יומן אתונה: לא יורד לפרטר

הפרצוף של ג'וצה נראה רוב הזמן כמו של בנאדם סובל. היהודי הסובל. למרות שעדיין קצת קשה לו עם העברית, אין בעיה להוציא ממנו חיוך, אבל גם החיוך סובל. לא סקסי המקצוע של ג'וצה. כל מיני גורילות, שלא התגלחו ולא התקלחו שבוע, נצמדות אליך כל הקריירה. הם ואתה מסריחים ודוקרנים, מותשים מענף הקרב הקשה והסיזיפי ביותר. והנה אתה שוב יורד לפרטר וקובני גדול מימדים נצמד אליך בפעם המי יודע כמה.

ברחוב לא ממש מזהים את גוצ'ה. אחרי שזכה באליפות העולם התחילו לעשות קצת כבוד. מרחוק קראו לו ביז'ו וצחקו, אבל נתנו כבוד. הראש בלטה מהבדיחות הביא לנו לטיפה לאגו כשהעיף יריבים מכל העולם. אחרי זה חזר ג'וצה לקיוסק שלו. עם הבזוקות והקונזרבים שנמכרים בהקפה. והיה גם איזה סיפור עם המשטרה, אחרי שמישהו פגע לגוצ'ה בכבוד, ועם זה, כאמור, לא מתעסקים. גוצ'ה, אגב, הוא איש שומר מסורת. אומר בכל משפט שני בעזרת השם ומניח תפילין מדי בוקר. ולמרות שרובכם ראיתם תפילין מקרוב מקסימום בבר מצווה או אצל ההוא בפינה בימי שישי, בטח עבר לכם בראש 'אלה יהודים אמיתיים אלה, לא כמו כל הרוסים האלה שעוד שנה לא יהיו כאן'. כאלה אנחנו.

האוהדים של גוצ'ה בהיכל אנו לוסיה, כאילו נלקחו מהסופרנוס. לבושים בשחור צמוד, עם גופות מנופחים, הם מוציאים את הגרון עבור אליל המשפחה. הנשים נשארו בבית ובמקומם הגיעו דגלי ישראל. הם מתים לשיר כאן את התקווה, כי הם יודעים שיש מצב שאף אחד אחר לא יעשה את זה בשבילם. ג'וצה מסתכל עליהם ועושה הכל בשביל לשמח את ליבם. הוא הוריד איזה 12 קילו בחודש האחרון. שניים ביומיים האחרונים. רגע לפני הקרבות הוא בסאטלה מהיחלשות הגוף, סאטלה טבעית כזאת.

ואז מגיעים לקרבות. הוא מנצח את הראשון ומפסיד את השני. העיתונאים ביציע לא לגמרי שולטים בחוקים. היא יוונית-רומית ההיאבקות, לא ספורט שלנו. זה לא אסתטי כמו ג'ודו וזה אף פעם לא הביא מדליה אולימפית לישראל. היוונים, לעומת זאת, קנו כבר את כל הכרטיסים, כי בכל זאת מדובר באחד הענפים העתיקים ביותר שידעה האנושות, והשם מעיד כמובן על המקור.

ג'וצה מול מישין, אלוף אירופה הרוסי. הוא כבר רואה את הסוף. בדקה האחרונה הוא מוותר על הפרטר כי הוא יודע שעל הרצפה אין לו סיכוי מול הרוסי הזריז. לפני שמונה שנים אולי היה יורד ומסתער על האתגר. היום הגוף כבר עייף, המוח עסוק גם בדברים אחרים והלב עוד חוגג זכייה באליפות עולם. את התואר הזה אף אחד לא ייקח ממנו. אף פעם.

מהזירה ג'וצה יורד מאוכזב. עיתונאי צעיר שואל אותו אם עכשיו הוא יעזוב את הארץ. הלוחם הוותיק מרעים בקולו: "אותי לא שואלים שאלות כאלה".

אם יהיה לנו מזל, גוצ'ה ייאמן את הדור הבא של משפחת הלוחמים, וישריש את מורשת הווינריות הלאה. בבוקר הזה נפרדנו מספורטאי ענק. בערב כבר נשארנו עם ג'ובאני רוסו.