"בא לנו לבכות", מסכמים גל וקליגר ומהרהרים בעתיד

אודי גל וגידי קליגר, בני ה-24, עובדים ביחד יותר מעשר שנים. המפרשית מדגם 470 היא הבית שלהם. מסביב היבשה משתנה, אנשים באים והולכים, אבל הם שם באותה הסירה. כשהגיעו לאתונה אף אחד לא ציפה מהם למדליה. אמרו שזה אפשרי, אבל הוסיפו שלא יתאכזבו גם ממקום שבע. אודי וגידי לא רצו לשמוע את זה. הם באו לכאן כדי לקחת מדליה. זה לא קרה. אתמול כשנפגשנו עם השניים ביום החופש שלהם, קשה היה שלא לזהות את הלילה ללא שינה שעבר עליהם.

"לא ישנו דקה. גידי לא מדבר על דברים כאלה, אבל בא לנו לבכות. כל הלילה אני משחזר מהלכים בראש" אומר אודי בקול שקט.

במבט לאחור, מה לא הלך שם?

גידי: זהו, ששום דבר טקטי לא לא הלך. היו חסרים לנו דברים קטנים. נפלנו לבורות שהכנו לעצמנו"

אודי: זה הכל נסיון שחסר לנו. אליפות אירופה, אליפות עולם, הכל טוב ויפה. פה ידענו שהסיפור יהיה אחר ולא האמנו עד כמה זה יהיה ככה.

מה זאת אומרת, התקשורת וכאלה?

גידי: גם אבל לא רק.

אודי: לתקשורת יש חלק, אבל עזוב אותנו מתירוצים. אנחנו לא כאלה, אין לי בעיה להודות שנכשלנו.

טוב לפחות אתם לא מאשימים אותנו, התקשורת

אודי: מה יש להאשים אתכם. אתם כאן וזה מלחיץ ומספרים שקוטלים אותנו. אני יכול לתת לך תירוצים מפה ועד פתח תקווה. ותאמין לי שיש לנו כמה וכמה, אבל זה לא העניין. ספורטאי אמיתי אומר לעצמו נכשלתי ואשתפר בפעם הבאה.

תהיה בכלל פעם הבאה?

גידי: זו שאלה שאני אישית מסרב לחשוב עליה בזמן הקרוב.

אודי: גידי הוא דיפלומט. זה הכל עניין של כסף.

עוד פעם כסף?

גידי: זה שיקול שצריכים לקחת בחשבון. זה משהו שבחלט משפיע על ההחלטה שלנו אם להמשיך או לעצור.

אודי: אין לי סודות מעם ישראל, הנה המספרים: אנחנו מרוויחים 5,000 שקל מהוועד האולימפי ועוד סכום דומה ממילגה בנ"ל שסידר לנו אלכס גלעדי. על פחות מזה אנחנו לא נוכל להמשיך להתקיים. אנחנו לא עושים שום דבר חוץ מספורט והאימון שלנו לוקח לנו את כל היום".


יגידו שלא עשיתם כלום באולימפיאדה, אז מה פתאם אתם בוכים

אודי: אנשים צודקים. נכשלנו ובענק. אז? אין בעיה אנחנו יכולים לפרוש מחר וללכת ללמוד ולנסות לעשות משהו עם החיים שלנו חוץ משייט. אנחנו נצטער על זה, בטוח. אבל גם אחרים"

במילים אחרות אתם מבקשים עוד צ'אנס

גידי: מה זה מבקשים. אני באמצע התואר שלי בהיסטוריה ותואר ראשון זה משהו שאני רוצה מזמן.אולי אין הרבה דברים לעשות עם תואר בהיסטוריה, אבל זו התחלה. אם נראה שהמצב הפיננסי לא מסתדר, בהחלט יעלו מחשבות על פרישה משייט."

אודי: תראה את אריק, גל, אלכס וגוצ'ה. אלו ספורטאים שמצליחים הרבה בזכות העובדה שהם קצת מנותקים מהוועד האולימפי וסידרו לעצמם את הקריירה וככה הצליחו. אולי אם אנחנו נחליט לשנות את הדרך שבחרנו בה, אולי נצליח להגיע לעוד אולימיפאדה ולזכות במדליה".

אז עכשיו הדרך לא נכונה?

גידי: אני אתן לך דוגמא. האמריקאים המובילים בתחרות (נכון לכתיבת שורות אלו, ע.ר) הם בני 48. הם בכלל מהנדסים שבאים לשוט בשביל הסבבה ולוקחים ככה מדליה אולימפיאדה שניה ברציפות. אני מתחיל לחשוב שהגישה שלנו לא נכונה"

אודי: גידי הסביר את זה מצויין. אנחנו לחוצים, מתאמנים באים למלחמה והאמריקאי אומר לנו כל השנה אני בא לאתונה לקחת זהב. הוא מסתובב פה מחייך לעצמו, מחליק כיפים עם כולם, ונראה הכי רגוע בעולם. בסוף הוא באמת מביא מדליה. אולי זאת באמת הגישה".


גידי ואודי יחזרו לארץ ביום שני בבוקר ויקחו הפסקה ארוכה. בסוף השנה הבאה יש אליפות עולם גורלית בסן פרנסיסקו על המים. הם יודעים שתוצאה לא טובה שם, תפגע בהם פיננסית. עד אז הם מאמינים עוד יעזרו להם, לאחר מכן עם תוצאה גרועה, יבעטו בהם. יש להם כמעט שנה להסיק מסקנות על מה לא דפק במבחן הגדול ביותר שלהם עד עכשיו. ההרגשה בבטן עמוק, אומרת שבביג'ין ניפגש איתם שוב כשהם בני 29 ובשיא כושרם.