אלופה. גדולה

נתחיל בעיקר החדשות: דטרויט פיסטונס זכתה הבוקר באליפות ה-NBAהרביעית שלה, אחרי שעם נצחון 87:100 חתמה את סדרת הגמר ב-1:4 על הלוס אנג'לס לייקרס. צ'ונסי בילאפס נבחר ל-MVP של הסדרה, ועונת 2003/04 נכנסת להיסטוריה.

ועכשיו, בואו נדבר קצת על הדבר הזה, היסטוריה:

1. הפיסטונס של סדרת הגמר הזאת הם אחת מקבוצות הכדורסל הכי גדולות שעלו על פארקט ביחד. בדגש על 'קבוצות' ועל 'סדרת הגמר'. זה שהם הראשונים שמנצחים שלושה משחקי בית ברציפות בסדרת גמר, רק מחזק את העניין. חוץ מזה, הם החזירו לדטרויט את האליפות אחרי הפסקה של 14 שנים.

2. לארי בראון, אחרי 21 שנים כמאמן ראשי ב-NBA ובגיל 63, זכה באליפות ראשונה והפך למאמן היחיד לעשות זאת כשברזומה שלו זכיה באליפות גם בליגת המכללות (עם קנזס).

3. ג'ו דומארס הפך לאדם השני שזוכה בתואר ה-NVP של סדרת גמר כשחקן ולוקח סדרת גמר כגנ'רל מנג'ר. הקודם שעשה זאת היה ג'רי ווסט ומה הוא בנה בלייקרס אנחנו יודעים. הנתון הסטטיסטי הזה הוא בעיקר תירוץ כדי להכניס לרשימה הזאת את האיש שבנה כמעט מכלום את הקבוצה ששווה את סעיף 1.

4. אחרי הפסקה של 6 שנים, מאז הפרישה האמיתית של מייקל ג'ורדן, תואר האליפות חוזר למזרח, שם נזכיר לכם יש שתי קבוצות שעשו לפיסטונס חיים הרבה יותר קשים מהלייקרס.

5. שושלת הלייקרס של המילניום הגיעה רשמית לקיצה. מהמשולש פיל-שאק-קובי יישארו בלייקרס מקסימום שני קודקודים בעונה הבאה. הדרך היתה לא קלה, הסוף קצת חמוץ, אבל גם אם לא יהיה להם המשך משותף, הצמד שאקובי עדיין נמצא גבוה ברשימת הצמדים הטובים אי פעם.

6. אחרי עונה לא רעה, ים של כשרונות חדשים ומלהיבים, פלייאוף מענג ואחוזי צפיה הולכים וגדלים ברחבי העולם, ה-NBA חוזר לימי הפריחה. ב-24 ביוני הדראפט.

7. הפאלאס של דטרויט שם בכיס אפילו את יד אליהו בימים הכי מטורפים של היורוליג.

8. לילה טוב.

התנפצות חלום ה'פאב-פור' של הלייקרס נחתם למעשה עוד לפני שריקת הפתיחה, כשקרל מלון, שנאבק מתחילת הסדרה בפציעה בברך, עלה לפארקט לבוש אזרחית. מה שקרה אחרי זה, היה למעשה תמצית סיפור הסדרה.

הלייקרס התחילו לא רע, חיפשו את אוניל בפנים בכל הזדמנות, נהנו ממשחק משופר של קובי, שעדיין לא מצא את היד אבל הלך שוב ושוב פנימה די בהצלחה, וכשסלאבה מדבדנקו פתח את הערב עם שלושה סלים ברציפות היו כמה בצהוב-סגול שממש חזרו להאמין. אבל, כמו במשחק הקודם, גם בדקות הטובות שלהם, הלייקרס הצליחו בקושי להישאר בתמונה, וממצב של יתרון 30:31 שלוש דקות בתוך הרבע השני זה הפך ליתרון 10 לפיסטונס 3:50 דקות למחצית ומאז מתחת להפרש של שמונה נקודות הלייקרס כבר לא חזרו.

שאקיל, הפעם רק עם יום מנוחה בין המשחקים, לא שיחזר את התצוגה מהמשחק הרביעי, היה דומיננטי הרבה פחות בריבאונד, לא רשם אפילו חסימה אחת לאורך כל הערב והתקשה מאוד להתשחרר לקבלת כדור בהתקפה, למרות שחבריו לקבוצה המשיכו לחפש אותו. קובי היה, כאמור, לא רע ודפק כמה מהלכי היי-לייטס קלאסיים, אבל בסך הכל לא היה קרוב לרמת הקסמים שהלייקרס במצבם היו צריכים ממנו כדי להחזיר את הסדרה הביתה. פייטון, שהיה מצוין ברבע הראשון, נעלם לגמרי, ולמרות שבפעם הראשונה בסדרה היו עוד לייקרים מלבד שאקובי שקלעו בדאבל-פיגרס (פישר ומדבדנקו, עם 10 כ"א), הפיסטונס לא קיבלו סיבה אמיתית לדאגה - עבורם, כל החמישייה העמידה ממוצע דו ספרתי לסדרה.

חמש דקות לסיום הרבע השלישי, כשהלוח הראה 55:65 לדטרויט עוד היה סיכוי קלוש שיהיה פה משחק, אבל משחק התקפי מאוזן של הפיסטונס ובעיקר - השתלטות מוחלטת על הריבאונד בראשות חיית הקרשים בן וואלאס, הפכו את זה ל-59:84 עשרים שניות בתוך הרבע האחרון. עד לסיום שמרו הלייקרס על מעט מהכבוד שנותר להם ודאגו לא להתפרק להפרש מבזה, והאוהדים בפאלאס התחילו בחגיגות.

דטרויט לקחה במשחק 50 ריבאונדים לעומת 36 בלבד של הלייקרס וזה שהיא הלכה הפעם פחות פעמים לקו (33 לעומת 39), לא שינה שום דבר חוץ מלחסוך לנו מלשמוע שוב את הקיטורים של ג'קסון.

לפיסטונס: המילטון 21 (6 מ-18, 9 מ-11 מהקו) ו-4 אס', ב.וואלאס 18 ו-22 ריב' 010 בהתקפה), פרינס 17 ו-10 ריב', בילאפס 14 (3 מ-5, 8 מ-8 מהקו) ו-6 אס', ר.וואלאס 11, אוקור 7, וויליאמסון 6, קמפבל 4.

ללייקרס: קובי 24 (7 מ-21, 10 מ-11 מהקו) ו-4 אס', שאקיל 20 (7 מ-13, 6 מ-16 מהקו), 8 ריב' ו-0 חס', מדבדנקו (5 ריב') ופישר 10 כ"א, פוקס 6, ראש 5, ג'ורג' 4, פייטון 2 (1 מ-3) ו-4 אס'.


לסיום, תודה לכולכם על עונה ארוכה ומרתקת, גם מהצד שלכם, ומי ייתן ונמשיך לקבל סיבות טובות לאהוב את המשחק הזה. אנחנו נהיה פה גם בפגרה הארוכה.