אוהד הספורט הישראלי, כמו גם תרבות (?) הספורט הישראלית, מנכס לעצמו גיבורים ואין הכוונה לדרך בה בפעם המיליון אלי סהר ורמי ווייץ "מתבדחים" ביניהם לפני קליעת עונשין של שחקן צהוב זה או אחר.
כך שלפתע בקיץ 2004 גילה הרחוב הספורטיבי את הטור דה פראנס וכולם לבשו כחול-לבן תכנית הספורט היומית בערוץ הראשון מוקדשת לסיקור אירועי היום בטור ולחלל האולפן נזרקות שאלות סתמיות 'מה טיב היחסים בין טיילור (כך במקור) המילטון ולאנס ארמסטרונג?' בעוד אורי לוי מחפש בעיניו את מנהל האולפן, כשואל אם אפשר לעבור לקטע הווידאו. פתאום התפתחה תרבות שנאה-אינסטנט לאולריך, היריב 'הגרמני הנתעב' (שמזה זמן רב אינו מהווה יריב של ממש ומעורר עליבות יותר מאשר שנאה), אשר בניגוד לארמסטרונג בוודאי משתמש בסמים ממריצים ואולי אפילו מעשן איזה ג'וינט תוך כדי רכיבה מדי פעם. והשיא הוא העיסוק בטור אצל אודטה, מה השלב הבא? 'בטריבונה' בכתבת שטח מרחוב רוגוזין, לא עוד עירוני מול הפועל אלא US פוסטל מול דוייטשה טלקום בשאלות על איחוד..?
אם להודות על האמת, כבר בחיבוק הרפובליקני החם של ג'ורג' בוש הבן בזכיות הקודמות פקע לו מיתר בבנג'ו אבל אין כמו חיבוק הדוב הישראלי על מנת לגרום לבנג'ו כולו להתנפץ אני כבר רואה בעיני רוחי איך על הפודיום דוחפים לארמסטרונג פלאפון וממנו גועה אריק: 'לאנס? ל-א-נ-ס? לאנס שומע??'.. ובטור הבא US פוסטל-ברי פלור הופכים ל'נירלט משווקי מערכות קולנוע ביתי פוסטל'.. ..אז אמרו לכם שהחולצה הצהובה היא חתיכת מציאה, אני רק מקווה שהסבירו שזה לא אומר שארמסטרונג חתם במכבי..
זה השלב בו אני מוריד את הרגל ואומר No Mas!.. מלאכתי כאן נעשתה והגיע הזמן לעבור הלאה הייתי שם לבד כשגרג למונד ניצח את לורן פיניון בשניות ספורות בנסיעה ברחובות פאריז, הייתי לבד עם טוני רומינגר המטפס המיוסר עומד על הפודיום ליד ביג-מיג, הייתי שם כשביג-מיג הפסיד ובייארן רייס העז להאמין וגם שנה לאחר מכן כשהחולצה הצהובה והלבנה עברו לידיו של בחור צעיר ועיקש בשם יאן אולריך. היינו שניים כשלאנס זכה בתואר הראשון ושלושה כשצמצם פער של כ-17 דקות בפחות מ-10 ק"מ של טיפוס ולבסוף נדמה היה שהאט על מנת שאוצ'ואה יוכל לנצח את הקטע, או כשלאנס עצר להמתין לאולריך אשר התרסק לתעלה באחת הירידות ונתן שיעור בפייר-פליי, או כשלאנס נתן את 'מבט המוות' שניות לפני שפתח מבערים והשאיר את אולריך ובלוקי מאחור בטיפוס הקשה מכל בזכיה הרביעית ואפילו בצירופי המקרים המדהימים ובהתרסקות של בלוקי שהביאו לזכייתו הקודמת, גם אז היינו פחות מחמישה.
רבים מכם ודאי תוהים כעת, כשאצבעות שחורות ממדור הספורט של 'ידיעות אחרונות' מדפדפות במגזין ה-Velo, מה יהיה עליי -- ובכן, אל תדאגו לי, קוראים נאמנים, בפגרת עונת הרכיבה כשאתם תשכשכו במים הפושרים של שלולית ליגת-העל, לאנס ודאי יזכה בעוד טריאתלון בטקסס, אריק זאבל יחליף דחקות עם אוליבר קאן ורובי מקיואן ישחה עם דולפינים, אני אמתין לתחילתה של שושלת הראס ואמצא לי ענף ספורט אחר להיות 'הראשון' בו מישהו לקרלינג??!
היום בו התחלתי לשנוא את ארמסטרונג
יעקב ז'רקובר
20.7.2004 / 18:00