1992, 1996, 1998, 2000. נו, מסתבר שסתם פחדתי. גם תורת ההסתברויות הבטיחה שאיפשהו, מתישהו, איכשהו - גם אנחנו ננצח בדו קרב פנדלים. אבל נדרשה הווינריות של הילד המבריק הזה, אריאן רובן, כדי להשקיט את הפרפרים בבטן. אומר ידידי איזי, ולא בטוח שהוא לא צודק, שאם סיידורף בועט את הפנדל האחרון, זה בחוץ.
רובן לא רק ניצח את הסטטיסטיקה, אלא גם את הכוכבים. במאמר שפורסם לפני היורו ברחבי אירופה, קבעו אסטרולוגים כי אנגליה, גרמניה, איטליה, ספרד וצרפת, יארזו את המזוודות בשלב מוקדם וכי חלק מהנבחרות הללו, ייאלצו להיפרד מאיתנו כבר אחרי שלב הבתים. עד כאן הכל בול, אלא שבחלק השני של התחזית נקבע שדנמרק ושבדיה יגיעו לגמר.
לדביל לא מגיע קרדיט
כן, אני מודה: היה קקה משחק. אחד החלשים בטורניר. דאווידס, כמה שאנחנו הכתומים אוהבים אותו, לא חד בהתקפה כבר מהמשחק הראשון. ואן ניסטלרוי לא יכול לבד, ועד שהדביל הואיל בטובו להכניס לו עזר כנגדו בדמות מקאי, שיפתח טיפה את ההגנה הצהובה, כבר היה מאוחר. אמנם היו להם שלושים דקות לעשות משהו, ובאמת אלה היו הדקות היותר טובות של הכתומים, אבל זה לא יצא. גם כשהבקענו גול שכנראה היה חוקי למהדרין, פסלו לנו אותו. נכון שגם זה לטובה, כי ככה לפחות קיבלנו הזדמנות לשבור את הנאחס של הפנדלים, אבל באמת שאין צורך לחזור על זה בחצי הגמר.
מהמשחק של צ'כיה נגד גרמניה, שסידר לנו רבע גמר, ראיתי רק כמה דקות פה ושם, כי בדיוק הייתי עסוק בלהתחתן (כן, כן, מצאתי מי תיקח אותי. בקרוב אצלכם). בזמן שהגיעו הבשורות שרוד תופר את הרשת הלטבית, אמר לי ידיד נעוריי שגיא אבירם שאני צריך עכשיו לאכול הרבה כובעים, כי הנה אדבוקט מעלה אותנו לרבע הגמר.
אז הסברתי לו, ואסביר גם לכם למקרה שאתם שוגים ומסכימים איתו, שממש לא. אדבוקט לא מקבל שום קרדיט על זה שהחבר'ה של קרל ברוקנר ספורטאים למופת, ובטח לא על זה שהחבורה הכי מוכשרת באליפות הזו מנצחת את לטביה. עם כל הכבוד ליכולת הנאה שהציגו הג'מעה של פרוחו, לנצח אותם עם הולנד גם אני יכול, וגם רובכם. אתה קובע הרכב הגיוני, מראה להם את פרוחוננקובס ואת ורפאקובסקיס כמי שיש לשים עליהם עין, ואומר להם "חוץ מזה, לכו תיהנו".
ועוד שני דברים אחרונים
1. פורטוגל נראים טוב ומשחקים, כמו שאמר זאביק זלצר הלילה באולפן, "עם המון תנופה". אבל הולנד יכולה וצריכה לנצח אותם. תצוגה חלשה ובלתי ממוקדת כמו נגד שבדיה לא אמורה לחזור, ואם המסירות של דאווידס יתחילו להגיע לכתובת אנחנו נראה את מספר ההזדמנויות של ואן ניסטלרוי ואחרים גדל בטור הנדסי. אם לא ינצחו הכתומים את המארחים הנחמדים, פשוט לא מגיע להם.
2. בתחילת האליפות שאל חיים ברעם (בטור שהופיע גם כאן בוואלה!), "מי יזכור את יורו 2004 בעוד חודש", וגינה במלים חריפות את רמת המשחקים. אז אולי קצת מצחיק לסתור את דבריו דווקא אחרי משחק חלש כמו זה של אמש, אבל די ברור שהוא טעה, ואפילו בגדול. נכון שאין מהאליפות הזו איזו בשורה טקטית אדירה, איזו אבן דרך בתולדות התפתחות הכדורגל, אבל זה ממש בסדר. טורניר כדורגל לא חייב להיות אירוע בעל משמעות אינטלקטואלית. חוץ מזה שהרמה השתפרה פלאים לאחר מחזור הבתים הראשון, ושנמשכה ממונדיאל 2002 המגמה של נשירת נבחרות "גדולות" בשלבים מוקדמים, אני סבור שנזכור את יורו 2004 גם בעוד כמה שנים בשל שתי סיבות:
האחת היא העובדה החריגה והמרנינה, שכל מאמן שניסה לשמר יתרון באמצעות חילוף הגנתי פחדני (אדבוקט, טראפטוני, אריקסון פעמיים) נענש על כך. אם זה יותר מצירוף מקרים (ורק הזמן יגיד), זוהי מגמה מהברוכות שנראינו. השנייה היא לידתם, ככוכבים בינלאומיים, של וויין רוני (שאילולי נפצע, אני מאמין שעדיין היה משחק בטורניר) ושל מספר 19 בכתום, שעדיין משחק ולכן, מסיבות של אמונה טפלה, לא אזכיר את שמו. מה, כבר עשיתי את זה? שיט... מהר, איפה החמסה-שום-מלח-מים?