ישראל אמנם הצטרפה לוועד האולימפי לפני מלחמת העצמאות והייתה אמורה להשתתף באולימפיאדת לונדון 1948 (אפילו נתיבה בן יהודה הייתה אמורה להתחרות בזריקת הדיסקוס), אבל הוועד האולימפי העולמי דחה את הבכורה האולימפית של ישראל ב-4 שנים, בטענה כי מדובר בגוף חדש.
13 ספורטאים פלוס נבחרת הכדורסל לא הגיעו להישגים מרשימים במיוחד חוץ מהקופץ למים יואב רענן. העולה החדש ממצרים סיים במקום התשיעי, במה שנחשב במשך עשרים שנה להישג הטוב ביותר של ישראל באולימפיאדות.
האצן דוד טבק, אבא של בני, נרדם בסאונה הפינית, ערב המשחקים האולימפיים ואיחר לטקס הפתיחה. מאוחר יותר הוא גם לא תיפקד בריצות בהן השתתף. על כבש המטוס שהוציא את הנבחרת למסע הארוך לקראת האולימפיאדה, הוא אמר לכולם שהוא מסוגל לזכות במדליה אולימפית ובכך פתח מסורת ישראלית טיפוסית: דיבורים כמו חול ואין מה לאכול.
עם חזרתם של הספורטאים לארץ, קיבל דוד בן גוריון תלונות על כך שהמשלחת לא התנהגה יפה לקהילה היהודית המקומית ואף דרשה רחמנא ליצלן לאכול חזיר כמו שאר המשלחות.
הלסינקי 1952
12.7.2004 / 21:45