גם כן אליפות

אם במקרה הייתי נקלע לתחרות האתלטיקה שהתקיימה באיצטדיון גבעת רם בירושלים, בלי לדעת מה קורה שם בדיוק, הייתי חושב שמדובר באיזה תחרות בינלאומית לבתי ספר תיכוניים, או מקסימום אליפות 'ישרוטל'. מבט קצר בסיכום התוצאות של האליפות הזאת, להוציא כמובן את הקפיצה במוט, עושה חושך בעיניים לכל מי שטיפה בעניינים.

ברוב המקרים חשוב לציין, מדובר באתלטים שלפני כמה שנים טובות כבר הוכיחו לנו שהם מסוגלים להרבה יותר ברמה הארצית והבינלאומית, אבל היום פשוט אין להם את זה. איך קרה שהירידה ברמה היתה כל כך דרמטית? מבט קצר על העובדות יבהיר את הכל.

נתחיל עם העובדה שהאליפות הזאת התקיימה השנה באיצטדיון גבעת רם בירושלים לראשונה מאז 1967. נכון, האיצטדיון הזה חביב, אבל זו לא הסיבה שהמארגנים בחרו לקיים שם את האליפות. הם פשוט מסוכסכים עם הנהלת האצטדיון בהדר יוסף והחליטו לתקוע להם השנה. רק שהמארגנים, אנשי איגוד האתלטיקה בארץ, מסוכסכים עם עוד הרבה אנשים. מי שהסתובב באליפות ישראל באתלטיקה והסתכל על הנפשות הפועלות, הספורטאים והמאמנים, ראה חבורה של אנשים שאם הם לא היו פשוט מתים על מה שהם עושים, כבר היו נוטשים מזמן בטריקת דלת.

אם אחת מנציגות ישראל לאולימפיאדה, אירנה לנסקי, צריכה להסתובב בטריבונות של גבעת רם ולשאול את מנהלי האגודה שלה מה עם המשכורת שעוקבה מבלי לקבל תשובה, זה אומר הכל. זו רק דוגמא קטנה, של מישהי שנחשבת לאתלטית הבכירה כאן.

אז מה יגידו האחרים? את הספרינטר גדעון יבלונקה למשל, ראינו לפני 4-5 שנים שורף את המסלולים בהדר יוסף. הפעם הוא מגיע פשוט כדי לדפוק כרטיס ולתת את המקסימום, רק בגלל שהוא מת על זה. להתאמן כמו שצריך הוא בטח לא יכול עם התנאים של היום.

אז אם ככה נראים היחסים בין העסקנים לאתלטים הישראלים, שרובם כלל לא יכולים לשמוע את השמות של האנשים מלמעלה, אז מה יש לנו להתפלא מהאליפות המצחיקה הזאת? מאליפות שבה אחת מקופצות המוט הבולטות בשנה שעברה החליטה פתאום להתחרות בהטלת כידון וזכתה במקום הראשון. אליפות שבה התוצאות של הזוכים ב-100 מ', קפיצה לרוחק, קפיצה לגובה, 800 מ' ו-1500 מ', נמוכות משיאי העולם לנשים במקצועות הללו.

אז נכון, האתלטיקה מעולם לא הייתה מהענפים האולימפיים החזקים בארץ, אבל תאמינו לי, בשנים עברו עוד אפשר היה לשבת בהדר יוסף וליהנות מהבינוניות שלנו. יש לנו אלוף אירופה בקפיצה במוט ועוד 2-3 אתלטים שיכולים לעשות לנו טוב על הלב לפעמים, אבל שאר המערכת נראית מפורקת לגמריי מבפנים. רואים שיש כשרונות צעירים מופלאים כמו יורי פלס, ייבגני מיננקו וסיוון ז'אן, אבל אין שום דרך לפתח אותם. נראה שהדור הבא לא יצליח להגיע אפילו לאן שהדור של יבלונקה וקודמין הגיעו.