ברלין 1936

כנראה האולימפיאדה המפורסמת ביותר במאה ה-20. האירוח ניתן לגרמנים כבר בשנת 1931, כשהיטלר עדיין לא היה בתמונה וחמש שנים לאחר מכן איימו מדינות רבות להחרים את המשחקים. אך המתקנים המפוארים, האירוח המופתי והכבוד שעשה המשטר הנאצי לספורט גרמו למדינות המערביות להתרצות ולהגיע.

ממציא משחק הכדורסל ג'יימס נייסמית ומנצח המרתון האולימפי הראשון ספירידיון לואיס (נהג הפרידות) ישבו ביציע וזכו לכבוד של מלכים מידי הצורר. 4,066 ספורטאים מ-49 מדינות הגיעו לבסוף למשחקים האולימפיים, כאשר המשלחת האמריקאית קטנה מהצפוי מכיוון שרוב התומכים היהודים, שהיו מממנים בדרך כלל את המשלחות האולימפיות, הודיעו שהם לא מתכוונים להשקיע את כספם הפעם.

האירוע הספורטיבי הזכור הוא כמובן ניצחונותיו של האתלט השחור ג'סי אואנס, שזכה בארבע מדליות זהב (ריצות 100 מטרים, 200 מטרים, 4X100 וקפיצה למרחק), והמיתוס כאילו היטלר קם ועזב את את האיצטדיון. בפועל, היטלר הבין כבר אחרי יום אחד ששחומי העור יגנבו את ההצגה והעדיף לא ללחוץ את ידיהם של אף אחד מהספורטאים, מכל המדינות. ארצ'י וויליאמס, ג'ון וודרוף וקורנליוס ג'ונסון, השלימו שליטה מוחלטת של שחורים אמריקאים בכל הריצות עד 800 מטר ובקפיצות לגובה ולרוחק.

נשיא התנועה האולימפית האמריקאית ולימים נשיא התנועה האולימפית, אייברי בראנדג', שדאג לדווח לעולם לפני ואחרי המשחקים האולימפיים שהנאצים לא מפחידים כל כך כמו שעשו מהם, הודה לאחר שנים מספר שהיה אחד הפעילים בנסיונות השיכנוע להוציא יהודים מהמשלחת האמריקאית למשחקים.

סרטה של לני ריפנשטאל - "אולימפיה", היה סרט הספורט הראשון וכנראה פורץ הדרך בכל הקשור לצילום ספורט, ונלמד עד עתה בכל בית ספר לקולנוע.