צניעות של תלמיד נבוך

ישנם סיפורי ספורט נפלאים. מת'יו פינסנט הבריטי לא הצליח אפילו להרים את ראשו במהלך טקס הניצחון על רציף אגם החתירה, לאחר הניצחון על קנדה בסירות הרביעייה. ניצחון בשבע מאיות השנייה לאחר ששתי הנבחרות היו דבוקות זו לזו ב-500 המטרים האחרונים. נדיר שספורטאי צריך אליפות אולימפית רביעית בכדי לקנות את שמו. פינסנט היה שלוש פעמים חבר בצוותי החותרים של סטיבן רדגרייב, הספורטאי (בין הגברים) היחיד שזכה בזהב בחמש אולימפיאדות רצופות.

ויש דרמות שהן אולימפיות באמת. כלומר, סיפורים מיתולוגיים פשוטים מאוד על ערכים אוניוורסליים וספורט. כמה דקות לסיום הריצה ל-10,000 מטר, הפסיק קנניסה בקלה, המנצח המיועד, לרוץ. הוא עבר כמעט להליכה והביט לאחור. הוא חיפש את היילה גבריסילאסי. היה שם הביטחון המוחלט של אתלט בכוחו ובנבחרתו. אתלט שיודע, כי בקילומטר האחרון אתיופיה תפתח על כל העולם פער באורך מגרש כדורגל. אבל היתה שם בעיקר הצניעות העצומה של תלמיד, שנבוך להגיע להישגו הגדול ביותר ללא המנטור שלו. אולי גם האמונה הנאיווית של המעריץ, כי הגיבור הספורטיווי שלו יתגבר על פציעה בלתי אפשרית ואיכשהו יחזור לתחרות בה שלט במשך דור. קנניסה בקלה סירב להאמין כי כך מסתיימת קריירת המסלול האולימפית של היילה גבריסילאסי. אולי קצת כמו אלן מימון, ב-1956 ברחובות מלבורן, כשרץ לצדו של אמיל זאטופק. הגבריסילאסי של ימיו. מימון, אלג'יראי-צרפתי, היה חברו הטוב של הרץ הצ'כי וסיים במקום השני אחריו ארבע פעמים במשחקים האולימפיים ואליפויות אירופה. זאטופק היה מאוד פצוע ומעט מבוגר, ובקילומטר ה-25 החלו מספר רצים לברוח. מימון לא הצטרף. הוא חשב שהם טועים והמדליות ייפלו כתמיד בסביבתו של זאטופק. זאטופק תיקן אותו: "אני כבר לא מסוגל, אלן. רוץ, תנצח, אני לטובתך". מימון המנצח חיכה לזאטופק על קו הסיום.

את הסיפור הזה שמע כותב שורות אלו מפי זאטופק עצמו. באותה שיחה, כשהתבקש להשוות בין פאבו נורמי, הוא עצמו, רון קלארק ולאסה וירן, זאטופק (שנפטר מאז) אמר שרץ ה-10,000 מטרים הטוב בהיסטוריה הוא היילה גבריסילאסי.

קנניסה בקלה רץ את 1,500 המטרים האחרונים ב-3:45 דקות לערך. בתנאים השוררים באתונה יכול להיות שתוצאה כזאת תעלה מישהו לגמר ה-1,500. סילשי סיהיין הביא לאתיופיה מדליית כסף. אפשר להאמין כי דווקא גבריסילאסי מצא נקודת אור במדליה שאבדה לנבחרת החלומות הזאת.

זאת היתה המדליה האולימפית הראשונה בהיסטוריה של אריתריאה. שכנתה של אתיופיה, שסכסוך גבולות עקוב מדם בין המדינות גבה מאות אלפי קורבנות של קרבות ורעב. היילה גבריסילאסי תורם זמן וכספים גדולים לתכניות הומניטריות. אבל פוליטיקה הוא לא מדבר. עם זאת, בתחרויות בינ"ל גדולות הוא תמיד הראה בצורה מופגנת ומול המצלמות, את חברותו ואהדתו לרצים מאריתריאה. זאת היתה המחאה השקטה שלו.