוד אתה נכנס לפוקוס מוחלט. מי שחושש, מוטב שיחפש מקצוע אחר. הלחץ זה חלק מהמקצוע, ומי שלא מפנים את זה, תהיה לו בעיה גדולה לתפקד".

איך היתה האווירה?
"לא ידעתי עד כמה האוהדים שלנו אדירים", אומר חודידה בהתרגשות. "אי-אפשר להסביר כמה אהבה הם נותנים לך וכמה תרומה יש להם". גם סולומון מתלהב כשהוא מדבר על הקהל. "תמיד ידעתי שהקהל של בית"ר הוא גדול, תומך ורעשן, אבל היום, כשאני בקבוצה, אני יכול להכריז שלמרות מה שחשבתי, עדיין הייתי רחוק מאוד מהמציאות. אין דבר כזה בכדורגל. בלי שום ספק, זה הקהל הכי טוב בארץ. בוא נגיד שהגשמתי חלום להיות שייך לקבוצה עם קהל כזה".

יום ראשון, הפועל תל-אביב בטדי. יהיה חם?
"בטוח", זורק סולומון. "תן לי לעבור את המשחק הזה בשלום, ואחר-כך אלוהים גדול". חודידה נשמע עוד יותר בטוח בעצמו ובקבוצה. "אנחנו לא פוחדים יותר מאף אחד", הוא מסביר. "אנחנו מאוד מאמינים בעצמנו, וכל שחקן עולה במטרה לנצח. אני מודע לקיצוניות שבספורט. הכל נזיל. היום אתה למעלה, וכשלא ילך, לא יפרגנו. אני מאמין שהשנה, בלי קשר ליום ראשון, יהיו הרבה סיבות לפרגן".

אם כבר מדברים על העונה, מה צפוי לאוהדים?
"יש לנו קבוצה טובה וחזקה", מפציץ סולומון, "גם מבחינה חברתית זה מדהים איך כולם מגובשים. זה מזכיר לי את נתניה מלפני שנתיים. אתה זוכר לאן הגענו? סיימנו מקום רביעי. אי-אפשר לדעת אם זה סימן כלשהו, אבל אני מאמין שאפשר להגיע אפילו גבוה יותר. חוץ מזה, הבנתי שאם יש כאן תוצאות טובות, כולם בעיר נכנסים לטירוף. אם זה יקרה והקהל יהיה בשיגעון, נדבר חזק למעלה".

חודידה קצת יותר זהיר. "הציפיות שלי הן שנילחם על כל משחק לפחות כמו נגד חיפה. אם זה יקרה, התוצאות יבואו, כי יש לנו קבוצה טובה. אי-אפשר עדיין לצאת בהכרזה שאנחנו הולכים לפרק את הליגה, אבל אני מבטיח שבכל משחק יראו בית"ר לוחמת. בקיצור, לכל משחק נעלה במטרה לנצח".