יום ראשון שלי באולימפיאדה. היה מוזר. זה נע ממפחי הנפש שגרמו כמה מהספורטאים שלנו והחובבנות המדהימה של הוועד האולימפי הישראלי, דרך נהגי האוטובוס היוונים שעושים פוזות, עד לפגישה מוזרה עם איאן תורפ, שרגע מולו מבהיר מה משמעות המושג 'גדול מהחיים'. ועוד לפני שדרמות הזהב של פלפס ות'ורפ הגיעו לבסיס ראשון, עשה לנו פאבל גופמן, מדגניה ב', את היום באולם ההתעמלות. ההישג של פשה, שעלה לגמר הקרב רב באחד המקצועות היוקרתיים ביותר באולימפיאדה, התעמלות המכשירים, הוא מרשים לא פחות מכמה מהמדליות הפוטנציאליות שמחכות למשלחת.
איראן-גייט
ביום ראשון, השני של המשחקים, צפוי לנו לוח אירועים ארוך במיוחד, כאשר אודי וקס, הבוגר בדרך של פרשת איראן גייט, יכול להפתיע ואולי אפילו לדגדג איזה מדליה לא צפויה. הג'ודוקא הישראלי במשקל של עד 66 ק"ג עבר אוטומטית לסיבוב השני בשל פרישתו של יריבו השאהיד, ובתנאים החדשים יכול ביום טוב אפילו ללכת על מדליה, בואו לא נתקטנן על הצבע.
מרינה קרבצ'נקה, הפינג פונגאית שלנו, רחוקה ניצחון אחד מעלייה לשמינית הגמר. אם תנצח את היריבה הרומנייה הקשה, היא תמצא את עצמה בשלב הנוק אאוט ובין 32 השחקניות הטובות בעולם. שאפו לא קטן.
גל פרידמן, המועמד הבכיר למדליה מהאגף הימי, ינסה להעלות על הגל את כוחות השייט, שפתחו בחצי מפרש עם הצמדים של ה-470. אתו ועם קורזיץ על המיסטרלים, אולי המציאות בשטח תתיישר קצת יותר לכיוון התחזיות ערב האולימפיאדה למדליה רטובה אחת לפחות.
הג'ודוקא מיכל פיינבלט והשחיינית אניה גוסטמלסקי ינסו לשמור על הכבוד בהופעה מכובדת. הן לא מצפות ליותר וגם אנחנו לא.
החיים בסרט
אצלי הכל בסדר, טוב תודה. את העצבים על הוועד האולימפי שלנו, שהטריח את מרבית העיתונאים הישראליים כאן (וד"ש לנהגי האוטובוס) למסיבת עיתונאים עם ורד בורוכובסקי וביטל מבלי להודיע מראש מאחר ו"ורד החליטה שהיא לא רוצה לדבר", שכחתי בגלל אירוע אחר, מרגש ומביך, באיזור הבריכה.
מחדל ביטחוני עבד לטובתי, וכך מצאתי את עצמי באזור האימונים הסגור של השחיינים בבריכה. בעודי אוסף מודיעין על מה שקורה, נתקלתי, סייר מיומן שכמוני, ברגליו של אדם ששכב בצד. מבט קצר על גוף, שגורם לך להבין מה זה סופר מן אנושי, גילה למי שייכות הרגליים. גמגמתי משהו וברחתי כל עוד נפשי בי. דרכתי על אחת הרגליים המפורסמות בעולם (מידה 56) ואפילו לא ביקשתי סליחה. כמו בפרק של סיינפלד עם המרתוניסט, כמעט גמרתי את אחד הכוכבים של האולימפיאדה הזו. הייתי דורך קצת ימינה והמתח הדיפלומטי שלנו עם ניו זילנד היה כלום לעומת מה שהיה מחכה לנו מהאחות הגדולה.
בעוד מוחי הקודח מהרהר באיך אני מוכר את הזכויות לסרט באורך מלא ומככב על שערי מגזינים בכל העולם, הגיע איש הבטחון והראה לי בעדינות את הדרך לחדר העיתונות. מיליארדים של דולרים משקיעים באבטחה של העסק הזה ובסוף שמים איזו שומרת בת 60 עם משקפיים, שלא שמה לב שעיתונאי עם כרס קטנה ושני לפ-טופים כמעט נכנס לפנתאון של המשחקים האולימפיים.
פופוב שעבר מולי בדרכי החוצה, כנראה לא יספר על הפגישה לנכדיו, אבל בינינו, זה יותר מרגש ממה שעשו רוב הספורטאים הישראליים עד עכשיו באתונה. עד שהגיע פשה.
נ.ב
ראיתם איך ת'ורפ התרגש כשלקח את הזהב ב-400 חופשי? בטח סיפרו לכם שזה בגלל הסאגה שעברה עליו אחרי שהחליק במבחנים האוסטרליים מהמקפצה וכמעט פיספס את המשחה בתאונה, אבל אתם יודעים את האמת.