כשידידים משחקים
אחד הרגעים היותר סמליים במהלך אליפות אירופה, אירע אחרי הרחקת השחקן ההולנדי ג'וני הייטינגה במשחק נגד צ'כיה. אדגר דווידס, הבולדוג של מרכז השדה ההולנדי, רץ אל עבר פאבל נדבד הצ'כי, שנפילה שלו הביאה להרחקה. דווידס, לפעמים שחקן קצר רוח, לא התנפל על נדבד, אלא רק שאל אותו מה קרה. נדבד ניסה להסביר ודווידס לא הסכים. השופט לא ניגש להפריד ביניהם כי העימות התנהל בלהט שמתאים לוויכוח בין ספרנים. הסיבה ברורה. דווידס ונדבד כנראה די מיודדים, אחרי ששיחקו יחד מספר שנים ביובנטוס האיטלקית.
נדבד ודווידס הם לא עניין יוצא דופן באליפות הזו. 52% מהכדורגלנים באליפות באים מארבע ליגות בסך הכל - של אנגליה, ספרד, איטליה וגרמניה. במשחק בין צרפת לאנגליה, לא פחות מארבעה מועדונים סיפקו כדורגלנים לשתי הקבוצות. חלק מהם מספר שחקנים.
המצב הזה הוא תוצאה של תקדים דרמטי שקבע בית המשפט האירופי בעניינו של הכדורגלן הבלגי האלמוני ז'אן מרק בוסמן ב-1995: חופש מעבר בין מדינות לכדורגלנים תושבי אירופה.
זו החלטה ששינתה לחלוטין את פניו של הכדורגל בעולם כולו. עד תקדים בוסמן, העקרון היה כי בכל קבוצת כדורגל אירופית שיחקו בעיקר אזרחי אותה מדינה, בתוספת מספר מצומצם של זרים. מספר הזרים נקבע על ידי התאחדות הכדורגל המקומית, ונע בדרך כלל בין אפס לשניים-שלושה.
אליפויות בינלאומיות התנהלו אז, בין מדינות שבאות מתרבות משחק, שפה ושופטים שונה לחלוטין. המרחק להתלקחות בזמן עימות במשחקים היה קצר. כך ב-1966, כשהקפטן הארגנטיני ראטין ניגש אל השופט הגרמני וניסה לברר משהו - השופט חשב שהוא מקלל אותו והרחיק את הקפטן. הארגנטינאים התווכחו כמה דקות בדרישה לשנות את ההחלטה השערורייתית. המאמן האנגלי המתנשא אלף ראמזי כינה את הארגנטינים "חיות". מדינות דרום אמריקה איימו לפרוש מהטורניר. מגדל בבל. שנות אור מהוויכוח הידידותי בין דווידס לנדבד.
שערים מחוץ לארץ
אבל תקדים בוסמן לא נועד לשיפור יחסים. מדובר בעקרון מעודד גלובליזציה - עם הרבה נזקי גלובליזציה אופייניים. בוסמן הביא להגירת כדורגלנים המונית, תחילה בתוך הקהילה האירופית ובהמשך מכל העולם. הגירה בכיוון אחד: אל הכסף שנמצא בארבע-חמש ליגות גדולות.
החוק הזה רוקן את כדורגל המועדונים בהרבה מדינות ממרבית השחקנים הטובים. 65% מהשערים באליפות נכבשו על ידי כדורגלנים המשחקים מחוץ לארצם. מחצית מהאחרים על ידי שחקנים ממדינות הליגות העשירות - שלהם אין מוטיווציה להגר. התחרותיות נפגעה. בעשור שלפני חוק בוסמן זכו באליפות אירופה למועדונים קבוצות מרומניה, יוגוסלוויה ופורטוגל. בחמש השנים עד העונה הנוכחית הגיעו לחצי גמר גביע אירופה רק קבוצות מארבעת המדינות העשירות. השנה זכתה בגביע קבוצה מפורטוגל - הישג שנתפש כהפתעה עצומה, למרות שבעידן שלפני תקדים בוסמן זכו קבוצות מפורטוגל שלוש פעמים בגביע הזה.
בסגל הצרפתי רק תשעה מקומיים ורק אחד מהם בהרכב הראשון, בסגל הצ'כי חמישה מקומיים ובסגל השוודי ארבעה מתוך 23. תקציבי המועדונים בצ'כיה ובשוודיה לא גבוהים אפילו בהשוואה לישראל. כמו בקרואטיה, בולגריה, דנמרק ושוויץ.
יריד של כשרון
טענו נגד בוסמן שהוא מטשטש סגנונות כדורגל. לפני 20 או 30 שנה כל מדינה שיחקה בסגנון אחר. האנגלים במסירות ארוכות, מדינות לטיניות במסירות קצרות, המרכז-אירופאיים יותר טקטיים, הצפון אירופאים קשוחים. כל זה קצת לא רלוונטי, כשרוב השחקנים המרכזיים משחקים במספר מצוצמם של ליגות.
אבל באליפות הזו אפשר לראות גם את ההישגים של בוסמן. בעבר, כשמצאי הכדורגלנים הוגבל לתחומי המדינה, הנטייה הייתה להסב את המוכשרים להתקפה ואת החסונים והממושמעים להגנה. באליפות הזו, היכולת של כל מגן להצטרף להתקפה, והיכולת של כל חלוץ לתקל, היא תוצאה של מצב שבו כל כדורגלן יודע שהוא מתחרה על מקומו בקבוצה מול שחקן מברזיל או מאפריקה.
לשחקנים יש גם אינטרס גדול יותר להפגין את כשרונם באליפות הזו. התקדים של בוסמן אולי לא נותן סיכוי למועדון קטן מלטוויה להתמודד מול מועדון ענק מגרמניה, אבל מעודד מאוד את הכדורגלן הלטווי מהמועדון הקטן להצטיין ולהתאמץ. כשכל שחקן יודע שהוא במרחק שניים-שלושה משחקים טובים ממשכורת ענק בליגה האנגלית או הספרדית, הוא משתדל יותר.
וזה מביא למצב די מוזר. דווקא נבחרות כמו אלה של איטליה, ספרד, ולפרקים גם אנגליה, הציגו כדורגל טכנוקרטי וקצת משעמם. אבל לשחקני המדינות בהן הכדורגל עשיר פחות, הטורניר הוא יריד בו הם מציגים את כשרונם. הזדמנות של פעם בחיים לעלות ליגה, במדינה אחרת.
וכך, תקדים בוסמן יצר פערים ניכרים ברמת הקבוצות והליגות השונות - אבל נתן לכדורגלנים ממקומות נידחים סיכוי גדול יותר להגיע לצמרת ולכסף הגדול. וכשמדובר בנבחרות, התקדים הקפיטליסטי של בוסמן יצר מצב חדש ודווקא שיוויוני יותר. כשרק אחד מעשרת המבקיעים המצטיינים העונה בגרמניה היה גרמני, אין להתפלא שנבחרת גרמניה כבר לא מפחידה את נבחרת לטוויה.
ואגב, גרמניה, עד 1996 מדינת הכדורגל המצליחה באירופה, היתה מהטוענות נגד תקדים בוסמן בבית המשפט. "בכמה מקומות הכדורגל הוא כה חשוב עד שהוא מרכיב חשוב בתהילת המקום", טען הנציג הגרמני. בדיעבד, עוד נסיון של הגרמנים לשמור על ההיררכיה הקודמת.