אי של אי יציבות

מצד אחד, שחקני האורנג' הפיקו ומפיקים שחיטות כשרות, משחקים מדהימים ותצוגות מונומטליות. מצד שני, הם נכנסים לעתים לתנומות של שנים ארוכות, ושומרים על מסורת של תבוסתנות ואי-התייצבות למשחקים מכריעים.

שלוש פעמים בהיסטוריה הצליחו ההולנדים להגיע כמעט עד הסוף, אולם רק פעם אחת עשו את כל הדרך. ביורו של שנת 88', כשהמפתח הוא שדרה אמצעית מושלמת (קשר אחורי-קשר תוקף-חלוץ), עם רייקארד, חוליט ו-ואן בסטן, הולנד הפכה גם את הביתיות הגרמנית הידועה לשמצה, לפקטור לא משמעותי ועשתה היסטוריה. כדי ללכת עד הסוף בפורטוגל, המאמן דיק אדבוקט יזדקק להתעלות של שניים משלושת חברי השלישייה. מאחר שאת רוד ואן-ניסטלרוי (או פטריק קלייברט או רוי מקאי, תבחרו אתם), אפשר בשקט לשים בשורה הראשונה של חלוצי התבל, עליית המדרגה תצטרך לבוא מהקישור.

אדגר דווידס (31), הוא הברומטר של הנבחרת ההולנדית, וככל הנראה הוא שיקבע אם היא תצליח לעבור את בית-המוות או תחזור לקופי-שופס ולטחנות הרוח הרבה לפני הגמר. המהירות, הטכניקה, המלחמה, הכושר הגופני והיכולת לבוא מאחור ולכבוש שערים, הפכו אותו לאחד הקשרים המוערכים והמחוזרים ביבשת, אך בארבע השנים האחרונות דווידס לא מתקרב ליכולת השיא שלו, והופך לפקעת עצבים כשהוא מגיע לנבחרת. הקשר הסורינמי מוציא את הולנד מהכלים, ולאחרונה הוא נבחר בכמה סקרים כשחקן השנוא ביותר. בעבר הוא כונה "פיטבול", אך שמו של הפרא הוחלף, וכעת הוא מוגדר כ"דוקטור העצבני".

גם יחסיו של דווידס עם התקשורת אינם לוהטים, ובחורף האחרון, כשנשאל על~ידי עיתונאי שאלה אישית בנוגע לאשתו, החליט השחקן לנטוש באמצע הראיון. וזה עוד לא הכל. בעקבות אותו מקרה הוא פתח בחרם תקשורתי גם על עיתונים אחרים. אבל את העצבים לא מוציא דווידס רק על המגרש או מול התקשורת. תשאלו את יאפ סתאם, שהתלוצצות קטנה שלו על חשבון הקשר עלתה לו ביוקר. דווידס ידוע כמי שמאוד רגיש למשקפיים המיוחדות שהוא לובש, וכשסתאם זרק לו לפני העלייה לדשא: "נו, בוא כבר, אנחנו משחקים כדורגל. אין לך זמן ללכת עכשיו לעשות סקי", הקשר התפרץ לעברו באלימות, וגרם לאף של בלם לאציו לדמם.

בעוד שאצל דווידס המפתח יהיה שליטה בעצבים, השחקן השני שצריך להתעלות הוא איש שאינו מפגין יצרים. רפאל ואן-דר וארט (21), מאייאקס. מדובר ככל הנראה בדבר הבא בכדורגל העולמי. בעונת 2002 כבש הילד קר הרוח 14 שערים ב-20 משחקים. בעונה שלאחריה כבר הרשית 18 פעמים ב-21 הופעות. נראה כי לאחר היורו הקרוב הוא יתנפח לממדים שיהיו גדולים על החממה באמסרטדם (וינחת כנראה בברצלונה). למרות שכולם מציינים את הבגרות, האופי המצוין והיכולות המדהימות, ואן-דר וארט עדיין לא הוכיח את עצמו ברמה הבינלאומית, וגם את אייאקס של השנים האחרונות הוא לא סחף להישגים גדולים מחוץ למולדת.

בתחום המאמנים נראה שההולנדים מצויים בפיגור משמעותי לעומת הטוענות האחרות לתואר. מול אריקסון, טרפטוני וסקולרי עומד דיק אדבוקט האפרורי, שגם במולדתו יש כאלו שעדיין לא מבינים מה הוא בדיוק הוא עושה על הקווים. אדבוקט אמנם זכה בשלל תארים בליגות המקומיות עם פ.ס.וו בהולנד ועם הריינג'רס בסקוטלנד, אך מעולם לא הצליח למצות את הפוטנציאל האדיר שטמון בנבחרת. לא במונדיאל בארה"ב ב-94', שנגמר ברבע הגמר, ולא במוקדמות ליורו האחרון, שהסתיימו עם תיקו ביתי והפסד צורב מול צ'כיה, ששלח את כוכבי-העל הכתומים להצלבה. למזלם, חיכתה להם סקוטלנד, שניצחה 0:1 בבית, אבל התפרקה בגומלין (6:0), ומנעה בכך אי-צדק מקומם. אבל כשהמאמן שמרן, ההגנה לא קיימת (פרנק דה-בור בן ה~34 עדיין בסגל) והקישור עדיין טעון שיפור, קשה לראות את הולנד מגיעה לשלבים האחרונים. וזה עוד בלי להתייחס לכך שצ'כיה וגרמניה מחכות לה בבית המוקדם.