זוג הולנדי בקרוואן מנסה לעקוף פנסיונרית גרמנית. מתפתח מאבק בסגנון סרטי פעולה, כדי להעיף את הרכב היריב מהכביש. כך מפרסמת סוכנות הימורים באנגליה את המשחק הערב (21:45) בין גרמניה להולנד בבית ד'. הצהובון הגרמני "בילד" יצא בכותרת "ההולנדים שוב יורקים עלינו!"
בכתבה מבחר עלבונות מהצד ההולנדי, כמו בובת וודו מקרטון של כדורגלן גרמני שחולקה לקוראי עיתון, עם סיכות, כדי לדקור. יש גם מדבקות של רודי פלר, שמחולקות כדי להדביק במשתנות. כתב העיתון יצא ל"מסע ריגול" ב"ארץ האויב", כדי לצטט איך "ואן ניסטלרוי צוחק על קאהן!" מצד שני, הולנדי המתגורר בבון צבע את ביתו בכתום המסורתי כדי להרגיז את שכניו "עיוורי הצבעים".
אל תפספס
"קרויף היה עסוק בהצלת נישואיו יותר מאשר בכדורגל"
היריבות בכדורגל החלה רק בתחילת שנות השבעים. בהולנד שיחקו עד סוף שנות השישים כדורגל חובבני, המקצוענות היתה שם מלת גנאי. ואז בא יוהאן קרויף האגדי, ואייאקס ונבחרת הולנד נהיו מעצמות. ב-1974 הביא ריינוס מיכלס את הולנד לגמר המונדיאל נגד גרמניה המארחת, תוך הצגת טוטל פוטבול פנטסטי. ללא ספק, הולנד העמידה את הנבחרת הטובה באותה אליפות.
בגרמניה התרחש באותן שנים "הנס הכלכלי" ורמת החיים עלתה במהירות. להולנדים נותרו הקנאה והזיכרון הקלוש על האופניים שהחרימו הנאצים, עד ההזדמנות להכות בשכניהם. העיתונאי והסופר סיימון קופר כתב: "המלחמה לא שיחקה תפקיד בנבחרת. לא דיברו עליה, אף על פי שווילם ואן הנחן איבד את אביו ואחיו בהפצצה בריטית, אף שאביו של רודי קרול החביא בביתו באמסטרדם 13 יהודים בו זמנית והציל עשרות".
האמת היא שאת היריבות יצרו "בילד" ומיכלס, המאמן ההולנדי. לקראת הגמר פירסם ה"בילד" ידיעה שערורייתית. תחת הכותרת "קרויף, שמפניה והבחורות" הוא סיפר על הילולה במלון של ההולנדים, שבה השתתפו גם קרויף ורנסנברינק. רמת הריכוז בנבחרת ירדה פלאים. "קרויף היה עסוק בהצלת נישואיו יותר מאשר בכדורגל", כתב אאוקה קוק בספר "1974. אנחנו היינו הכי טובים", על מיתוס נבחרת הולנד.
"אנחנו שונאים את ההולנדים!"
מיכלס הערמומי שש על המציאה. הוא הפסיק לדבר גרמנית והאשים את הגרמנים בחרחור מלחמה. ב-1999 הוא הודה בסרט התיעודי "האריה והחתול": "העיתונאי יצא בטריק מלוכלך. ניצלתי את המצב לטובה ויצרתי אויב משותף. המטרה קידשה את האמצעים". בגמר ניצחו הגרמנים ההרסנים 1-2 והיריבות הפכה למלחמה. בשני הצדדים מתלוננים עד היום על טעויות שיפוט. המשחק הוא נושא כאוב ביחסי הולנדים-גרמנים.
המגן הגרמני פאול ברייטנר התלונן בשנים הבאות שההולנדים משווים אותו לנאצים. רנסנברינק גיחך: "לא ידעתי שהם מדברים גרמנית. לאלו שחוו את המלחמה, אני בהחלט מאמין".
במונדיאל ב-1978 הוציאה הולנד תיקו מהגרמנים. רנה ואן דר קרקוף, שהבקיע את שער השוויון, אמר: "עד היום באים אנשים להודות לי. היה לנו חשוב לא להפסיד ושגרמניה לא תעלה לגמר". בשנות השמונים נערכו קרבות רחוב בין הולנדים לגרמנים לעתים קרובות. באליפות אירופה ב-1988 ניצחה הולנד את גרמניה המארחת בחצי הגמר. החגיגות בהולנד היו הגדולות מאז השחרור. עד היום מסרב יורגן קולר לדבר על חלקו בשער הניצחון של מרקו ואן באסטן, שעליו שמר. אחרי המשחק החליף רונלד קומאן את החולצה עם אולף תון הגרמני, ואז ניגב אתה בהפגנתיות את עכוזו. ב-1990 ניצחה גרמניה את הולנד בדרכה לאליפות עולם. במשחק במילאנו ירק פרנק רייקארד כמה פעמים על רודי פלר ופרשן הטלוויזיה הגרמני השתולל. חוליגנים הפכו את העיר לשדה קרב עקוב מדם. ה"בילד" ציטט חוליגן גרמני בבית חולים איטלקי: "אנחנו שונאים את ההולנדים!"
20 יורו לקטמראן
בין לבין התנחל רגש נחיתות אצל ההולנדים. "אנחנו מנסים לנצח רק עם כדורגל יפה. זו הטרגדיה שלנו", כתב יוהאן קרויף. ואן דר קרקוף, קומאן ואדבוקט משבחים את הכדורגל הגרמני "היעיל והתכליתי". רק כך אפשר להגיע להישגים, הם טוענים, "ולעזאזל הסימפטיה".
במונדיאל 2002 שרו האוהדים הגרמנים "אנחנו נוסעים לאליפות בלי הולנד!" אחרי שזו נשרה. אבל, כמו שקופר כותב, ההולנדים לא מקנאים. מצבם הכלכלי השתפר, הגרמני הטיפוסי בעיניהם הוא כבר לא הבווארי השמן במרצדס, אלא גלוח ראש מובטל. והכדורגל הגרמני על הקרשים, שלא לדבר על התבוסה שהנחילה הולנד לגרמניה ב-2003, במשחק ידידות (1-3).
בפורטוגל משכיר הולנדי קטמראן כתום לאוהדים הולנדים בעד 20 יורו לשעה, כולל פלטת גבינות הולנדיות, שט אתם אל מול המלון של נבחרת גרמניה ומאפשר להם לפצוח בשירי לעג. אחרי שסיימה לשוט התראיינה אוהדת, כבת חמישים: "בוודאי שננצח. אם לא? אז כנראה נאהד את גרמניה בהמשך הדרך. אחרי הכל, אלה השכנים שלנו".