מחכים לאריק

"אל-אל ישראל", צעקו 15 הישראלים ביציע בשעה שמיכל פיינבלט הכל כך מתוקה נחבטה אל רצפת האולם המדהים במארוסי. "אודי, אודי", זעקו אותם 15 כאשר אודי וקס ניסה, ללא הצלחה, את התרגיל היחיד שלו מול יריב אלג'יראי סימפטי אך לא מוכשר בעליל.

באולם הפינג פונג, מרינה קרבצ'נקה החמודה מכסחת רומניה עם פרצוף שמזכיר לנציגנו ביציע תקופות חשוכות בהיסטוריה של העם היהודי. אוי, היא עצבנית הגויה, והישראלים (ממוצא רומני כמובן) מקללים אותה בהתלהבות. מרינה מנצחת, מראה מגן דוד גדול שקיבלה במתנה, וההתרגשות עולה לשיאים חדשים. ושוב, 15 ישראלים שעושים אווירה ביציע כמעט ריק.

בים, השייטים שלנו התחילו סופסוף לעבוד. גל פרידמן הראה מהר מאוד שהוא בא לעשות עסקים. לי קורזיץ נאכלה על ידי ההתרגשות, אבל גם זה יעבור. הבנות ורד בוסקילה וניקה קורנצקי עדיין בהלם קרב, ואם לא יצאו ממנו ביומיים הקרובים הטיפול הפסיכולוגי יצטרך לכלול גם שוקים קטנים לראש. אודי גל וגידי קליגר עובדים יסודי ובטוח. שימו לב אליהם.

חוץ מזה, באולם הג'ודו יש לנו את האנרגיות של רזבוזוב לפנינו, אבל נראה שהכל הולך ליפול על הכתפיים של אריק. מהבריכה נוכל להחזיר את המצופים לחנות, כשורד בורוכובסקי תסיים את הופעותיה. הלב מקווה שהיא תעשה איזו הפתעה, הראש מספר שורד מתה לארוז את המזוודה ולחזור לאשדוד. ורד מתה להגיד שלום לדבר שהיא עושה כבר כל כך הרבה שנים, אבל כרגע נראה שלא ייתנו לה לברוח.

הטניסאים שלנו עדיין לא פירקו את המזוודה ואם לא יעברו מחר את הסיבוב הראשון גם לא יצטרכו לעשות את זה.

לא, אין פה עדיין תיירים, תודה ששאלתם, אבל בג'ודו הטירוף בשיאו. היפנים האלה שרוטים ברמות קשות. עומד גבר כבן 60 על היציע, מרים את היד כאילו היה בשער 5 בבלומפילד ומבקש מהם להניף את האצבע בליווי צעקות "מלחמה-מלחמה-מלחמה". ברור שזה לא מה שהם צועקים, אבל ככה בדיוק זה נשמע.

לכל ג'ודוקא יפני יש כאן שיר משלו וקהל עם קימונו משלו. בכל ניצחון – וכאלה יש הרבה - כולם מברכים אחד את השני. קודם כל מייצגים את יפן, אבל גם את המועדון. כשהיפנית הקטנה יוקוסאווה סיבסבה את היריבה הסינית בגמר, מנהיג המקהלה ביציע נכנס בטירוף. האוזבקים ראו חגיגה והצטרפו, ופתאום אפשר היה להבין איך מיליונים של יפנים מתלהבים מג'ודו כמו שאנחנו מכדורגל.

את היום קינחתי בכדורמים, קרואטיה נגד ארה"ב. מה שהולך שם מתחת למים זה פורנו קשה. הקרואטי תופס לאמריקאי את החבילה וסותם איתה את האמבטיה הגדולה. הקרואטים ביציע, ספק מסטולים ספק שיכורים, לא מפסיקים לעודד. ואז האמריקאים משתיקים אותם בגול עם הבאזר. סופסוף מרגישים פה אולימפיאדה.

מקרוב, אני אפתיע אתכם, העבודה של ערוץ 1 נראית בדיוק כמו מה שאתם מקבלים על המסך. ארבע בצהרים, הם בקניון ואתם מקבלים את קרבצ'נקה באיחור עם כתובית LIVE. לא נעים ללכלך עליהם כי הם פה לידי, ובכל זאת כולנו באותה סירה, אבל בהנחה המתבקשת שאינטרנט הם לא למדו לתפעל, סביר שהם לא יקראו כאן שום דבר, אז לא נורא. צוות השידור של טרנידד טובגו עושה להם בית ספר, וזה כנראה בשל העובדה שהוא לפעמים גם יוצא מהמזגן.

אגב מזגן, בחדר העיתונות יש איזה סוג של שמחה בכל פעם שרואים איזה אמריקאי מקבל בראש. מן הסכמה שבשתיקה, וכל סל של פורטו ריקו מלווה ב-'יש' קטן כזה, לא נעים מהחבר'ה שבחדר (אולם יותר נכון) ליד. לא נעול על זה שזה קשור לשנאה לאמריקאים. פשוט, כנראה כמו בסיקור של חבריהם למה שקורה בארץ בתחומים הרחוקים מהאולימפיאדה, קשה ללכת נגד האנדרדוג.