רטוב - וחם

כצפוי, בחלק הראשון של המשחקים, היתה הבריכה המקום הכי חם באתונה. 8 ימים של דרמות אין סוף, התרגשות שלא זכורה לי שנים רבות בענף, קרבות אדירים גם במשחים לא צפויים, 8 שיאי עולם, אין ספור שיאים אולימפיים ומייקל פלפס אחד. איזה תענוג. ייקח הרבה זמן להירגע מהגלים בבריכה, ובאולימפיאדה הבאה נקווה שתהיה לנו בה גם קצת יותר נוכחות ישראלית. קצת קשה לסכם כל כך הרבה מאורעות ותופעות, אבל ננסה.

נתחיל, כראוי, עם ה-כוכב של הבריכה.

מייקל פלפס. צריך להוסיף? כמות המילים שנשפכו עליו בתקשורת העולמית עשתה רק טוב לענף. מי לא מכיר את השם הזה היום? כמה ניתחו ודיברו על ניסיונו להשוות את שיא 7 הזהב של מארק שפיץ. הפנומן האמריקאי קפץ למים באתונה ועשה בדיוק את מה שציפו ממנו - לנצח. הדבר הפך לאבסורד, כשכאשר פלפס מנצח לא בקלות, כאשר יש לו קרב, יש מין אכזבה מתוצאתו. כאילו דין ניצחון אולימפי כדין ניצחון בתחרות הליגה בבריכת מכון וינגייט. בסופו של יום, פלפס זכה במספר המדליות הרבה ביותר אי פעם, 8, מתוכן 6 זהב ו-2 ארד. רוב העוסקים בענף, כולל כותב שורות אלו, לא האמינו שהוא באמת יצליח להשיג 7 מדליות זהב. אפילו 6 נשמע קצת דחוק. זה היה קוריוז תקשורתי חביב ומועיל. מה שמדהים באמת – הוא היה משיג גם את השביעית אילולא פתיחה זוועתית של איאן קרוקר ב-4X100 חופשי, שעלתה להם בזהב. כוכב.

השחיינית מזימבבואה, קירסטי קובנטרי, היא ללא ספק השם המפתיע שכוכבו זרח בבריכה, עם 3 מדליות אישיות, אחת מכל סוג. קובנטרי, שמתאמנת במהלך השנה באוניברסיטת אובורן בארה"ב, מייצגת מדינה ללא כל מסורת שחייה ולא היוותה הימור למדליות, בטח שלא לזהב. כוכבת חדשה נוספת היא לורה מנדו, הצרפתיה בת ה- 18, שכמו קובנטרי גרפה שלוש מדליות, אחת מכל צבע, והציגה את הרב גוניות שלה עם מדליות ב-100 גב וב-800 חופשי, משחים שונים בתכלית.

בגברים, היה זה ההונגרי דניאל גיורטה בן ה-15, צעיר המשתתפים בתחרויות השחייה, שגילח 3 שניות משיאו האישי ב-200 חזה, רחוק רק בשנייה משיא העולם, בדרך למדליית כסף מפתיעה וניצחון על שיאן העולם במקצה זה. הכוכב החדש והלא מוכר שוחה בסגנון ייחודי, ומתבסס על עבודת רגליים חזקה וסיומת מדהימה, שהשאירה אותי פעור פה כמו גם את השחיינים על פניהם חלף בדרך. לקראת בייג'ינג 2008 כבר אפשר לרשום - מדלית זהב להונגרי ב-200 חזה.

אלכסנדר פופוב הגדול, השחיין והאגדה, ודאי היה משנה בדיעבד את שחייתו, ולא שומר כוחות במוקדמות ה-50 וחצי גמר ה-100 חופשי, בהם לא העפיל לגמר. פופוב נוהג להשתמש בטקטיקה דומה בתחרויות רבות, כאשר רק לפני 3 חודשים ניצח את אליפות אירופה ממסלול 8, אליו עלה כאחרון מחצי הגמר. אז זה עבד, באתונה זה מנע ממנו לזכות במדליה גם באולימפיאדה הרביעית שלו. ועם זאת, האכזבה הגדולה לא גורעת מאום מגדולתו ותהילתו של פופוב, שייזכר כאחד השחיינים הבולטים בהיסטוריה.

איך אפשר בלי. רבות דובר על אי פסילתו של מנצח ה-100 חזה, שביצע בעיטת פרפר לא חוקית בסיבוב ולא נפסל. רבות עוד יותר דובר על שתי פסילות שבוטלו לאחר שהוגש ערעור, דבר שמעולם לא קרה בתחרויות שחייה בסדר גודל כזה. הפסילה של אלוף ה-200 גב, ארון פירסול (שבאמת ביצע תנועה אסורה כפי שהוכיחו ההילוכים החוזרים) הייתה דרמטית במיוחד וביטולה היה בפירוש צעד חסר תקדים. הדיונים יימשכו, מן הסתם, בוועדות מקצועיות שונות בשנים הקרובות. הערת אגב: יו"ר ועדת הערעורים בתחרות היה אמריקאי, שמיהר לקבל את ערעור הנבחרת האמריקאית והגדיל לעשות כשהרחיק את השופט הרוסי שפסל את פירסול משיפוט בתחרויות נוספות.

ההפתעה:
שליחי דרום אפריקה. פתחו את התחרות עם הפתעת התחרות, זהב ושיא עולם ב-4 כפול 100 חופשי. שמחה אדירה, סיפור נפלא, ומכה ראשונה לאמריקאים. בהמשך - מדליות כסף וארד לרולנד שומאן במקצים היוקרתיים 100 ו-50 חופשי, כאשר עוד מספר שחיינים עולים לגמרים וחצאי גמר ומשלימים הופעה מוצלחת לדרום אפריקאים. נבחרת יפן, אף על פי שאיננה הפתעה גמורה, היוותה כוח שאין להתעלם ממנו, עם שמונה מדליות והופעות רבות בגמרים. היפנים מראים בעשור האחרון התקדמות והתחרות האחרונה הוכיחה שזאת רק ההתחלה.

האכזבה:
נבחרת רוסיה, שסיימה תחרות מביכה מעט בסטנדרטים אליהם היא רגילה. לסיים את התחרות עם מדליה אחת בלבד (כסף ב-200 גב נשים) זה ללא ספק כשלון אדיר לשחייה הרוסית, שרואה את מדינות ברית המועצות לשעבר קוטפות שלל מדליות בעוד נציגיה נאבקים על עלייה לגמרים.

4X200 חופשי. המשחה שסיפק הכל - דרמה נפלאה, מאבק ענקים וניצחון של האנדרדוג. הפייבוריטים הברורים לניצחון היו האוסטרלים, מצוידים באיאן ת'ורפ וגרנט האקט ועם רקורד של שליטה בשמחה בשנים האחרונות. כל זה לא הצליח להרשים את פלפס ושות', שפתחו פער משמעותי לקראת השחיין המסיים רק כדי לראות את תור'פ מוחק את ההפרש תוך 30 מטרים כאילו שחה נגד שחיין מתחיל. סיבוב אחרון והאמריקאי ראש בראש עם הטורפדו, רק שה"שחיין המתחיל", קליט קלר הענק, מתגלה כפייטר אדיר ושחיין עם לב, ביצים, נשמה, ושאר האיברים הדרושים כדי לשים את היד על הקיר עשירית השנייה לפני ת'ורפ. להקליט ולשמור.

אין זה דבר חריג לראות שחייני עילית לא שורפים את עצמם במשחים המוקדמים על מנת להגיע רעננים יותר לגמר, אבל באולימפיאדה האחרונה היו מקרים רבים מדי של שחייני צמרת שהלכו על שמירת כוח והפסידו את ההימור בגדול. דוגמאות ספורות: פיטר ואן דן אוגנבנד מסיים במקום 17 ב-50 חופשי ומחוץ לחצי הגמר יחד עם פופוב, הפייבוריט למדליה. האם פופוב לא היה בכושר מספק על מנת להעפיל לחצי הגמר? כמובן שלא. במשחה בו מאיות מפרידות בין הצלחה לכישלון הייתה זו טעות מצידו לשחות לא ב-100 אחוז מאמץ. גם ב-100 חופשי סיים תשיעי ומחוץ לגמר. במוקדמות ה-100 חופשי, צמד האמריקאים קרוקר (שיאן העולם בבריכות קצרות) ולזאק (בעל תוצאת השנה) מסיימים מחוץ לחצי הגמר, עם זמן חלש וללא נציגות אמריקאית בגמר לראשונה בהיסטוריה.

ב-4X100 מעורב, נבחרת אוסטרליה לא שוחה בהרכב החזק ביותר שלה במוקדמות ומסיימת תשיעית ומחוץ לגמר. רבים זוכרים כיצד באולימפיאדת אטלנטה סיימה הפייבוריטית דאז, פרנציסקה ואן אלמסיק, תשיעית במוקדמות. למזלה הרב, גרמניה נוספת סיימה שמינית, ו-"ויתרה" (כשהיא ממררת בבכי) על מקומה בגמר לטובת הכוכבת. ההמשך ברור - ואן אלמסיק לקחה את הזהב. בימים בהם הפערים בין השחיינים מצטמצמים והפתעות באות כל יום, צריכים גם הכוכבים להתאמץ יותר בכדי לעלות לשלב הבא ואולי ההימור המסוכן הזה לא משתלם כשעל כף המאזניים מונחות 4 שנים של עבודה קשה.

הקטע המרגש בתחרות, לפחות מבחינתי, היה ביום הראשון של התחרויות, במשחה ה-400 חופשי. לא כל יום זוכים לראות את שיאן העולם והפייבוריט המוחלט לניצחון, איאן ת'ורפ, מנצח בהפרש זעום ופורץ בדמעות אושר, הקלה, התרגשות, תקראו לזה איך שאתם רוצים. רק אז מבינים את גודל הלחץ בו שרוי מי שמדינה שלמה (ומטורפת שחייה) מצפה ממנו לזהב לאחר הפיאסקו שנוצר בעקבות פסילתו במבחנים האוסטרליים והחזרתו למשחה זה בהתערבות ראש ממשלת אוסטרליה. אני בטוח שזה המשחה אותו יזכור ת'ורפ יותר מכולם ברבות השנים, משחה אותו הקדיש לשחיין שוויתר על מקומו, קרייג סטיבנס, ולאומה האוסטרלית כולה.

השחיין עם הנתונים הבלתי אנושיים האלה הוכיח כמה גם הוא אנושי, וכמה הספורט הוא הדרמה טובה ביותר בעולם.


* דב מלניק, שחיין הפועל ירושלים ונבחרת ישראל, הוא אלוף ישראל ב-100 ו-200 מ' חזה ושיאן ישראל ב-100 מ' חזה בבריכות קצרות.