וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

סופר קלאסיקו

לירן אתח, עבור

24.7.2004 / 15:00

לירן אתח מסכם מסע כדורגל מהחלומות, שייחתם עם ברזיל וארגנטינה בגמר הקופה אמריקה

גמר הקופה אמריקה, ברזיל, ארגנטינה, ואני. בשמונת החודשים שאני מטייל בדרום אמריקה יצא לי לראות 17 משחקי כדורגל. אם אני מקטלג אותם בראש על פי אלו שהכי נהניתי מהם, הרי שבמקום הראשון והשני נמצאים שני הדרבים של בוקה-ריבר. אחד במשחק אימון בתחילת השנה, השני במשחק שהכריע כמעט סופית שהאליפות הולכת לריבר. ישבתי עם אוהדי ריבר, למדתי שירים על דייגו מראדונה המכור לסמים וראיתי טי-שרט של אוהדי ריבר מתנפצים לתוך התאומים כשבן לאדן הוא הטייס.

במקום השלישי אני שם את משחק מוקדמות המונדיאל בין ברזיל לארגנטינה, זה עם הפנדלים של רונאלדו. המשחק היה משובח, האווירה ביציעים האמת שקצת פחות. במקום הרביעי הביקור במראקנה המפוצץ בדרבי הפלה-פלו (פלמנגו ופלומיננזה, ריו דה ז'אנרו).

את פרק פרו פתחתי ברגל שמאל. מכל טיול הכדורגל (שהחל אגב בעצירת ביניים בברצלונה, ל"סופר קלאסיקו", בו עלה לי כרטיס מספסר כמו שעלו לי חמישה משחקים שווים בדרום אמריקה), המשחק הכי מייבש עד עתה היה ללא ספק משחק רבע הגמר הקופה בין פרגוואי לברזיל. תיכננתי את הטיול כך שהוא יסתיים בקופה אמריקה, והמשחק הראשון שיצא לי לראות (היו לי פשוט כמה ענייני ליברטאדורס לסגור לפני, ובכל זאת בן אדם צריך גם לטייל פה ושם) היה, בוא נהיה עדינים, מאכזב ומשעמם.

שעה וחצי לפני המשחק הגענו חמישה חבר'ה ישראלים ומצאנו כרטיסים בחמישים שקל. נכנסו ליציע שהיה ריק כולו. שוטר ניגש אלינו וביקש שנזוז ליציע מאוכלס יותר כי הוא רוצה לסגור את השער. רבע גמר קופה, ברזיל ופארגוואי, ולא הצליחו למלא חצי איצטדיון. אפילו האווירה הזכירה את שידורי הליגה הלאומית, כשומעים את הקללות של הקהל מצד אחד של היציע לצד השני. עברנו ליציע שמאוכלס כולו בחיילים פרואנים עם דגלים של מדינתם ושירים שמעודדים את פארגוואי.

בקצה היציע שממול קלטנו קבוצה של עשרים אוהדים עם חולצות של ברזיל. ביקשנו מסדרן שיעביר אותנו ליציע הברזילאי בטענה שאנחנו ברזילאים. לפחות נספוג קצת אווירה. הסדרן עשה לנו פרצוף, אבל הבחורה התימניה שהסתובבה איתנו שיכנעה במראה המולטי ועברנו ליציע "הברזילאי", שהתגלה כמורכב מעשרה בריטים, חמישה אירים וחמישה אוסטרלים שקנו את חולצות ברזיל שלהם במחיר כפול ממה שמוכרים ברחוב.

אז עכשיו אנחנו בלימה. הגענו לגמר וסופסוף מרגישים טעם של משהו מיוחד באוויר. הרחובות מלאים בדגלים של ברזיל, ארגנטינה ופרו. אנשים מסתובבים עם צעיפים ופנים מאופרות. בכל בית קפה הוציאו את הטלוויזיות לרחוב ואפילו החולצות של נבחרת פרו עלו לארבעים שקל חתיכה.

כמובן שאין כרטיסים, אבל איתרנו כבר ספסר. 120 שקל למקום טוב, אמר שישיג שלושה. אני מסיים טיול קסום שהתחיל בסופר קלאסיקו אירופאי ועומד להיגמר בסופר קלאסיקו דרום אמריקאי. נדמה לי שאחרי ברזיל ארגנטינה אני פורש מענייני הכדורגל לתקופה הקרובה בחיי. רק שיהיה גם משחק סופר קלאסיקו והחלום יהיה מושלם.

נ.ב: ל-ש', שרוצה לקנות לי מנוי למכבי בשנה הבאה - תשכח מזה.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully