נשיקה צרפתית

7 בינואר 2003. גדי קידר, מאמנה הטרי של הפועל ירושלים בכדורסל, מכנס את שחקניו לשיחה קשה באולם מלחה. האווירה קודרת. ערב קודם הפסידה ירושלים למכבי רמת גן, אחת הקבוצות החלשות בליגה. טונג'י אווג'ובי, בתצוגת שיא, הרוויח אז את החוזה שלו לעונה שאחרי בירושלים. הקבוצה של קידר, בכל אופן, לא דמתה לכלום.

כחלק מסדרת החינוך שהנהיג מאז החליף את ארז אדלשטיין, לא עלה קידר עם טפירו ובראיין ברייסי בחמישיה. התוצאות ניכרו על המגרש. רמת גן בריצה סוחפת של 19:0 מסוף הרבע השלישי, מחקה יתרון ירושלמי וניצחה 90:85.

קידר ביקש לדבר אל לב שחקניו, לנסות לצאת מהשיחה מחוזקים. הוא פנה ראשון למאיר טפירו. "למה אתה לא מוסר לבראיין ברייסי?", ירה לכיוונו. טפירו ההמום לא היסס. "אני אפתור לך את הבעיה בקלות", ענה. "אני הולך. אני אמצא קבוצה אחרת". באותו רגע נגמרה לקידר הקבוצה. שאר השחקנים אמנם דיברו על מה שמפריע להם, אבל העיניים היו נשואות לטפירו ששבר את הכלים.

הוא אמנם נשאר בסוף של דבר בקבוצה, אך המשך העונה הפך להשפלה מתמשכת. ירושלים לא הצליחה להתברג בפליי אוף העליון, כשמאיר טפירו, אגב, מציג את השורה הסטטיסטית הטובה בקריירה שלו.

"הקבוצה לא היתה טובה אז", מבהיר טפירו במהירות. "בקבוצת כדורסל הדברים לא תלויים רק בך. אתה לא משחק טניס, אתה תלוי גם בחברים שלך והעונה ההיא היתה בעייתית. לא היתה הכנה לעונה, המצב הבטחוני היה הכי גרוע שאפשר. כל שני וחמישי היו פיגועים בירושלים, זרים לא רצו להגיע. היו הרבה מאוד מרכיבים להתרסקות בעונה ההיא. אני גם לא מפיל את החלק שלי, אבל עזוב אותך. אנשים לא נמדדים בהצלחה, אנשים נמדדים באי הצלחה. גם באי הצלחה אסור להפנות אצבע מאשימה כלפי שחקן זה או אחר. איך משה ויינקרנץ היה אומר לי? 'יש מצב נתון וממנו צריך להוציא הכי טוב לקבוצה'. אבל באותה עונה היו כל מיני ישיבות, כל מיני האשמות, וזה לא מצא חן בעיניי. זה מה שהביא אותי להגיד את מה שאמרתי, אין בלופים בכדורסל. כשאתה לא בונה, קשה מאוד להצליח".

קצת לפני יותר מתשע שנים בא מאיר טפירו בשערי הכדורסל הישראלי. סל הנצחון שקלע באותו דרבי מיתולוגי מול מכבי תל אביב, בגיל 19 בלבד, קיבע את מעמדו בהיסטוריה האלטרנטיבית של הכדורסל בארץ. בחלוף השנים, המעמד רק שודרג.

כבר שנים מתלווה לשמו התואר "הכדורסלן הישראלי הטוב ביותר מחוץ למכבי ת"א". השתלשלות הקריירה שלו בארץ מרתקת. טפירו שגדל באליצור קריית אתא, עבר בהמשך הדרך גם בקריית מוצקין, הפועל ת"א, הפועל אילת, מכבי חיפה, הפועל י"ם ובני השרון, ולמרות שהיה חתום במכבי ת"א במשך שלוש שנים, לא שיחק בה מעולם. הוא לא עבר את אותו מסלול מוכר של קולג', גליל עליון ונחיתה במכבי ת"א, אלא עשה את זה בדרכו שלו.

לפני כשבועיים הגשים חלום וחתם על חוזה בקבוצה באירופה. בשנה הבאה ישחק טפירו בצרפת, בנאנסי.

איפה זה בכלל?

נאנסי? תאמין לי שאני לא ממש יודע. יכול להיות במזרח צרפת? לא יודע. מה שכן, זה קרוב לשטרסבורג, קרוב לאפיק. ליד לוכסמבורג, שוויץ וגרמניה. אני מאוד מתרגש. זה משהו חדש לקריירה, שונה. אני יודע שיש בליגה 18 קבוצות, 12 הראשונות בערך באותה רמה. תחרות טובה. הליגה ברמה של הליגה הישראלית, אבל מה שחשוב זה שהיא יותר תחרותית. שם אתה לא יודע מי זוכה באליפות עוד לפני שהעונה נפתחת. אבל אל תבין אותי לא נכון: לליגה הישראלית אין במה להתבייש. שם הם פשוט יותר אתלטיים. רציתי לעשות את זה המון שנים ואני מאשר שיש לי את ההזדמנות.

מה מרגש אותך במיוחד?

"מנטליות, שפה שונה. תבין, תמיד חלמתי על זה, תמיד חלמתי לשחק באירופה. הכדורסל הוא אותו כדורסל, אבל זה משהו חדש, מרתק. דיברתי עם המאמן, הם בונים עכשיו את הקבוצה ויש תחרות קשה. המטרה הראשונית היא להשתלב בין 8 הראשונות. הם לא ישחקו העונה באירופה, החליטו להתרכז בליגה, זה גם בסדר מבחינתי".

במשך שנים דבקה בטפירו תדמית של שחקן שכונתי. כזה שיכול לעשות סל משום דבר, הכי טוב בארץ באחד על אחד, אבל עדיין "אחד שמסתכל בעיקר על השורה הסטטיסטית שלו. "חולה כדררת", כפי שהגדיר זאת אחד ממאמניו בתחילת דרכו. "באופן טבעי", הוסיף המאמן, "דברים כאלה יוצרים הרבה מרמור ותסכול אצל שחקנים אחרים בקבוצה". טפירו, לזכותו ייאמר, לא ספר אף אחד. נשאר נאמן לדרכו ולעצמו. "אין בלוף", הוא שולף שוב את המנטרה. "בכל קבוצה שהייתי בה רצו שאחזור. אי אפשר להתחמק מזה. גם הקהל וגם ההנהלה רואים מה אתה נותן לקבוצה, חוץ מהכדורסל. אני חושב שאנשים מעריכים את זה".

"אני איש שמאוד נקשר לאנשים שאני עובד איתם. בכל מקום שהייתי מצאתי את המשפחה הקטנה שלי. בירושלים אני עד היום אהוד, בהפועל, באילת, בחיפה, איפה שאתה רוצה. זה לא קורה סתם".

הקונצנזוס עבר גם לנבחרת. טפירו אמור להיות הקפטן במשחקי המוקדמות לאליפות אירופה בקיץ הקרוב. "קשה לי מאוד להתייחס לזה, כי עדיין לא מוניתי באופן רשמי. אבל ברור שאם זה יקרה, זה אחד הרגעים היותר גדולים בקריירה. הכי גדול בעצם".

עברת הרבה קבוצות, לא התיישרת לפי הדפוס הקבוע של שחקן מוכשר בארץ.

"עשיתי בחירות שהיו נכונות לדעתי באותו רגע. אני חושב שבחרתי טוב. לכל קבוצה שהגעתי, בכל מקום שהייתי, בדרך כלל הקבוצה הצליחה. בסך הכל לא הסתכלתי מה אחרים עושים, ניסיתי רק להנות מהמשחק ואני שמח עם הבחירות שעשיתי".

הפריצה שלך היתה בשנים הגדולות של עודד קטש ודורון שפר במכבי תל אביב. היית בצל הרבה שנים, לא הלכת דרך המיינסטרים.

"מכבי זה מרכז הבמה בכדורסל הישראלי והאירופאי. הם שיחקו באותה תקופה והיו מצוינים. אני, בכל אופן, התרכזתי במה שאני עושה ובמה שהקבוצה שלי עושה ולא משנה לי איזו קבוצה זו. אני לא נתתי לביצועים של קטש ושפר להשפיע עליי, לא התעסקתי במי יותר טוב ובדברים כאלה. השתדלתי לשחק טוב בשביל עצמי. עם כל הכבוד לשניהם, זה לא ממש העסיק אותי".

זה לא הציק לך? נשארת בצל. אחרי הפועל ת"א החלטת ללכת לאילת למרות שהיית חתום במכבי.

"מה רע בזה? בהפועל אימן אותי מוישל'ה ויינקרנץ והתחברתי אליו מאוד. הרגשתי שהוא יכול לתרום להתפתחות שלי כשחקן ובגלל זה הלכתי לאילת ולא הצטערתי לרגע. הוא קידם אותי בתור שחקן והפועל אילת הגיעה לטופ של הכדורסל הישראלי: גמר פלייאוף ורבע גמר ספורטה נגד פנאתינייקוס של ראדג'ה וסקוט. לא הצטערתי. כל בחירה שעשיתי היתה הבחירה הטובה ביותר לאותה תקופה. שמחתי להיות באילת, היו לי שם שנתיים קסומות. ויינקרנץ קידם אותי בכדורסל ובחיים בכלל. לא פחדתי ללכת לקבוצות פחות ידועות או יותר ידועות".

אחרי אילת עברת למכבי חיפה. פעם ראשונה שקיבלת קבוצה לידיים.

"יש לך טעות. מהשנה השנייה שלי בליגה אני עם קבוצה בידיים שלי. בעונה השנייה שלי בהפועל ת"א כבר הייתי רכז ראשון. מאז אני שחקן חמישיה. גם באילת בנו קבוצה סביבי. היו אמיר כץ, ג'ו דאוסן, דרק המילטון, אדי אליסמה. היתה קבוצה מדהימה ואני הייתי בורג סופר משמעותי. אני חושב שבשנים שלי באילת שיחקתי הכי הרבה בכל הקריירה שלי. ממוצע הדקות שלי היה 38-39. עזוב אותך, כל הזמן הייתי חלק מהותי מהקבוצה".

למה בעצם הגעת לחיפה?

"סיימתי באילת וחיפה בדיוק עלתה ליגה. היתה לי התלבטות בין חיפה והפועל. ישבתי עם אבי אשכנזי, המאמן של חיפה, דיברתי איתו והוא מאוד הרשים אותי. קסם לי לשחק שם. גם קירבה לבית, למשפחה. כל החברים הכי טובים שלי מחיפה. היה לי רצון לעשות משהו חדש בקבוצה שעלתה ליגה. לפעמים לאנשים יש אתגרים- לקחת גביע, אליפות. אני התרכזתי בדברים אחרים- להביא קבוצה לצמרת או להשאיר אותה ליגה. במדינה שלנו קשה לקחת אליפות אם אתה לא מכבי תל אביב וצריך למצוא אתגרים אחרים. זו היתה ההחלטה הכי טובה מבחינתי. הייתי יכול לחזור להפועל, אבל באותה תקפה היא היתה דלת משאבים, והכסף והאטרקציה בחיפה קסמו לי".

לא עשית פשרות אף פעם בעניין הכסף.

"עזוב אותך. כסף זו ההערכה המקצועית שלה אתה זוכה בקבוצה. זה קשור באופן ישיר במעמד שלך בקבוצה. רק בירושלים ויתרתי כדי שאוכל לשחק בה.בהפועל הציעו לי יותר אבל החלטתי ללכת לירושלים. אתה רוצה לשחק בקבוצה שמעריכה אותך גם מקצועית וגם כספית".

בחיפה הדומיננטיות שלך הגיעה לשיא. לא פחדת להיכנס ראש בראש באנדרו קנדי, פצצת אגו מהלכת?

"שטויות. בעונה בראשונה בכל יום משחק היינו הולכים לאמא שלי לאכול. היינו יוצאים ומבלים ביחד. אנשים אוהבים לדבר, מה לעשות. בעונה השנייה היה יותר קשה ולא פעם נאלצתי לעמוד על שלי. במצבים כאלה תמיד נוצרות מתיחויות בקבוצה. זה טבעי. אבל בסופו של דבר סיימנו את העונה יפה. עצם העובדה שבחיפה רצו אותי לעונה שלישית אומרת הכל".

השנים בירושלים, אחרי הכל, פגעו בתדמית שלך. היתה כלפיך הרבה ביקורת.

"בתחיל הקריירה הייתי מאוד רגיש לביקורת ותמיד ניסיתי להבין ולשמוע. חשבתי, 'רגע, אולי אם אעשה את מה שאומרים לי, זה ייראה אחרת'. אני יכול להגיד לך שכששמעתי לביקורת, זו היתה התקופה ששיחקתי את הכדורסל הכי גרוע בקריירה שלי. אז הגיעה הבקורת השנייה שאני לא משחק טוב. באיזה שהוא מקום אתה לא יכול לרצות את כולם. אתה לא יכול הילחם בכולם. לא האשמתי את אותם מבקרים. בספורט יש הרבה אינטרסנטים שיכולים להגיד כך או אחרת. אני מתרכז במאיר טפירו, בלהאמין בעצמי. אומרים שהשתניתי השנה. אני לא מרגיש שהשתניתי, אני אותו שחקן. אולי יותר מנוסה, אבל אותו שחקן. שום דבר לא השתנה, עזוב אותך".

אי אפשר להתחמק מזה שהשנה לקחת קבוצה משום מקום והבאת אותה למקום שלישי. זה לא קרה קודם. השנה רק בשלושה משחקים קלעת פחות מעשרים נקודות.

"בשש-שבע השנים האחרונות אני עומד על פלוס מינוס על אותם מספרים, עם שינוי קטן לפה ולפה. בנקודות, אסיסטים, ריבאונדים. תסתכל אחורה. 15-14 נקודות, 5-7 אסיסטים, 5-7 ריבאונדים".

עד כמה מכבי ת"א היתה מעורבת בהתנהלות הקריירה שלך?

"תאמין שלי שבכלום. אחרי הפועל ת"א חתמתי איתם על חוזה לשלוש שנים. מכבי זו אחת האגודות היותר הגונות שהייתי קשור אליהן. לא התערבו לי בשום החלטה שקיבלתי, לא ניווטו אותי. אחרי הפועל צביקה שרף החתים אותי בקבוצה. היינו אמורים להיות גודס, שארפ ואני, ואז קטש הודיע שהוא הולך לקלמזון והיו בטוחים ששפר ייבחר בדראפט. ברגע ששניהם חזרו לקבוצה החלטתי שהכי טוב בשבילי זה לשחק והלכתי לאילת. אמרו לי, 'תלך לאיפה שאתה רוצה'. אני לא יודע לגבי אנשים אחרים, איתי הם היו סופר הגונים".

היית רוצה לשחק שם?

אם זה יבוא זה יבוא. זו באמת הקבוצה הכי טובה באירופה. בארץ הם תמיד זוכים בגביע ובאליפות. אבל זה לא בראש סדר העדיפויות שלי. תאמין לי שיכולתי להיות שם גם השנה אבל אני עושה מה שטוב לי, וכרגע הכי טוב זה אירופה. מה הלאה? אלוהים גדול".