גן עדן בליסבון, גיהנום ברוממה

(הערת המערכת: הטור נכתב ערב משחק הרבע הגמר בין צרפת ליוון)

איזה טורניר נהדר. ניתן להתווכח על כך, אבל יש משהו באליפות אירופה שמצליח פעם אחרי פעם להניב תוצאות נהדרות. היום, יותר מתמיד, מועדוני הכדורגל הגדולים של היבשת הם בתי חרושת להישגים: אוסף השחקנים היקר והרב-לאומי, ריבוי המשחקים במסגרות לוחצות ועמוסות, והלחץ הנובע מהסכומים העצומים שגורלם תלוי בתוצאת המשחקים, מקשה על הזדהות עם המועדונים. גם ההפתעות שטמנה בחובה ליגת האלופות העונה לא הצליחו לטשטש את המלאכותיות והקור שנושב בכדורגל המקצועני. אליפות אירופה מצליחה להוציא מהשחקנים את המיטב, כשהדגל חוזר להיות גורם מלהיב ומגבש, כשההנאה מהמשחק בצוותא עם חברים משכבר הימים, ושחקנים שמתייבשים על ספסלי המועדונים הגדולים, רוצים להוכיח את עצמם.

טורניר גביע העולם הפך גדול מדי, גדוש מדי, וכולל בתוכו יותר מדי נבחרות חלשות. אליפות אירופה היא קומפקטית מספיק בשביל להיות מרתקת, ומכילה את הנבחרות האיכותיות ביותר בעולם, למעט ברזיל ואולי ארגנטינה. היחסים המורכבים בין המדינות השונות, והרי איחוד אירופה לא הקהה את הסכסוכים בני מאות השנים, מבטיח שכמעט כל משחק שני מעורר בחובב הכדורגל הממוצע סקרנות והתרגשות: צרפת מתעבת את אנגליה, אנגליה מבועתת אך מעריצה את גרמניה, פורטוגל מקנאת בספרד, דנמרק מתחרה בשבדיה. קרואטיה ויוגוסלביה, רוסיה ו-לטביה, יוון וטורקיה, אנגליה וסקוטלנד – כל כך הרבה משחקים שיש בהם המון כדורגל, אבל גם כל כך הרבה יותר מזה.

עד כה, הטורניר הנוכחי מזכיר לכל מי שהספיק לשכוח מדוע אנו אוהבים כדורגל. שערים נהדרים, מהפכים בלתי-נגמרים, ובעיקר – כדורגל התקפי, נועז ושמח. קשה להעלות בזיכרון טורניר שהצדק היה בו כה גלוי: השכר והעונש היו מיידיים, ברורים וחד-משמעיים. קבוצות שכבשו וחדלו לתקוף, ספגו. קבוצות שלא התייאשו והמשיכו לתקוף נכון וחכם, באו על שכרם. נבחרות ששיחקו כדורגל שלילי ועייף - עפו. קשה לזכור סיבוב ראשון שהשכיל להפריד בצורה כה ברורה בין אלו שהגיע להם להמשיך, לבין אלו שמוטב להם, ולנו, שיחזרו למולדתם. רק שימשיך כך.

יותר מאיטליה, יותר מהמאמן ההולנדי אדבוקאט, ואפילו יותר מהכדור המכוער בעליל (האם זו דרישה מוגזמת לבקש לחזור לכדור הלבן עם הריבועים השחורים?), ישנו גורם אחד שמתאמץ לקלקל את ההנאה מהטורניר הנהדר הזה: ערוץ 1, כמובן. גם מי שגדל על ברכיה מוכות השיגרון של מחלקת הספורט של הערוץ הראשון, לא יכול שלא להיות מופתע משפל המדרגה שהיא מצליחה להגיע אליו פעם אחר פעם. דני נוימן הצליח לבסס את מעמדו כפרשן שנע בין הפתטי למכעיס, תוך כדי יכולת מופלאה לציין את המובן מאליו, ולצהול כילד כאשר ניחוש אקראי שלו מתגשם אחת לכמה משחקים. אברהם גרנט, בנחישות אופיינית, הצליח להכניס את הביטוי הארכאי "מכה נייחת" לכל משפט אפשרי, באופן שגרם לרבים מהצופים לחשוב שזה עשוי להיות כינוי לא-רע לפרשן היושב נייח בכס השידור וחוזר על עצמו שוב ושוב.

אך החמור מכל לא הגיע לפורטוגל, אלא ציפה לנו ברוממה עצמה: מדי ערב התחלפו באולפן קבוצת אנשים, שהמשותף היחידי להם הוא חוסר היכולת שלהם לתרום במשהו להבנתנו, או הנאתנו, מהמשחק. מדובר במעין freak show, כמו שנהגו להציג באירופה של שלהי המאה ה-19: מופע של יצורים משונים, שהקהל בא על מנת להשתומם, להיבהל וללעוג להם. הערוץ הראשון, שהשקיע סכום עצום בזכויות השידור, דומה לאדם לבוש טוקסידו ההולך יחף – עוד מעט מחשבה והשקעה, היו מצליחים להפוך את החגיגה לשלמה.

אנשי ערוץ הספורט, שכבר כמה שנים הופכים את שידורי ליגת האלופות לחוויה מענגת, הם הדוגמא המובהקת לכך שאפשר להתייחס לכדורגל ולצופים בו בצורה אינטליגנטית, משעשעת, ומרתקת. הערוץ הראשון לציון מתעקש לקחת את החגיגה ולקלקל אותה ברשלנות אופיינית. סתם הימור לגבי צוות הפרשנים שצפוי לנו במשחק של יוון נגד צרפת: גליקריה (במשבצת של הפרשן לענייני יוון), פלאטו שרון (במשבצת של הפרשן לענייני צרפת), יחיאל אבן-צור (במשבצת שחקן הכדורגלן הנבוך) ומנשה כהן (במשבצת האדם האקראי שאורי לוי דרך לו על הרגל ברחוב ורצה לפצות אותו). צפייה מהנה.

בוער לכם בלב, בראש או בלשון ואין לכם איפה לפרוק את זה? מערכת וואלה! ספורט מזמינה אתכם להיות פרשנים לרגע (או ליותר, תלוי בכם), סופרים או משוררים ולשלוח לנו קטעים שכתבתם, בכל סגנון כתיבה שעולה על דעתכם, בתנאי שיהיה ראוי לפרסום ובכל תחום הקשור לספורט.

מניתוח נקודות התורפה הטקטיות בהרכב החדש של מ.ס. אשדוד עד לסיפור, דמיוני או מציאותי, על חיי אוהד פינג-פונג, נשמח לתת לכם הזדמנות לגלות לעולם כוכבי כתיבה חדשים. את הקטעים שכתבתם, שלחו דרך ה"כתבו לנו" (בצד ימין באתר או בקישור למטה) או לכתובת המייל הבאה: sportssupport@walla.net.il . אנו נפרסם את המשובחים שבקטעים שנקבל בפינה "אש על הגולש" שבאיזור הטורים האישיים. גם מי שכבר פירסם בעבר טור, מוזמן להמשיך ולשלוח. אנא, ציינו את שמכם המלא.