זהו, אז אחרי שספרד עפו בצורה מחפירה אפשר לסכם את העונה הזו כעונה הגרועה ביותר בקריירה של ראול. ייתכן שזו רק עונה אחת מקרית ובעונה הבאה הוא יכפר על כך, לפחות ברמת המועדון, אבל יש איזושהי הרגשה שגם העונה הקודמת לא הייתה עונת שיא ואיפשהו ראול מגיע לפרשת דרכים מסויימת.
בפרשת הדרכים הזו ראינו כבר מספר אנשים מהדור של ראול - הדור של ראול מבחינת כדורגל, לא בהכרח מבחינת גיל, ונדמה שאף אחד מהם לא מצליח לחצות אותה בשלום.
בשבילי ובשביל הרבה אחרים ראול מסמל את עולם הכדורגל האירופאי של היום. ראול זה הצ'מפיונס ליג. ראול, ויחד איתו אלסנדרו דל פיירו ושחקני אייאקס הצעירים עשו את הפריצה הגדולה שלהם יחד עם הפריצה הגדולה של ליגת האלופות והפיכתה לליגה הטבה בעולם. בניגוד לכוכבי על מקומיים, שהיו מוכרים רק בארצותיהם או מדי פעם בהופעות בינלאומיות, שחקנים כמו ראול, אלכס, סידורף, קלויברט החלו את הקריירה כבר ככוכבים בינלאומיים, שפעם בשבועיים חיכו בכל אירופה לראות עוד שלב בהתפתחותם כאגדות כדורגל. ההצלחות הסוחפות של השחקנים האלה עם תחילת הקריירה שלהם רק העצימו את התחושה של "אני אוכל לספר לילדים שלי על ראול כמו שאבא שלי סיפר לי על פלה".
אבל באיזשהו שלב, כל אחד מהכוכבים האלה נעצר ולא עשה עדיין את הצעד שיכניס אותם לדף ה"גדולים ביותר בהיסטוריה". בין אם בגלל פציעות וחוסר יכולת לחזור לכושר כמו דל פיירו, אם בגלל אישיות מחורבנת כמו אצל ההולנדים (שגם במקרה כמו של סידורף, שדווקא נמצא בכושר טוב, לא מפסיקה להראות פניה המכוערים) או אם בגלל מנטליות נדב הנפלדית וחוסר יכולת מנהיגות כמו ראול גונסאלס בלאנקו.
ההרגשה עם השחקנים האלה, היא של שובע. אנשים שכבר השיגו כמעט הכל בחיים שלהם (כולם זכו באליפויות ובליגת האלופות), זכו למעמד של סופרסטארים עוד בעשור השני לחייהם, והיום אין בהם את התשוקה וההתלהבות שאנחנו מצפים למצוא אצל שחקנים בגיל כזה. הדבר הזה לא נעלם מעיני הציבור, והפופולריות של ראול ואלכס, שהיו מוערצים בארצותיהם בלי קשר לאהדה או שנאה למועדון שלהם, נמצאת היום במצב לא מזהיר (רוב מוחלט של קוראי המארקה, עיתון הספורט המוביל בספרד, לא רצה את ראול ב-11 נגד יוון).
המקום בו התופעה הזו מתבטאת בצורה הטובה (או גרועה) ביותר היא בנבחרות: אף אחד מהכוכבים האלה לא הוביל את נבחרתו להצלחות. דל פיירו, שהיה היחיד שהגיע לגמר טורניר חשוב, היה אפילו זה שבמו רגליו הביא לצרפת את אליפות אירופה עם ההחטאות שלו. קשה לומר אם הסיבה היא שבנבחרת הם לא מקבלים אותו פינוק כמו במועדונים, אם הם מעדיפים להשקיע יותר במסגרות בהם הם מרוויחים כסף (כמו אי שיתופו של ראול תוך כדי איומים של היירו לקמאצ'ו בעניין ברבע גמר המונדיאל כדי לא לסכן אותו בהמשך, כלומר בריאל מדריד) או חוסר יכולת להתמודד עם העובדה שבנבחרות, בניגוד לקבוצות שלהם שם הם מוקפים בסופרסטארים, הם אלה שאמורים למשוך את הנבחרת ואין מאחורי מי להסתתר.
בעיני שחקנים אלה לא ייכנסו לרשימת הגדולים ביותר כל עוד לא יצליחו להוביל את נבחרתם להישגים, ולא רק לככב בקבוצות על, יחד עם מגה סטארים אחרים.
אש על הגולש
בוער לכם בלב, בראש או בלשון ואין לכם איפה לפרוק את זה? מערכת וואלה! ספורט מזמינה אתכם להיות פרשנים לרגע (או ליותר, תלוי בכם), סופרים או משוררים ולשלוח לנו קטעים שכתבתם, בכל סגנון כתיבה שעולה על דעתכם, בתנאי שיהיה ראוי לפרסום ובכל תחום הקשור לספורט.
מניתוח נקודות התורפה הטקטיות בהרכב החדש של מ.ס. אשדוד עד לסיפור, דמיוני או מציאותי, על חיי אוהד פינג-פונג, נשמח לתת לכם הזדמנות לגלות לעולם כוכבי כתיבה חדשים. את הקטעים שכתבתם, שלחו דרך ה"כתבו לנו" (בצד ימין באתר או בקישור למטה) או לכתובת המייל הבאה: sportssupport@walla.net.il . אנו נפרסם את המשובחים שבקטעים שנקבל בפינה "אש על הגולש" שבאיזור הטורים האישיים. גם מי שכבר פירסם בעבר טור, מוזמן להמשיך ולשלוח. אנא, ציינו את שמכם המלא.