במהלך אולימפיאדת מונטריאול 1976, ועד הרבה אולימפיאדות אחר כך, לא הייתם יכולים לקרוא מלה אחת במדור הספורט שאיננה על המשחקים האולימפיים. ככה זה היה, פחות או יותר, גם בעוד הרבה מדינות בעולם. 20 אלף ילדות בעולם קיבלו את השם נאדיה ביום בו נאדיה קומאנץ' עשתה את ה-10 על המקבילים המדורגים.
ביום ראשון הקרוב ייתכן שבלא מעט מדינות הרייטינג הטלוויזיוני של המשחקים יפגר מעט אחרי מרוץ פורמולה 1 בבודפשט, ההכרעה ב-PGA או המפגש בין צ'לסי למנצ'סטר יונייטד. אבל אבדן ההגמוניה ברייטינג הוא סתם התפתחות טכנולוגית. היום אפשר לראות משהו אחר, אז יש אנשים שמעדיפים לראות משהו אחר.
אבל בתוך כמה ימים, ספורטאי או ספורטאית שכרגע ידוע עליהם מעט מאוד, אולי אפילו שמם לא ידוע, אולי בענף ספורט עם רייטינג אפסי בימים רגילים, יקבלו שם שייזכר הרבה מאוד שנים אחרי שתוצאות הכדורגל במחזור אמצע אוגוסט 2004 בפרמייר ליג יישכחו מזמן. אם פאולה רדקליף תזכה גם במרתון וגם בריצה ל-10,000 מטר, קשה לחשוב על ארבעה שחקני פרמייר ליג של היום שיהיו מפורסמים ממנה בשנת 2040.
אין תזכורת טובה יותר לכך מקיום המשחקים ביוון. קורואבוס מאליס ניצח בריצת איצטדיון (בערך 192 מטר) באולימפיאדה של 776 לפני הספירה. היא נחשבת לראשונה. קורואבוס היה טבח. באתר האינטרנט www.archaeolink.com נמצאת כל הרשימה עד שנת 217 לספירה. בגלל המשחקים באתונה, את שמו של קורואבוס מזכירים היום בלא מעט עיתונים בעולם. גם אם היה מאוזכר במקרה בתנ"ך, הרייטינג שלו לא היה היום גבוה יותר.
זה לא נכון לגבי כל אלוף אולימפי, אבל מישהו עשוי לעבור מאלמוניות לחיי נצח. אולי בתרגיל סוס סמוכות, אולי בריצה ל-10,000 מטר או בקפיצה מהמגדל לבריכה. היוונים הבינו את ההבדל הזה בין האופנתי לנצחי. הם רצו לחלוק כבוד לאלים שלהם, שישבו באולימפוס, ולקיים אירוע אולימפי. הם לא הלכו על שירה, תיאטרון, פיסול או ציור (גם אם הוסיפו את כל זה אחר כך). הם הבינו שתחרות ספורט רצינית היא הדבר הנצחי ביותר.
הדבר הנצחי ביותר
רונן דורפן
13.8.2004 / 10:11