כריסטיאנו רונאלדו היה שחקן שונה לגמרי מזה שקירקס את מנצ'סטר יונייטד במשחק שחנך לפני 11 חודש את האיצטדיון שאירח את חצי הגמר - ניצחון של ספורטינג ליסבון על מנצ'סטר יונייטד במשחק טרום עונה. אז הוא תיעתע במגיני מנצ'סטר בצורה כל כך שערורייתית, עד שכמה מהם, בעיקר האירי ג'ון אושיי, ניגשו למנג'ר שלהם בסיום המשחק ואמרו לו לקנות אותו. אתמול הוא לא הראה את הכשרון המוקצן שלו, אלא הדגים מה למד בשנה של כדורגל.
הוא כבש שער נגיחה והרגיע נבחרת פורטוגלית דומיננטית, אבל לא מדויקת. זה משהו שלא היה ברפרטואר שלו כשהגיע למנצ'סטר, אבל הפך לנשק אפקטיווי מאוד בחודשיים האחרונים. סמוך לסוף המחצית הראשונה הוא רדף 40 מטרים אחרי דווידס וסיים את המרדף בהוצאת כדור נקייה. דבר יפה בכלל ונדיר מאוד כשמדובר בדווידס. בסוף הוא רשם הוצאת כדור מרוי מקאיי, שנייה לפני הזדמנות ברורה לשער שוויון.
דווקא במשחק שבו שלט בצורה הברורה ביותר, פליפה סקולארי התפתה לטקטיקות החניקה של פורטו מליגת האלופות. למזלנו, רק ב-20 דקות הסיום. שלושה חילופים הגנתיים הזמינו התקפות הולנדיות, שיכלו להביא לשוויון שהיה עושה עוול עצום לפער בין הקבוצות במשחק. אולי אלו היו קושטיניה ומאניש בקישור הדפנסיווי. אתמול, אחרי שנתיים נפלאות שבהן החזיקו את הקישור שזכה בשני תארים אירופיים, הם רשמו ניצחון גדול נוסף. הפעם על יריביהם המפורסמים דווידס וסיידורף, במאבק על השליטה במרכז.
גם ההגנה הפורטוגלית היתה מופתית וחיסלה את עיקר האיום ההולנדי - אריאן רובן הכין מצב אחד ויחיד בכל המשחק. רוד ואן ניסטלרוי - בהסתייגות שכבש שער שאולי נפסל לא בצדק - לא הגיע למצב הבקעה נוסף בכל המשחק.
הסטריאוטיפ של תרבות כדורגל שמצמיחה מכדררים מופלאים אבל רכה הגנתית ונאיווית טקטית, התנדף אתמול באופן סופי.
השאלה היא לא הניצחון, אלא המחיר
צ'כיה הרי תנצח היום את יוון, לתוצאה אחרת קשה למצוא הסבר מראש. יוון מוגבלת מכדי להתמודד עם הצ'כים. סגנון המשחק הקשוח של היוונים הביך יריבות שהיו טכניות אבל קצת רכות. צרפת, פורטוגל של משחק הפתיחה וספרד. את הצ'כים זה לא יביך. כמו היוונים, גם הם חיים במידה רבה של קשיחות ומהירות. רק שהם יותר קשוחים ויותר מהירים והפער הטכני לזכותם הוא בונוס.
השאלה היא לא הניצחון, אלא המחיר. ההבדל בין מנוחה בת יומיים למנוחה בת שלושה ימים שמקבלת היריבה בגמר גדול מאוד. כדאי מאוד לצ'כים לנצח את יוון ב-90 דקות. חשוב מזה. פאבל נדבד, בגיל 32, הגיע למעמד של כוכב עולמי גדול רק לפני שלוש-ארבע שנים. הקריירה זימנה לו כנראה רק טורניר נבחרות אחד כסופרסטאר עם סיכוי. חסר גינונים של סופרסטאר, נדבד לא מוותר על שום תיקול. הוא נותן 100% במשחק והיום הוא עולה עם כרטיס צהוב. את גמר ליגת האלופות הוא כבר החמיץ, וקבוצתו איבדה את הגביע, בגלל תיקול מיותר באזור מיותר של המגרש מול יריב שכבר נוצח. היוונים בוודאי יודעים את זה. הם יבדקו את המחויבות שלו מוקדם מאוד. מין מבחן מעיק, שנדבד יצטרך לשרוד אם הוא רוצה להיזכר כאחד מהמיוחדים.