אז למה עזב דיוויד בלאט?

דייוויד בלאט, בחמש השנים האחרונות מאמן ועוזר מאמן במכבי תל אביב, עזב השבוע את הקבוצה. הוא רוצה יותר כסף, יותר קרדיט, שיתבטא במעמד המאמן הראשי. שיקולים טבעיים של בן אנוש. הוא לא קיבל את מה שרצה - ועזב. חד וחלק.

מעט אוהדי ספורט יקנו את השורה התחתונה הזו. עלו השערות: הוא לא מסתדר עם איקס; הוא פגוע מהקיץ שעבר; הוא אמריקאי, הוא זר, הוא לא מבין את המנטליות; הוא רצה שמכבי יתחננו; הוא לא רוצה ליפול אחרי עונת שיא, כמו שכבר קרה לו. הדבר המוזר אצל אוהדי ספורט בבואם לשפוט התנהלות של שחקן או מאמן הוא שהם לא שופטים אותם בקריטריונים של בני אדם. העניין הוא מובן ונחמד וילדותי: הרי אם יכולתם המקצועית בשדה המשחק גבוהה בהרבה מזו של אדם רגיל, כך בוודאי גם התנהלותם היומיומית.

הספקולציות מרקיעות: יש לו הצעה בבולוניה; במוסקבה; מערוץ הספורט; הוא רוצה חופש; הוא פגוע מההנהלה שלא פנתה אליו; הוא רוצה לדעת קודם כל מי יהיו השחקנים. המשחק של גרשון שקוף למי שמכיר אותו. חבר שלו הגדיר פעם את שלושת התנאים שגרשון מעמיד למכבי במשא ומתן: כסף, כסף וכסף. כשבלאט התלבט בקיץ שעבר אם לחזור לתפקיד עוזר המאמן, אמר לו אחד מחבריו "בחיים לא. זה יגמור לך את הקריירה". אבל לבלאט עמדו שני שיקולים שהם הרבה מעבר לאיכות הקריירה: כסף ומשפחה. במכבי הציעו לו הכי הרבה, אשתו רצתה להישאר בארץ. שחקן במכבי אומר כי "שני גורמים קובעים איפה תשחק או תאמן: הכסף והאשה. כל השאר זה בשביל שיהיה לכם על מה לכתוב".

החריג בעזיבה הדרמטית של בלאט, אדם שבמכבי מכנים "בשר מבשרנו" - שהיא היתה די נעימה. בלאט אף זכה לברכת הדרך. היא עמדה בניגוד לפרידות מתוקשרות אחרות ממכבי - כמו זו מנדב הנפלד, שפרץ בדמעות וחילופי האשמות במסיבת עיתונאים, או המאמן פיני גרשון בקדנציה הראשונה שלו, לאחר "פרשת המוקה", שבה מיין גרשון את השחקנים השחורים על פי צבע עור. אפילו מיקי ברקוביץ' עזב בזעם על המאמן צבי שרף, שהושיב אותו על הספסל. מאמנים רבים נפרדו ממכבי לפני בלאט - טד אוואנס, יעקב אדלר, יורם חרוש - והפרידה נחקקה בלבם כטראומה.

מכבי מתקשה להיפרד בשלום מאנשיה, כי זה מועדון שמתנהל בצורה שאין לה אח ורע בספורט. היא לא פיטרה מאמן מעולם. "מתקשרים אליך, אומרים לך 'שמע, אולי ביום ראשון כדאי שלא תבוא לאימון'", מסביר את הדרך אחד המאמנים שנפרדו ממכבי. למה כך? למה אינה שולחת מכתב פיטורין כנהוג בארגון עסקי? בארגון ששני שלישים ממניותיו מוחזקות על ידי אנשי עסקים ותיקים ומוכשרים כדייוויד פדרמן ורענן כץ.

זו ההתנהלות שקורעת את מכבי תל אביב בחודשים האחרונים ושהשפיעה לבסוף על הפרידה מבלאט. זו ההתנהלות שמביאה לאי הבהירות הנוכחית במועדון. משום שמכבי היא ארגון שהוא רק לכאורה עסקי: המשכורת נכנסת בזמן; בשחקן - או כמו שבראד ליף כינה זאת פעם: "סחורה" - משתמשים כל עוד הוא יעיל למערכת; היא חברה בע"מ והיא מנוהלת כעסק לכל דבר עם מנכ"ל, יו"ר ודירקטוריון.

עד שנדרשים להחלטות מכריעות כמו מינוי מאמן. אז משחקים האמוציות, ההקשרים ההיסטוריים - יאיר שרון, ששימש בעבר עוזר מאמן של צביקה שרף, סיפר שלפני העסקתו בקבוצה בדקו אם כנער הוא היה אוהד מכבי - ושיקולים נוספים שעסק רגיל היה פושט רגל בגללם. זה נובע מהעובדה שהצלע השלישית והמכריעה שמחזיקה במועדון, עו"ד שמעון מזרחי, הוא אדם שמגדיר את מכבי "מפעל חיים" ומדגיש תמיד שהוא עובד בו "בהתנדבות מלאה" - הגדרות שלא מתכתבות עם ארגון עסקי.

כשאדם מתנדב במפעל חיים הרגש הוא אלמנט מכריע. כשמאמן במכבי מפסיד משחק כדורסל או מבקש תוספת שכר כקרדיט על הצלחות, עליו להבין שהוא מתנגש במפעל חיים. התוצאה לא תמיד נעימה.

אחת הסיבות לפרידה מבלאט היא הצורך להשאיר כמאמן ראשי את פיני גרשון. את בלאט היה קשה לשים שנה נוספת בתפקיד העוזר, ומכבי הימרה על גרשון. גרשון - גם מתוך זלזול מסוים ולא בלתי הגיוני בכדורסלן הישראלי, וגם בזכות השינויים שעבר הכדורסל האירופי, שמאפשרים לכל קבוצה ביורוליג מספר כמעט בלתי מוגבל של כדורסלנים מהאיחוד האירופי - מילא את מכבי בשחקנים שלא נולדו בישראל. מי היום הסמל של מכבי תל אביב? מי הברקוביץ' שלה, ההנפלד? שאראס? אין כזה.

מכבי היא קבוצה ששחקניה הישראלים זניחים. בשנים האחרונות נוצר מצב, שלאוהדים לא נראה חריג אבל באירופה הוא בלתי נתפש: הקהל של מכבי מריע לגרשון ולמזרחי לא פחות מלכוכבי הקבוצה. הם הזהות של מכבי.

באחד הפרקים של "סיינפלד" מדבר ג'רי על האבסורד בעידוד "חולצות" של קבוצה - השחקנים ממילא מתחלפים. במכבי זה לא היה נכון: אולסי פרי, ברקוביץ', ג'מצ'י, הנפלד שיחקו כל אחד יותר משמונה שנים. השנה טל בורשטיין הוא השחקן הוותיק בחמישייה והוא רק בן 24, דמות קצת עצית, וקשה להתרגש ממנו.

משום כך אמר מישהו בקבוצה על שאראס ש"אם הוא רוצה שילך". לשחקן במכבי היום אין שום משמעות מעבר לתרומתו על הפרקט. אם הקהל מריע למזרחי, אותו קהל מבין מדוע קבוצתו היא ארגון מנצח כמעט ארבעה עשורים - בגלל היו"ר. אם שאראס לא רוצה, שילך. גם בלאט משוחרר. מחליפים חולצות.