מלבורן 1956

אחת האולימפיאדות היותר טעונות פוליטית שידעו המשחקים בעידן של אחרי המלחמה. העובדה שמלבורן הייתה העיר הראשונה מחצי הכדור המערבי לארח משחקים אולימפיים (והיחידה עד סידני 2000) הביאה לכך שרק 3,184 משתתפים מ-67 מדינות הגיעו למשחקים. מצרים, עיראק ולבנון החרימו את המשחקים בשל המעורבות הבריטית והצרפתית בתעלת סואץ, וסין נעדרה כמחאה על השתתפות טייוואן במשחקים. גם בקוריאה העניינים התחממו והולנד ושוויץ פרשו בשל פלישת ברית המועצות לבודפשט. בגלל הבדלי העונות, המשחקים החלו בנובמבר והסתיימו בדצמבר.

הסובייטים סיימו ראשונים בדרוג המדליות והחלו להשתלט על הספורט האולימפי, אך תקריות פוליטיות לא חסרו. גמר הכדורמים בין ברית המועצות להונגריה פוצץ טרם סיומו לאחר קטטה המונית בבריכה ומחוצה לה. ספורטאים הונגרים רבים נשארו באוסטרליה ולא חזרו למזרח אירופה. אם אתם מחפשים חדשות טובות, הרי שמזרח ומערב גרמניה צעדו תחת דגל אחד בטקס הפתיחה. הם עשו זאת גם ברומא 1960.

הסובייטי ויקטור שוקארין זכה בחמש מדליות בהתעמלות והגיע ל-11 בסך הכל בקריירה - שבע מהן מזהב. שירלי סטריקלנד דה-לה הנט ובטי קת'ברט האוסטרליות שלטו באיצטדיון האתלטיקה, ומורי רוז ודון פרייזר הובילו את אוסטרליה לזכייה בכל מדליות הזהב במשחים החופשיים. ההונגרי לאסלו פאפ הפך למתאגרף הראשון שזוכה בשלוש מדליות זהב.

נער אוסטרלי בשם ג'ון איאן ווינג שלח מכתב לנשיא התנועה האולימפית והציע שבסיום המשחקים יצעדו ספורטאי כל המשלחות ביחד ולא תחת דגלי מדינותיהן. הוועד האולימפי רצה מאוד לאמץ את הרעיון, אך המציאות הוכיחה שזה לא רק ספורט.