פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        ואמא שלו לא האמינה שהוא יעשה משהו בחיים

        סיגלית זאבי ישבה, כמו כולנו, מול הטלויזיה ובכתה מאושר כשראתה את אריק שלה חוגג. גם בפרדס כץ, שכונת הולדתו של זאבי, התושבים חשים גאווה

        בסופו של יום רווי נחת שהסב לה בנה, כשהמתח הגדול התחלף סוף סוף ברגעי אושר עילאי, נזכרה סיגלית זאבי שבתוך תוכה לא האמינה ש"אי פעם אריק יעשה משהו בחיים". לא אחת, סיפרה בצחוק גדול, הביא אותה אריק הילד לאפיסת כוחות: "הוא פשוט לא היה נח לרגע. הסתובב והשתולל בבית ובחוץ, מהבוקר ועד שהלך לישון בלילה. הייתי מותשת ובאיזשהו שלב אפילו הלכתי לטיפת חלב ושאלתי אותם: 'תגידו, מה עושים עם ילד כזה?'" השינוי, אומרת האם הגאה, בא עם הצטרפותו של אריק לקורס הג'ודו במתנ"ס פרדס כץ, שכונת מגוריהם. שם, במתנ"ס שמול הבית, החל זאבי את המסלול הארוך בדרך למדליה באתונה 2004.

        סיגלית זאבי בורחת מתקשורת כמו מאש. זו הסיבה שאתמול משעות הבוקר ניתקה את קו הטלפון בבית והלכה לבית חברתה הטובה, חנה חסון, שמתגוררת בסמוך לה. בניגוד ליתר בני המשפחה, היא נשארה בפרדס כץ.

        פעם ראתה את אריק מתמודד בתחרות, כשיריבו אוחז בצווארו. המחזה היה בלתי נסבל בעבורה ומאז היא החליטה לא לראותו עוד מתמודד, ולכן לא נסעה לאתונה. אתמול פתחה את הבוקר בארוחה בבית קפה. כששבה בצהריים, התבשרה כי אריק נוצח בידי הקוריאני וחשבה שהכל אבוד. היא החליטה לחרוג ממנהגה ולצפות בשלבים הבאים, עד למדליה.

        סיגלית זאבי היא אשה מצחיקה. במבטא צרפתי, שנותר מאז עלתה ממרוקו בגיל 24, היא מגלה בקיאות מרשימה ברזי הג'ודו והמשלחת האולימפית הישראלית בכלל. למרות מדליית הארד, מקננת אצלה תחושת החמצה. "הבלארוסי הזה שזכה בזהב - אני בטוחה שאריק כבר ניצח אותו לא פעם ולא פעמיים", אומרת האם. אם היה הדבר תלוי בה, היתה היא עצמה מפילה באיפון את הקוריאני.

        הראל מויאל, הכוכב הנולד החדש, השקיע שלושה חודשים מחייו לטובת הזכייה בתואר הטלביזיוני. אריק זאבי התכונן ארבע שנים לרגע שבו יתייצב על דוכן הזוכים באולימיפיאדה. ובכל זאת, פרדס כץ, מתברר, היא לא מעלה אדומים: האלפים לא יצאו אתמול לרחובות לחגוג את הזכייה ההיסטורית במדליה. "אנחנו מחכים שהוא יחזור. חוץ מהאמא, הרי כל המשפחה שלו שם. אם אין חתן, אז אין חגיגה", הסביר אליהו דרעי, תושב השכונה. את המשחק לא ראה בטלוויזיה, אבל שמע את קריאות השמחה ברחוב. "אין הרבה כמוהו בפרדס כץ, שיכולים להרים ככה את המוראל", אמר על זאבי.

        משה יצחק, בן 20, מספר כי יום התחרויות של זאבי ריתק רבים מתושבי השכונה למסכים. הוא עצמו מתגורר בבניין הסמוך ולקח יום חופש מעבודתו כשליח. "אפילו החרדים בשכונה התקבצו ליד מסכי הטלוויזיה בקיוסקים כשהתחילו הקרבות. תמיד ידענו שייצא מאריק משהו ושיום אחד הוא יהיה בעיתונים. כל מי שמכיר אותו, ידע שהוא יגיע רחוק", אמר יצחק. במתנ"ס של פרדס כץ עוסקים בימים אלה בחלוקת אוכל למשפחות נזקקות. יוסי דרור, יו"ר פעילי המתנ"ס, מבטיח שהחגיגות כבר בדרך. זאבי, לדבריו, הוא "נקודת אור בשביל השכונה זו".

        רגע לפני שהיא הולכת לישון סיכמה האם את אירועי היום. "אני לא עשיתי הרבה בחיים שלי, אבל פיתחתי לילדים שלי שאיפות. ואם הבן שלי אלוף, אז גם אני אלופה", אמרה.

        התלבטות במשלחת מתי להורות לזאבי לחזור (עדי רובינשטיין)

        אריק חגג הלילה את זכייתו עם חברתו לי, עם אביו וויליאם, שהגיע בסופו של דבר לאתונה, עם אחיו ועם מקורבים נוספים (שלא לדבר על צוותי טלוויזיה ש"עשו לו את המוות" בימים האחרונים), בארוחת ערב במסעדה בגליפאדה. היום יוחלט אם זאבי יחזור לארץ ביום ראשון, או שיישאר ביוון עד לסיום האולימפיאדה. נראה שראשי הועד האולימפי רוצים שזאבי יחזור עם כל המשלחת, בכדי שלא ליצור מצב שבמטוס האחרון שיחזור מאתונה, לא תהיה מדליה.