טוב, אז אחרי שהזרקתם ישר לוריד שלל ניתוחים מקצועיים ופרשנויות, מהטקטיקות ההגנתיות של אוטו ריהאגל ועד הסיבות שהובילו סקולארי להוציא את פיגו המצוין בדקה השבעים הגיע הזמן לסכם את כל מה שמסביב. ומה זה טורניר כדורגל אם לא חממה נפלאה לשיחות ודיבורי הבל? הרי לכם המילון השלם ליורו 2004.
א' - ג'
א אנגליה. איזו דרמה הייתה במשחק בין אנגליה לצרפת! האנגלים הבקיעו במקרה בבעיטה חופשית וירדו לשמור בשיניים על היתרון המינימלי. איזה בונקר! אילו הרחקות כדור! יופי של בזבוזי זמן! ממש תאווה לעיניים. ואז הגיע לו זידאן וסידר לצרפתים ניצחון דרמטי. לנו סגנון המשחק של אריקסון הזכיר יותר מכל את זה שאנחנו רגילים לראות מגרמניה. הכל אותו דבר בדיוק, רק בהבדל אחד קטן האנגלים לוזרים.
ב- בארוש, מילאן. גם יפה וגם אופה.
ג גרמניה. במשחק בין צ'כיה לגרמניה, בכל פעם שהיינץ התכונן לבעוט בעיטה חופשית תמיד היה מי שיגיד "עכשיו הגרמנים האלה סוף סוף יבינו איך זה לעמוד בשורה מול איש עם כדור". אגב, המשמעות המילולית של השם שווינשטייגר היא 'מטפס על חזירים'. אינאף סד.
ד' - ו'
ד דיכאון. המשחק בין הולנד לשבדיה היה אחד המשחקים הכי גרועים שנראו אי פעם ברמות האלו. הרגע הכי מרגש ב-120 הדקות האלה היה כשהדיק הואיל בטובו להוריד את ואן דר מיידה מהדשא. אם חשבנו שזה היה המדפרס הרשמי של הטורניר, אז הגיעו דאלס והמבצר הבלתי עביר של אוטו והרסו לנו את כל הכיף של הטורניר.
ה הולנד. בזמן שכל הפרשנים ניתחו את הטיפשות של דיק אדבוקאט ופחדו מהלוזריות של ההולנדים, הדבר שאותנו הטריד יותר מכל בנבחרת האורנג' היא העובדה שכולם שם זעפנים. אולי אלו המישורים הרבים, או אולי החשיש המשובח שמסתובב לו ברחובות אמסטרדם ורק מזכיר לשחקנים שוב ושוב שלהם אסור לגעת אבל משהו שם בהולנד גורם לאוברמארס, קלויברט, דאוידס, פרנק דה בור, ואן ברונקהורסט, רוי מקאי וכו' להסתובב ממורמרים וכעוסים במהלך כל הקריירה שלהם. ועד שיש הולנדי אחד שכן מחייך באופן קבוע, בדמות רוד ואן ניסטלרוי, אז זה בעיקר חיוך מרושע ומעצבן.
ו ויץ, רמי. הבן אדם כבר עולה לכולם על העצבים. קיבלנו את העובדה שויץ לוקח שמות של שחקנים מפורסמים ומשנה לנו אותם אחרי שכבר התרגלנו. דאבור שוקר במקום סוקר, רוי קושטה במקום קוסטה, חסן שאש במקום סאס ועוד. אבל מה עם קצת התחשבות בלואיס פיגו? ביורו הקודם וייץ התחיל לכנות אותו לואיש, וארבע שנים מאוחר יותר החליט שצריך לשנות גם את שם המשפחה figu במקום figo. אם זה לא מספיק כדי לגרום משבר זהות, אנחנו לא יודעים מה כן. ועוד משהו, למה בכל פעם שיש הזדמנות, צווח וייץ רק כשהסכנה כבר חלפה? חבר, אם ראית שאין פה גול אתה יכול להירגע קצת, לא?
ז' - י'
ז זכרון. שמות כמו זידאן ורונאלדו כבר חקוקים היטב בספר הזיכרונות של הכדורגל העולמי. בטורניר זה קיווינו לצרף עוד כמה שמות כמו ראול, טוטי, הנרי ובקהאם, אבל כרגע נדמה שהשם היחידי שיכול להיכנס לרשימה האקסקלוסיבית הזו הוא פיגו. נדבד היה בדרך לשם, אבל הפציעה ואוטו ריהאגל מנעו ממנו את האפשרות.
ח חוויה. המשחק בין הולנד לצ'כיה בשלב הבתים. כל מילה מיותרת.
ט טוטי, פרנצ'סקו. איזה שחקן, איזה כשרון, איזה חתיך, איזה אידיוט. הפגין את כישוריו הרבים וביניהם היכולת לתקוף את עורף האויב מטווח קרוב. נשאר רק לדמיין מה הייתה איטליה עושה מול בולגריה ושבדיה בהרכב מלא. לפחות נותרנו עם בדיחת קרש חדשה כמה קרובה דנמרק לשבדיה? מרחק יריקה.
י יוון. הדבר הכי מעניין בנבחרת יוון הוא הצורה שבה המאמן אוטו ריהאגל שורק לשחקניו. הוא מכניס את הזרת לפה, משמע היה דוקטור איוול מ"אוסטין פאוורס", ומשמיע צליל חד וחזק. אנחנו לא רוצים לשפוט אדם בשעת כעסו או לחצו (ואז בעצם מתי נשפוט אותו?), אבל הנפות הידיים של המאמן הגרמני זה לא דבר שנעים לקחת לחלומות הלילה.
כ' - מ'
כ כסף. בכל טורניר גדול אנחנו מתארגנים עם כמה חברים ועושים איזו התערבות מסובכת ומורכבת על כל המשחקים וכל מיני פרמטרים שונים. העניין הזה תמיד מעורר המון דילמות מוסריות. למשל, הימור על גרמניה ברבע הגמר במקום על הולנד קרע אותנו בין זיכרון השואה ובין הסיכוי להרוויח 150 שקל. אחד מכותבי הכתבה (שמו שמור במערכת) נאלץ לרדת למחתרת לאחר שההפסד הצ'כי הבטיח לו את הזכייה בהתערבות. יש אנשים לא נציין אותם בשמם שבוחרים חומר על פני רוח וגוף על פני נפש.
ל לחץ. אין ספק שלהגיע לפנדלים זו אולי הדרך האכזרית ביותר לעוף מהטורניר. פעמיים זה קרה עד עכשיו ופעמיים שני כוכבי הקבוצות לא עמדו בלחץ. בקהאם ואיברהימוביץ' העיפו את הכדור גבוה מעל השער, ובכך דאגו להטיס את נבחרתם אף גבוה יותר החוצה.
מ מזרחי. במהלך אותו משחק של אנגליה וצרפת הייתה דרמה נוספת שנעלמה מעיני רוב הצופים. הופעתו של אלון מזרחי באולפן הייתה תמונת ראי של הופעתה של נבחרת אנגליה על הדשא. כמו במקרה של הבריטים, בתחילה עלו הספקות הברורים לגבי היכולת הטכנית (לדבר כמו בן אדם או לעניין אותנו), אבל סגנון מינימליסטי ופשוט עד מאוד (שלא לומר בונקריסטי) סייע לו לשמור על הכבוד ולא לעשות פאדיחות. כל הזמן חיכינו להתפרקות או למעידה, אבל הן לא באו. ואז, בדיוק כשחשבנו שטעינו בהערכותינו, הגיע מזרחי וזקף את הקאמבק הצרפתי ל"יצירות" של זידאן. אאוץ'! ממש שער שיווין בדקה ה-90. לא נורא, תיקו זה עוד בסדר. אבל מזרחי לא ויתר והתפרק בתוספת הזמן של השידור: "הניצחון הגיע גם בזכות היצירות של זידאן וגם בזכות היצירות של נבחרת צרפת. זהו ניצחון ליצירות". ונעבור לתשדירים.
נ' - ע'
נ נס על חלב. כמה מכם שמתם לב למאמן השבדי מכין שורת כוסות (קפה?) לשחקניו לקראת סוף משחק רבע הגמר מול הולנד. אנחנו כנראה לא היינו המשועממים היחידים במפגש הזה.
ס- סקולארי. אחרי ההפסד במשחק הפתיחה הייתה תחושה שהוא לא ממש יודע מה שהוא עושה, אבל מסתבר שהמשחקים הפסיכולוגיים שלו עובדים. וחוץ מזה - כמה מאמנים מוכנים לקחת אחריות בצורה שכזו ולהודות בטעויות שלהם בריש גלי? אנחנו מחזיקים לך אצבעות בגמר, וזאת למרות העובדה שהתעקשת להרכיב את פאולטה בשלושה משחקים שונים.
ס (2) - ספרד. בנבחרת ספרד האופנה השלטת בכל הקשור לשיער, הזכירה את התספורת של מרקו מ"הלב". אולי אלבלדה, פרננדו טורס, מוריינטס, ויסנטה, וחבריהם מנסים לקאמבק את "מראה אלי אוחנה"?
ע - עצבים. סך הכל, ניתן ללמוד לא מעט על המשחק כשגרנט מפרשן, אבל אם עוד פעם אחת ישמיע מאמן הנבחרת את צמד המילים "מכה נייחת" אנחנו לא אחראים למעשינו. ובכלל, איך לבן אדם יכול להיות גם קול צפצפני וגם מונוטוני?
ע (2) - אבל העצבים האמיתיים עלו כששגיא כהן פירשן בחדשות הספורט ואמר שהגיע הזמן שתגיע נבחרת ממושמעת שתנצח את כל הנבחרות ההתקפיות. ואנחנו חשבנו שסוף סוף הגיע הזמן שנבחרת סקסית ומגניבה, כמו צ'כיה, תיתן בראש לכדורגל ההגנתי הנפוץ כל כך ביבשת אירופה.
פ' - ק'
פ פנדלים. מישהו יכול להסביר מדוע כששחקן מבקיע פנדל השדרן תמיד אומר שזה פנדל טוב, ובכל פעם שהשוער עוצר הבעיטה הייתה רשלנית? זה כבר ממש אבסורד, כי לפעמים הבעיטה ממש מצ'וקמקת, ולו השוער רק היה מזנק לצד השני, לא היה גול. אבל לשדרן זה לא יפריע להכריז שהמבקיע "בעט בקור רוח פנימה".
צ צדק. אז יש או אין בכדורגל? רבות דובר על אלמנט הצדק (היחסי, כמובן) שבטורניר זה מנחית את המכה שלו במהירות המרבית. השמרנות (ספרד, איטליה וגרמניה) והשחצנות (צרפת) לא השתלמו. אולם, בחצי גמר אלילת המזל ואל החפירות הנחיתו מהלומה ניצחת לרוח הצדק, כשיוון בינקרה כל הדרך אל הגמר.
ק קהל. האנגלים הציפו את הטורניר ושברו כל שיא קיים, והנשים הפגינו נוכחות מרשימה שהוסיפה המון יופי והתרגשות ביציעים. במשחק בין דנמרק לצ'כיה, לא רק שהדנים קיבלו שלישייה, גם הדניות ספגו תבוסה מול הצ'כיות. הבלונד מת, יחי הברונט!
ר' - ת'
ר רוני, ווין. לא פלה ולא נעליים. הילד הזה הוא טנק ללא מעצורים שמתגלגל לעבר השער, וסביר להניח שהמשחק נגד קרואטיה יהיה המשחק הכי גדול בכל קריירה שלו. ותסמכו עלינו, כי יש לנו עין לדברים האלה. ב-96, למשל, לאחר משחק מכללות שהפגיש בין מרקוס קאמבי לטים דאנקן, המסקנה שלנו הייתה ברורה דרים טים הוא אובר-רייטד ולקאמבי צפויה קריירה מזהירה.
ש שבדיה. שמתם לב לצמד המאמנים השבדי, סודרברג ולאגרבק? בתקשורת מסבירים לנו שאחד מהם אחראי על הטקטיקה והשני על המוטיבציה. מבט אחד מגלה הכל: סודרברג נראה כמו רואה חשבון ולאאאאגרבק כמו שלמה שרף אירופאי.
ת תרגום. דבר אחד שהצליחו לעשות בערוץ הראשון היה לתרגם את הראיונות בסוף כל משחק. הגדיל לעשות אורי לוי,כאשר בכל ראיון שהתקיים אחרי המשחק, לפעמים בעזרת אורח באולפן, הוא תרגם סימולטנית את הדובר, בין אם הוא אנגלי, בולגרי, גרמני, צ'כי, יווני, צרפתי, לטבי או אפילו בסקי.
ת (2) יש לכם 40 יום להחזיר קצת שפיות לחיים שלכם, עד האולימפיאדה. תבלו.