מבחן הזיכרון דורש יותר מהתואר "כוכב-על"

לאף אחד בעולם הכדורגל אין ספק בקשר ליכולת הטכנית ומעמד כוכב-על של תיירי הנרי, פרנצ'סקו טוטי, ראול, דייויד בקאהם, לואיש פיגו, פאבל נדבד ורוד ואן ניסטלרוי. הם בני 26 עד 29, מככבים ברמות הגבוהות ביותר עם הקבוצות הטובות באירופה ומובילים את מועדוניהם לתארים. אבל במדי נבחרתם, אף אחד מהם לא רשם טורניר שנחקק במוחות אוהדי הכדורגל כטורניר שלהם, כפי שמונדיאל 86' רשום על שמו של מראדונה ו-74' על שמו של קרויף. אף אחד מהפנומנים הללו גם לא רשם משחק שייזכר כשלו, כמו הגמר של זידאן ב-98', או גמר מונדיאל 2002 של רונאלדו. אף אחד מהם אפילו לא רשם רגע כדורגל שהפך אותו ל"בן אלמוות בכדורגל", כפי שהגדיר ארסן ונגר את ואן באסטן כשהשחיל את בעיטת הוולה ההיא מול ברית המועצות בגמר יורו 88', או הכדור ששלח רוברטו באג'יו לשמים בדו קרב הפנדלים בגמר גביע העולם ב-1994.

יורו 2004 יכול להיות הטורניר שיכניס את אחד מהשחקנים המצוינים הללו להיכל התהילה של הגדולים באמת, או לפחות לאחת מהקטיגוריות המחייבות והמחמיאות

בניגוד לאחרים, הוא כבר זכה בתארים עם נבחרתו. הוא היה שחקן צעיר אך חיוני בזכייה של צרפת בגביע העולם ב-98', וחלק משמעותי יותר בזכייה באליפות אירופה ב-2000. יש לו 20 כיבושים ב-50 הופעות במדי הטרי-קולור, ועל פניו המספרים מלמדים שהוא כבר עתה אחד מגדולי השחקנים הצרפתים בכל הזמנים. אבל מה לעשות שהפוטנציאל של הנרי, בעיקר זה שמופגן במדי ארסנל, עדיין לא הגיע למיצוי ברמה הבינלאומית.

במונדיאל האחרון, למשל, הוא היה אמור להוביל את הנבחרת הצרפתית, אבל הטורניר נגמר מבחינתו כבר אחרי שני משחקים. בראשון הפסידה צרפת לסנגל, בשני הורחק הנרי.

צרפת הצטרפה אליו אחרי הפסד במשחק השלישי מול דנמרק 2-0. עם ארסנל השיג הנרי לא מעט תארים (שתי אליפויות ושני גביעים), אבל קשה לשכוח שהעונה הוא נעלם במשחקים המכריעים ברבע גמר ליגת האלופות ובחצי גמר הגביע האנגלי.

"צרפת תסבול מאובדן מנהיגים כמו דשאן ובלאן", ניתח מרסל דסאיי, שהכריז על עצמו כמנהיג לגיטימי לנבחרת, וגם הצביע על פטריק ויירה והנרי הכריזמטי כמי שאמורים למלא את החלל ולעזור לאלופת אירופה להגן על תארה.

בניגוד להנרי, ראול לא אמור לתפוס מנהיגות בנבחרת הספרדית. למעשה, הוא מנהיג את ההתקפה הספרדית כבר מגיל 20 וזאת אולי הבעיה העיקרית שלו. ראול רואה את הטורניר הקרוב כ"הזדמנות ייחודית לזכות בתואר, קרוב לספרד ולאוהדים שלנו", אבל באותו נשימה מוסיף "גם ב-82' (אליפות העולם בספרד) היתה לספרד הזדמנות ייחודית".

"אכזבנו את עצמנו יותר מדי פעמים, צירוף מקרים ומזל רע הפילו אותנו וההיסטוריה הדלה של ספרד בגביעים תמיד הכבידה עלינו", אומר ראול שמקפיד לדבר בלשון רבים כי "כדורגל הוא משחק קבוצתי".

אבל בריאל מדריד יודעים: כשראול מדבר ברבים, זה לא אומר שהוא לא ייקח את האחריות על עצמו. לראול, אחד השחקנים הוותיקים בנבחרת, תהיה הזדמנות ייחודית להוביל נבחרת מוכשרת וצעירה לתואר ראשון מאז 1964 (אליפות אירופה).

בתחילת העונה עזב דייויד בקהאם את אלכס פרגוסון הרוטן במנצ'סטר האפרורית והצטרף לחבורת הגלאקטיקוס של ריאל מדריד.
השתלבותו במערך השיווקי והקבוצתי של מועדון הפאר הספרדי היתה מצוינת. בקהאם החל לשחק במרכז המגרש ונראה היה שההתעקשות של פרגוסון להדביק אותו לכנף ימין החביאה את יכולותיו המצוינות לשלוט במרכז המגרש, לשלוח מסירות ארוכות ומדוייקות ולהיות "דה פיבוט" בקבוצה.

בחצי השנה הראשונה של בקהאם בריאל, הוא היה השחקן הטוב ביותר במועדון ואף כונה על ידי חברו לקבוצה, פיגו, כ"מפלצת של כדורגל". פציעות מטרידות בקרסוליו, פרסומים לא מחמיאים על חייו הפרטיים והמשבר הגלאקטי שתקף את ריאל, מוטטו בהמשך את העונה שלו ושל קבוצתו ומניותיו ירדו בהתאם. הספקות חזרו.

באנגליה, לעומת זאת, אין ספקות לגביו. נואף או לא, בקהאם הוא קונצנזוס באנגליה, קפטן הנבחרת ושחקנה הטוב ביותר. סוון גוראן אריקסון, מאמן הנבחרת שלאורך הקריירה שלו דבק במערך 2-4-4 שמרני, שינה את המערך האנגלי כך שיתאים לבקהאם שמעוניין לשחק בקישור המרכזי. הנרי, היריב הראשון שתפגוש אנגליה ביורו 2004, נשמע מוטרד מהאפשרות הזאת: "הייתי רוצה לראות אותו בצד ימין ולא במרכז, איפה שהוא הרבה יותר משפיע".

בקהאם, למרות מעמדו האגדתי באנגליה, עדיין לא ביקר בחצי גמר של טורניר בינלאומי גדול בשמונה שנותיו בנבחרת. בשמינית הגמר ב-98' הוא הורחק במאבק המפורסם מול ארגנטינה, ביורו 2000 נבלע בתוך האפרוריות של הנבחרת ובמונדיאל האחרון נעלם ברבע הגמר מול עשרה שחקנים ברזילאים ולדבריו "איבד הזדמנות ייחודית לזכות בגביע העולם".

בטורניר הקרוב בקהאם שוב יוביל את הנבחרת, ובאנגליה מקווים שההצהרות שלו - "אנגליה יכולה לזכות בגביע" - לא ייתגלו כעוד סיסמה שיווקית של השחקן האירופי המפורסם בעולם.

"פורטוגל סומכת על פיגו", אומר בחדות אופיינית ז'וזה מוריניו, מאמן צ'לסי ואלוף אירופה עם פורטו. קרלוס קיירוש, מאמנו העונה בריאל מדריד ומאמנו בנבחרת הנוער שהוכתרה כ"דור הזהב" של פורטוגל, אומר ש"פיגו הוא נושא הדגל של הדור והחוב שלו למדינה לא ישולם עד פרישתו אם לא יביא תואר". פיגו, נושא הדגל ואחד האחרונים מדור הזהב בנבחרת הנוכחית, מודע לאחריות: "האחריות על השחקנים גדולה, לא יהיה קל, אף פעם לא הגענו בעבר לגמר".

זאת בדיוק המשימה של פיגו בטורניר הקרוב. הוא אמור לשדרג את מעמדו משחקן מעולה, גלאקטיקו וגיבור לאומי, לאחד הגדולים בכל הזמנים. ואת זה הוא יכול לעשות רק אם ייקח את פורטוגל לגמר ולזכייה. לא פשוט לאור ההתרסקות של הנבחרת במונדיאל האחרון ושבירת הלב או "אי הצדק ההיסטורי" כפי שנכתב בעיתוני פורטוגל, לאחר חצי הגמר באליפות אירופה האחרונה, בו ניצחה צרפת מפנדל בדקה ה-117.

"לעולם לא שיחקתי בטורניר בינלאומי גדול, כך שהנחישות שלי בפורטוגל תהיה גבוהה מאוד", מתחייב רוד ואן ניסטלרוי חלוץ נבחרת הולנד ומנצ'סטר יונייטד.

ואן ניסטלרוי, שהחמיץ את אליפות העולם הקודמת יחד עם כל הנבחרת ואת אליפות אירופה 2000 בגלל פציעה, כמעט לא הגיע לאליפות אירופה הנוכחית. בהפסד לצ'כיה (3-1) במוקדמות הוא הוחלף על ידי דיק אדווקט, המאמן ההולנדי, והטיח בו קללות קשות ואף שיחרר יריקה לעברו. אדבוקט החליט לזרוק אותו מהנבחרת ורק התערבות של אנשי ההתאחדות ההולנדית ויוהן קרויף, החזירה את ואן ניסטלרוי לנבחרת.

מבחינת הולנד זה יכול להיות סימן שמבשר על דברים טובים.
ב-'88, בטורניר אליפות אירופה בגרמניה, ואן באסטן לא קיבל מקום בהרכב ורצה לעזוב את הנבחרת. קרויף דיבר אתו והוא נשאר. התוצאה היתה שוואן באסטן הוביל את הנבחרת לזכייה בתואר הראשון והיחיד שלה.

בהולנד מייעדים לו את מספר 10, החלוץ המרכזי שאמור לדחוק את הכדורים לרשת, והוא כמובן, כמו כל הולנדי, חושב שהוא שווה יותר מזה "אני גם 9 וגם עשר".

אדבוקט, שצריך לטפל גם במקרים קשים כמו סיידרוף, דווידס וקלוייברט (יריבו המר של רוד על חולצה מספר 10, שגם חושב שהוא 9), מאבד סבלנות כשוואן ניסטלרוי לא עושה מה שנדרש. התסריט הפסימי של ההולנדים מדבר על כך שוואן ניסטלרוי יעלה לו על העצבים וישלח הביתה; התסריט האופטימי מצייר את ואן ניסטלרוי מבקיע בלי הפסקה ומוביל את הולנד לטורניר מוצלח.

טוטי נמצא בלב המפיכה ההתקפית שאיטליה מנסה לבצע בנבחרת. "אנחנו רוצים לשחק התקפי, שייפחדו מאיתנו", אומר טוטי, שהעונה הפחיד את כל ההגנות הקשוחות ביותר בליגה האיטלקית, אבל לאורך השנים לא היה ציר מרכזי בנבחרת האיטלקית.

אחרי הכישלון באליפות העולם, במהלכה הורחק טוטי במשחק ההדחה מול דרום קוריאה בשמינית הגמר, טוטי כמעט לקח את ההנהגה, אבל המאמן טראפטוני דרש הגנה והמנהיג היה מאלדיני. בטורניר הקרוב טוטי ינהיג את איטליה וזה אומר התקפה. הפעם אין סיבה שגם היריבות לא יפחדו מאיטליה.

נדבד היה בורג יעיל בסגל הצ'כי, שהגיע לגמר בטורניר יורו 96'. למונדיאל 98' צ'כיה לא הגיעה, ב-2000 היא שובצה לבית קשה (הולנד, צרפת ודנמרק) ולא עברה שלב, ב-2002 שוב נשארה בבית.

אבל בינתיים, נדבד רכש לעצמו סטטוס של כוכב-על במדי יובנטוס. העונה, שהחלה טוב מבחינתו והגיעה לשיא בינואר, כאשר נבחר לשחקן השנה באירופה, הסתיימה בהתרסקות עם יובנטוס, מעמד מעורער בקבוצה ויכולת פחות מרשימה. באיטליה אפילו מדברים על כך שיובה מחפשת לו מחליף.

ביורו 2004 יצטרך נדבד להוכיח שצ'כיה היא כוח אמיתי בכדורגל האירופי, לא רק בטורנירי המוקדמות. הצלחה צ'כית תעזור לו לשקם את המוניטין הפגועים, אולי גם למצוא מקום טוב יותר. כמו לכל הכוכבים הגדולים שהוזכרו כאן, גם לו יש מה להוכיח הקיץ.