אתונה 1896

סביר להניח שאם הצבא הצרפתי לא היה הופך במפתיע לאחד הצבאות החלשים באירופה, הברון פייר דה קוברטן לא היה חושב בכלל על כל העניין הזה של האולימפיאדה. דה קוברטן היה קצין בצבא הצרפתי שהיה אחראי על וועדת החקירה שדנה בהיחלשותו של הצבא. בדיקותיו הביאו אותו לאנגליה, האימפריה העולמית של אותה תקופה, ושם הוא הבין שהטירוף סביב הספורט הוא זה שיכול לשנות את דפוסי ההתנהגות של הצרפתים.

כשחזר הברון הפריזאי העשיר אל המולדת, הוא כינס ב-1892 את הקולגות בסורבון ונאם בפניהם על חשיבות החזרת המשחקים האולימפיים שהיו נהוגים ביוון העתיקה יותר מאלף שנים קודם לכן, והופסקו בצו הקיסר הרומי בשנת 393.

שנתיים לאחר מכן, ב-1894, כינס דה קוברטן את אנשי הספורט בכל העולם והציע להקים וועד אולימפי שיהיה אחראי על המשחקים ממש כמו בימי קדם. רק 13 מדינות לקחו את ההצעה בשתי ידיים והחלו לעבוד בנושא. הרעיון המקורי היה לערוך את המשחקים הראשונים בשנת 1900, אבל ההתלהבות מצד 2,000 באי הכינוס הייתה כל כך גדולה, שהוחלט לקיימם כבר ב-1896 באתונה, בגלל הקשר ההיסטורי.

"כדי לפתח את תרבות הגוף וכדי ליצור קשר ידידותי בין אומות העולם, הוועדה החליטה לערוך תחרויות ספורט במתכונת המשחקים האולימפיים ביוון העתיקה פעם בארבע שנים, ומזמינה את כל אומות העולם להשתתף בו". אלו היו המשפטים של קוברטן ערב פתיחת המשחקים, כשלמחרת הם יצאו לדרך.

ב-6 לאפריל 1896 הגיעו 80 אלף צופים אל האיצטדיון האולימפי באתונה, כשעוד עשרות אלפים מתכנסים על הגבעות שסביבו. ברחבי יוון ערכו הכפריים טקסים נוספים לחגוג את קיומם המחודש של המשחקים. 245 ספורטאים מ-14 מדינות השתתפו במשחקים באתונה, כולם, אגב, גברים. רק 13 עיתונאים זרים נכחו ביוון בזמן המשחקים. 80 המשתתפים שלא היו יוונים הגיעו מהאצולה האירופית או מהאוניברסיטאות היוקרתיות של ארצות הברית. הם התחרו במספר מקצועות : ריצות קצרות, קפיצות שונות, מרתון, הדיפת כדור ברזל, הרמת משקולות, שחיה, התעמלות, רכיבה על אופניים, קליעה למטרה, סיוף וטניס. הבדלי החוקים בין המדינות יצרו בילבול שלם, כאשר חלק מהמשתתפים נדהמו לגלות שתחרות השחייה נערכת במפרץ פיראוס.

את ההצגה גנב ספרידון לואיס, נהג פרדות יווני, שזכה בריצת המרתון. האלוף האולימפי הראשון היה ג'יימס קונולי האמריקני, שזכה בקפיצה משולשת.