לוס אנג'לס 1984

המשחקים האולימפיים בלוס אנג'לס סימנו אף הם סוג של מהפך. גם הם ישנו סדרי עולם, הן בספורט, הן בכלכלה והן בפוליטיקה. המשחקים, שבהתחלה אף אחד לא קפץ על המציאה לארח אותם, הגיעו בסופו של דבר לעיר שכבר אירחה אותם פעם והפכו להצלחה כלכלית מדהימה שתשפיע על חמש האולימפיאדות הבאות ועד לימים אלה. רשת NBC לקחה תחת חסותה את שידור המשחקים ונתנה תנופה כלכלית לענפים האולימפיים.

החרם של ברית המועצות, כנקמה על מוסקבה, לא פגע במשחקים. בדיוק להיפך, הצלחתם הייתה זרז לכך שהמהפכה מעבר לדלת. רק 9 מדינות הצטרפו לחרם, לעומת 60 שהחרימו את מוסקבה. מספר שיא של מדינות - 140, ששלחו 6,797 ספורטאים, גרמו לכך שבמובן הפוליטי האמריקאים ניצחו, אבל המשחקים עצמם נפגעו בשל העדרותם של הספורטאים המעולים מברית המועצות.

הכוכב הגדול ביותר היה כמובן קארל לואיס, ששיחזר את הישגו של ג'סי אואנס מברלין ב-1936 כשניצח בריצות ל-100, 200 ו-4X100 מטרים, ובקפיצה לרוחק. מייקל ג'ורדן הוביל נבחרת כדורסל של כוכבי מכללות שלעד יהפכו לגדולים ביותר שדרכו על הפרקט, ולקינוח קיבלנו את העשיריות הראשונות ממגדל הקפיצה למים, באדיבותו של האמריקאי גרג לוגניס.נוואל אל מוואטאקל המרוקאית הפכה לספורטאית המוסלמית הראשונה שזכתה במדליית זהב אולימפית אחרי שניצחה בריצת ה-400 משוכות. היום זה נשמע מוזר, אבל זו הייתה הפעם הראשונה שבה נשים התחרו במרתון במסגרת המשחקים האולימפיים. ג'ואן בנואה האמריקאית ניצחה אבל מי ש"גנבה" את ההצגה הייתה השוויצרית גבי אנדרסון שייס, שכמעט והתמוטטה בהקפת הסיום של הריצה ל-42.195 קילומטרים, אבל הצליחה להגיע לקו הסיום תוך כדי שהיא מדדה על רקע עידוד מאסיבי של עשרות אלפי צופים. דיילי תומפסון וסבסטיאן קו הבריטים זכו במדליית זהב שניה ברציפות כל אחד (תומפסון בקרב 10 וקו ב-1,500 מטר).