מוחמד עלי - רומא 1960

עולם הספורט משופע בפרפורמרים גדולים ואתלטים מדהימים. מי שטען מאז ומעולם שהוא הגדול מכולם, וניסה להוכיח זאת על הזירה, ולא פחות מחוצה לה ,הוא מוחמד עלי, שעד היום זוכה להכרה בתואר זה מאוהדי ספורט רבים מסביב לעולם.

האיש שנולד בשם קסיוס קליי, ומאוחר יותר המיר את שמו ואת דתו, האיש ש'ריחף כפרפר ועקץ כמ דבורה', התפרסם לא רק בשל יכולתו בזירה, אלא גם בזכות אופיו והעמדות אותן ייצג, מחוצה לה.

קסיוס קליי נולד ב-18 בינואר 1948, בלואיוויל, קנטקי והחל להתאגרף כבר בגיל 12. עד לגיל תיכון כבר זכה בשתי אליפויות ארציות במשקל בינוני ואחת במשקל קל עד כבד. את קסיוס קליי האמיתי, המוחצן והעקשן, קיבל העולם באולימפיאדת רומא 1960.

בהופעה הראשונה שלו באולימפיאדה, כשהוא בן 18, זכה קליי בזהב במשקל קל-כבד, ופרץ לתודעה העולמית. את המדליה לא הוריד מעליו במשך יומיים, וכשנשאל איך זה לזכות במדליה עבור מדינה שבחלק ממסעדותיה הוא לא יכול לאכול בגלל היותו שחור, ענה: "ארה"ב היא מדינה נפלאה ונאורה ואני שמח לייצג אותה". שבועיים אחר כך, לא הורשה עלי להכנס למסעדה בסיינט לואיס, ובמחאה זכה את המדליות לנהר.

כבר בתחילת דרכו הפגין עלי מהירות יוצאת דופן בעבודת הרגליים והגוף. סגנונו הייחודי בו הוא משאיר יד אחת בצד הגוף ומתחמק ממכות יריביו בתנועות גוף חדות, הדהים את העולם.

אופיו המוחצן קנה לו שם במהרה, כשבכל פעם שדיבר למצלמה, יצאו מפיו דברים מעניינים ולעיתים שערוריתיים. קליי טען שהוא לא רק הטוב מכולם, הוא גם היפה מכולם. והיה נוהג לציין את מספר הסיבוב בו ייפלו יריביו בזירה - they all fall in the round I call, הוא היה נוהג לומר.

בתקופה בה איגרוף לא שיגשג במיוחד, הביא עלי לתנופה בענף, ווחשיפה אדירה לספורט. ב-1964 זכה עלי לראשונה בתואר אלוף העולם במשקל כבד, כשחולל סנסציה בנצחון על האלוף דאז, סוני ליסטון, שבכלל לא יוצא לסיבוב ה- 7. למחרת בישר קסיוס קליי שהוא ממיר את דתו, הצטרף לאיסלאם, ושינה את שמו למוחמד עלי.

בחירתו של עלי בדת שלא היתה כל כך פופולרית בארה"ב, פגעה בתמיכת האוהדים בעלי, ולקרב החוזר מול סוני ליסטון הגיע מעט מאד קהל, אותו ניצח עלי כבר בסיבוב הראשון. בין 65' ל-67' הגן עלי על התואר עוד 7 פעמים נוספות.

במהלך אותה שנה נקרא עלי להגנת המולדת, אך סירב להתגייס בטענה שאין לו שום דבר נגד הוויטקונג. גם איומים מצד הרשויות על תקופת מאסר של 5 שנים וקנס גבוה, לא הזיזו את עלי מהחלטתו ואיגוד האתלטיקה של ניו יורק החליט לשלול ממנו את רשיונו לעסוק בספורט מקצועני.

חודשיים לאחר מכן, במשפט שהתנהל ביוסטון, מצא חבר המושבעים את עלי אשם לאחר 22 דקות של דיון, וגזר עליו את העונש המקסימלי- 5 שנים בפנים.

לאחר שורת ערעורים, עבר התיק לטיפול בית המשפט העליון. באותה תקופה התעוררה ההתנגדות למלחמה בויאטנם, והתמיכה בעלי בקרב האמריקאים גדלה.

8 חודשים לפני הכרעת הדין, חזר עלי להתחרות, כשהשיא היה קרב ענקים במדיסון סקוור גארדן בינו לבין וולט פרייז'ר. שני המתאגרפים קיבלו סכום שיא לאותה תקופה של 2.5 מיליון דולר ונכנסו לזירה לקרב קשוח ומרתק שנמשך 15 סיבובים, בסופו הוכרע האלוף אחרי שמאלית אדירה של פרייז'ר. עלי יצא מאוכזב מאוד מהזירה, אך נצחונו הגדול הושג מחוץ לזירה 3 חודשים מאוחר יותר, כשבית המשפט העליון פסק לטובתו וביטל את החלטת בית המשפט המחוזי.

המתאגרף שרבים בארה"ב אהבו לשנוא ב-1967, הפך לסמל והוזמן לבית הלבן ב-1974. לאחר מכן באו קרבות הסטורים מול פורמן בקינשסה, ונגד פרייז'ר במנילה, עד שהודיע על פרישה ב-1978 כשהוא הראשון שמחזיק בתואר אלוף העולם וזוכה בו שוב 3 פעמים, ומסיים קריירה עם מאזן של 5:56.

ב-1984 החלה להתפתח אצל עלי מחלת הפרקינסון, מחלה עצבית שנבעה מהמכות שספג בראשו במהלך הקריירהוכתוצאה מסגנון האיגרוף המיוחד שלו בו היה חשוף לחבטות היריבים.

הקריירה המפוארת של עלי, קיבלה עיטור נוסף כשהדליק את לפיד המשחקים באטלנטה, ושימש כעלה התאנה של הועד האולימפי, בעיר אטלנטה שידועה בהיסטוריה רצופה באירועים גזעניים שהתרחשו בתחומה.